טורים נשיים

הובכתי. אני, שכל כך מקפידה על הכללים ושמה מסיכה גם כשאין אף אחד בסביבה, נתפשתי בעיניו (כך נדמה היה לי) כקלת דעת שלא נשמעת להוראות ולכללים

סוף סוף הן לא לבד. הן לא משוגעות. הן לא מדמיינות. הן לא כשלו בנישואיהן, הן לא נשים רעות. והן לא סתם חסרות אונים. ולא פלא שאף יועץ נישואין "רגיל" לא הצליח לסייע להן עד כה

האם זה באמת גרוע כל כך שאמא עובדת בחופש הגדול? ומה אפשר לעשות כדי שיהיה טוב גם לאמא וגם לילדים?

חוה שמילוביץ על המלחמה בשנאת חינם ועל הכנסת השכינה אל הבית. חפשו גם את הסדנה של חוה שמילוביץ לתקשורת מקרבת בקמפוס היהודי

בימים אלה יושבת הרבנית חדוה לוי שבעה על אמה ע"ה. יום לפני קומה מהשבעה, היא משתפת אתכן במילים שיוצאות מהלב

"מה מצחיק פה? זה בדיוק מה שקרה אצלי הבוקר - וזה ממש לא היה מצחיק! למה כולן צוחקות, אני רוצה לבכות, זה אמיתי וזה נכון, מה משעשע?"

פחדתי שהוא יקבל קשה את נושא הגירושין. שהאובר-רגישות שלו לא תוכל להכיל זעזוע וטלטלה שכאלה. שהתפרצות מכל סוג שהוא לא תהיה נמנעת. אבל התפילות והזמן עשו את שלהם

מדוע נפגעתי מאישיות נכבדה, למה אי אפשר לשפוט בלי לדעת מה היה קודם, ומה מוציאה מאיתנו הקורונה?

אין ספק שצריך להתפלל שהגל הזה יעבור מעלינו, ונצא כולנו לבריאות ולשלום. אבל, עם כל זה, ואולי למרות כל זה, אולי, רק אולי, כדאי לכל אחת מאיתנו לראות את הטוב שיש בתוך התמונה הזו

מ' שמעה ושתקה, ואז ניסתה להגיד משהו ועצרה. לאחר מעשה הבנתי שמצוות כיבוד אב ואם שהיא מחזיקה בה כל כך עצרה אותה מלהתפרץ

אבל אתמול, כשחזרתי הביתה מבית חולים, דיברתי עם השם, סיפרתי לו ושיתפתי אותו מה אני מרגישה, מה עובר עליי ומה קשה לי. ופתאום נכנסה לי כזאת שמחה גדולה שהתחלתי לרקוד. רקדתי והרגשתי שבחיים שלי לא הייתי כל כך מאושרת". חיה הרצברג בטור חובה על הרפיה ורפואה. על אהבה שמביאה אהבה, ונחמה שמביאה נחמה

על מה היה הדיון הסוער בין המורות והשכירות? כל אחת ניסתה להוכיח שהיא יותר מסכנה, על מה ולמה? האם יש תחרות?

בהתחלה, כששאל, זה לא היה שייך. המערכת הזוגית הלכה וקרסה, הלכה והתפרקה. עכשיו, כשאבא שלו ואני כבר לא נשואים יותר משנה, השאלה הזאת עומדת ותלויה באוויר

הוא לא הסתכל לכיוון שלי באותן שנים. אולי מעדיף לא לראות את הלבוש השונה, שגם אם עמד בגדרי ההלכה, עדיין היה אחר, זר, לא שייך. כשאני בדרך אליו מקצה הבית, הוא קרא אלי ממקומו "יש לך מפתח על השולחן בכניסה"

בכל ניסיון שהקב"ה שולח אלינו, טמון מסר מיוחד, אישי וישיר. איך נדע מהו המסר הזה, ואיך נבין מהו הייעוד שלנו?

תיקון המידות, ובפרט במידות הטובות של אברהם אבינו ע"ה, היפך המידות הרעות של בלעם הרשע, בעניין עין טובה, לראות את הטוב בעצמי ובאחרים, ואיך כל פעולה והשתדלות להתנהג בטוב משפיעה להשיג לב טוב

האם הוא מבקש כ"כ הרבה? הרי גם אם נקיים את כל התורה במלואה זה עדיין יהיה כאין וכאפס לעומת מה שהוא השפיע ומשפיע עלינו! כמה הוא נותן לנו, ומה אנחנו בכלל מחזירים לו?!

רציתי לתפוס אותה בכתפיים ולנער אותה. תראי באיזו ג'ורה את חיה!!! תצילי את עצמך!!! אבל השתקתי את הקולות האלו בכוח. אסור לי לרצות יותר ממנה

על מה אנחנו מקנאים, ולמה? האם זה באמת היא, הוא, הכסף שלהם? הבית? הילדים המחונכים?

אני רוצה להתבונן אתכן על המחשבות האלו, ולשים לב שבאותה תקופה או רגע של ניסיון אנו ממש מאמינות למחשבות האלו, שמשכנעות אותנו שאין לנו כוח

ברגעים של עומס, כשהיא צריכה לעשות כל-כך הרבה דברים ונראה שנהיה טיפ'לה קשה, היא אומרת לעצמה: "זה מה שאת רוצה – לסדר, לארגן, חופש ושחרור. אז הנה, יש לך"

כשהתור בוטל ואנחנו כבר בדרך לרופאה, יכולתי לבחור אם לבכות או לצחוק. בחרתי לצחוק

אמר הקב"ה למשה שידבר תחילה עם הנשים. ומדוע? ידע בורא עולם כי כוח גדול טמון בנשים להטות את לב העם לכאן או לכאן

הרמתי טלפון לאחד מאחי, ושאלתי אותו בנושא הנ"ל ובכל מה שכתוב בפוסט הזה, והוא הוסיף ואמר: לפעמים הדברים הופכים להיות לנו קשים דווקא בשביל שנזכה ונקבל שכר גבוה יותר! עכשיו התיישבה דעתי לגמרי

עם שובנו בעזרת ה' לשגרה, אנחנו ממשיכות לצייר את "תמונת המצב" שלנו, של חיינו ומשפחתנו. את רוצה להמשיך ולצייר את הציור שלך באותו גוון? רוצה לשנות צבעים?

גילה לא יכולה שלא לכלוא את חיוכה מאחורי המסיכה, וממשיכה הביתה, לא לפני שהילדים רצים הביתה לקחת את המסיכות שנשכחו. "אמא", שואל אותה יונתן כשהחלו עולים במדרגות: "מה הקשר בין מסיכות לרעשנים?"

כמה מאיתנו היו רוצים להרגיש ככה עם בני הזוג שלנו? להגיע למצב בו אנו נפגשים ומתרגשים, גם אחרי שנים של זוגיות וחיים משותפים?

שבוע ההוד של ספירת העומר הוא שבוע של הודיה – לא רק על מה שכבר קיבלנו, אלא גם על מה שעוד נקבל. כך נמשוך עלינו ישועות

גם אם לא קיבלת אישור מגוף ממשלתי, קיבלת אישור מסמכות הרבה יותר גבוהה. העסק שלך, העסק העיקרי, המשמעותי - קיבל את ה"תו הסגול" עוד הרבה לפני ימי הקורונה

היום הזה הוא נקודת ריפוי בשבילך לרפא את כל תחושת הפספוס והאכזבות על ידי כוח ההודיה, להודות גם עם הטעויות והתהיות