טורים נשיים

לא סתם מברכים לתורה, לחופה ולמעשים טובים. מדוע מעשים טובים באים אחרי חופה? כי הקושי האמיתי הוא לתת בתוך הבית, איפה שחייבים

כמה מהמחנכים בימינו, הורים ומורים, באמת לוקחים אחריות אישית וניגשים לטפל בבעיותיהם האישיות, טרם ניגשים הם לחנך אחרים?

עצם הדריכות, המתח וההתעסקות הבלתי פוסקת, זוהי בחינת "אשר יגורתי – בא לי". אם תחליטי לגרש את החושך על ידי גילוי האור שבעצמך, תשתנה המציאות כולה, פנימית וחיצונית

השכינה הקדושה מתאבלת, מרכינה ראשה על גודל אבדתנו, ואין מי שידע עד כמה מיטלטלת ומקוננת בקרבנו נשמתנו. הרבנית חגית אמאייב בדברי הספד שנכתבו במר הנפש

"אני רוצה שתבחין במצוקתי הקשה מנשוא, אך זה לא קורה. אני קפואה על מקומי והיא רק חוזרת על דרישתה שאקום ברגע זה ואצא לחכות לה בחדר המנהל..."

האם יתכן שבמקום לחיות חיים שמחים ומלאים, רוב בני האדם מתעקשים להתהלך מדוכאים? ובכלל, מדוע כל-כך קשה לנו לראות את כל הטוב הקיים בחיינו, עד שהוא נלקח מאתנו?

החלטתי להלביש חיוך מעושה על הפנים, כדי לזכות, אולי בחצי חיוך אמיתי

כאשר אדם לומד לקבל עצמו, על שלל מרכיביו וטבעיו המתוקנים יותר, כמו גם המתוקנים פחות, מתוך הבנה שהוא לא אמור להיות מושלם, ממילא לא יהיה לו עוד צורך בהצגות כלפי חוץ, או באישורם של אחרים

לא רק הבריאות חשובה, אמרה ילדתה של חני לאדם שאיחל בכל לב "רק בריאות", "השמחה חשובה לא פחות", תיקנה הקטנה את האיש, בדברי טעם ומשמעות

אין נישואים מושלמים, אין זוגיות מושלמת, אך עם הדרכה נכונה אפשר להגיע לזוגיות טובה ומחוזקת, זוגיות איתנה שיש בכוחה לעמוד מול כל הקשיים של החיים

משחקי מחשב, הרכבות, סופר-לנד, סופר-בול, סופר-מן, סופר-נני, טלפונים חכמים שהופכים את המוחות לדלילים – פשוט לא היו שם כדי שחלילה וחס לא יהיה לרגע מקומם, שומם, דומם, משעמם

אהבת האחר קשורה בהכרח באהבת עצמנו, בהתחברות אל הנשמה האלוקית המפעמת בקרבנו

אין בית, ולו אחד, שאיננו מתמודד עם קשיים ומורכבויות למכביר... גם כשכלפי חוץ נדמה לנו שמאן דהוא נח לו על זרי דפנה

אדם מכבד את הוריו למען יאריכון ימיו על פני האדמה. מדוע שלא תכבד את הוריך כי הם הביאו אותך לעולם וגידלו אותך?

רוח גויית זרה אשר נשבה למחוזותינו ושבתה רבים וטובים, בתפיסה נוצרית הסוברת שעלינו להסתגף ולהתנזר מעולם החומר, לחיות לכתחילה בצמצום על גבי צמצום, בהסתפקות במעט שבמעט, בתעניות וסיגופים

אם כה חששתי ויחרד לבי נוכח בשר ודם – מה אומר ומה אצטדק אחרי 120?

מה אתה מגביל את עצמך? למה אתה לא קורא לו? למה אתה לא מזמין אותו לכל דבר בחיים שלך?

מדוע מתרחש המצב שבו אישה מרגישה חנוקה, תחת עול ה"קמצנות" של בעלה, בעוד הבעל מרגיש חנוק מעצם אי יכולתו להעניק לאשתו את רצונה?

מה עושים אם הולכים לטיפולים ולמטפלים רבים, אך החרדות עדיין נותרות בעינן? הרבנית חגית אמאייב מסבירה איך משתחררים מהפחדים למרות הקושי

התיישב הנער על ספסל שבפארק העירוני, שהפך למעונו בעת האחרונה, והחל ממרר בבכי. "ריבונו של עולם! נותרתי לבדי בעולם. אבי ואמי עזבוני, ובצדק!"

אלו דברים משפיעים על השינה שלנו בלילה? ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את איכות השינה והמנוחה של הגוף?

מה יהיה כתוב במצבה שלנו אחרי 120? "ניהל מפעל חיים בחברת הייטק משגשגת" או אולי "הכיר את כל שמות הידוענים שהשתתפו בתוכניות ראליטי לשנת 2026"?

אם עדיין ישנו אדם הסובר לתומו ש"אצלי זה לא יקרה", מוטב שיתעורר תיכף ומיד

אני מתנערת מהאכזבה על כמה אני עוד רחוקה ממך, ומתפללת שהשנה אהיה אחרת. מפוארת. עולה ומתעלה. אני הרי זוכרת את בריתי מאמש

ישנם אנשים שהמילה "חורף" מעוררת אצלם קונוטציה שלילית. עם מזג האוויר האפרורי, גם מצב רוחם נעשה מדוכדך. הניה לוברבום בשלל עצות מחכימות שיסייעו לכולנו לעבור את החורף בשלום

כתוב במסכת עבודה זרה שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, כי זוכר הוא שמעפר אנחנו. אז למה שלא נזכור זאת בעצמנו, ונפסיק לצפות מעצמנו להיות מלאכיות צחות ומעפעפות?

רוב בני האדם מתכחשים לבעיותיהם, ואינם מודעים לצורך בתיקון נגעי עצמם

ברגע זה ממש מתחולל בתוכנו מותחן דרמה סוחט דמעות – אהבה גדולה מבקשת להתגלות

אדם שמכיר את בורא עולם, מגלה עולם חדש שלא הכיר קודם. אדם שמכיר את בוראו ואת גדולתו, מגלה באופן חד משמעי וברור שבורא עולם אוהב אותו יותר מהכל

אבא, סליחה. סליחה שנפלתי, סליחה שנתתי ליצר להפיל אותי לעצבות. סליחה שהלכתי אחרי הרגש, שלא קיימתי מצוות בשלימות. סליחה ששכחתי שהכל ממך