טורים נשיים

מכירה את זה שיש בקבוק יין או קולה על השולחן? כולם מנסים לפתוח אותו ולא מצליחים. מביאים סמרטוט, מגבת, מזלג, מנסים עם השיניים, דופקים את הפקק הסרבן על קצה השולחן, אבל כלום לא עוזר והוא לא זז

זהו ציר אנכי, בו כל בני האדם נמצאים על סולם אחד, כל אחד בשלב ובגובה אחר ועל כל שלב יש מקום רק לאחד, יוצא שכל מי שלא בשלב שלי - נמצא גבוה יותר או נמוך יותר ממני. אפשר גם אחרת

"את יודעת? עכשיו כשאנחנו מדברות, אני פתאום מבינה כמה שינויים עברתי מהטיפול ההוא. המון דברים השתנו מאז לטובה. איך שכחתי? יוווו. אני מה זה מתנצלת!"

שאלתי את אחת ממכרותי, שחצתה את גיל השבעים ועוברת לכיוון שמונים, איזה סוג של שינויים הוא מרגישה בעצמה. את התשובות כדאי לכן לתרגל כבר עכשיו

בשנים האחרונות אני מכילה יותר ויותר את העבר שלי, ורואה אותו באופן אחר לחלוטין. החלקים היפים שאבדו לי קמו לתחיה, והחלקים הכואבים קיבלו פרשנות חדשה

איך יוצרים חוויה חיובית – ברובד הרוחני, הפיזי, המקצועי? כך יוצרים שינוי חשיבתי

חוה שמילוביץ מלמדת איך להתחיל את השנה בצורה נכונה, ולבנות לעצמנו זמן פרטי ומחזק

כאמא, את לא יכולה לדעת מה מבין הדברים שאת אומרת או עושה באמת משפיע על הילדים שלך. את גם לא יכולה לדעת איזה רגע של מאמץ ייחרט בזיכרונם. האם על הזיכרונות של עצמנו אנחנו כן יכולים לשלוט?

חוה שמילוביץ בראיון אצל ד"ר אסתי לב על התשובה בגיל צעיר, על העבודה הפנימית ועל בנייה של חוזק פנימי בעצמנו ובאחרים. צפו

בתוך הקלחת, קורה שאמא מאבדת החוש האימהי הבסיסי, להשקיע ולתת את הזמן לדברים של "בזבוז זמן" - ולהרגיש טוב עם זה

מידי יום, לא משנה כמה שהוא עמוס וגדוש ומלא ואינסופי ממש, אני מקיימת באהבה ובשמחה, מתוך בחירה מלאה, את הציווי של הפרשה המופלאה של השבוע: "בני לך תיבה והינצלי מהמבול"

כשהיו שואלים אותי מה שלומי, פחדתי לענות "ברוך השם", כדי שלא יחשדו שאני מתחזקת. היום אני מבינה בדיוק על מה יש לי להודות

במקום לשבת ולצפות "לחזור לשגרה", דבר שמעורר חרדה, תסכול, עצב, כעס והרבה חוסר אונים, אני מזמינה את כולנו לקבל את המציאות במקום להתווכח איתה, ולבנות שגרת קורונה

חוה שמילוביץ בשיחת הכנה לחודש חשוון – לאחר חודש של חגים, נכנסים לשגרה, אבל כדאי לקחת אליה את הקדושה והאור של חגי תשרי

את פותחת בהתנהגותך, כאֵם לילדים, צינורות של רחמי שמים ושל הנהגה רחמנית כלפי כל עמ"י, גם במצבים בהם אנו כביכול מטריחים ומעייפים את הקב"ה

כל אחד מפזר חכמתו, ואין סייג. רק דוהרים ומתכהים עוד ועוד, כשעוד רגע ממש תקפוץ עלינו מאחור השמחה על הדבר היחיד שמציל את העולם: התורה

בפוסט הזה אני מבקשת לסגור שנה ולפתוח אחת חדשה ב-2 המילים הכי חשובות שיש: תודה וסליחה. וגם: על כוחו של טיפול

הימים הנוראים מביאים עימם ניחוחות של תשובה, בירור והתכנסות - מי כפויה, ומי וולונטארית. והרי היתה זו שנה קצת שנויה והרבה במחלוקת. העולם התכסה לרוב בדידות

מה ההבדל בין טיפול נפשי רגיל לטיפול יהודי, המשלב את החיבור לבורא עולם? חוה שמילוביץ מסבירה

את, כאמא, יכולה בשקט להוסיף את השנה הזו לגיל שלך. ללא ספק השתמש בשנה הזו... באיזור ערב פסח, כשדיברו על זה שהעולם נעצר, העולם שלך ממש לא נעצר

רגשות אשם שליליים, "כן עשיתי טוב? לא עשיתי טוב?" - לא יקדמו אותי, לא ישפרו את המצב, אם את הנעשה אין להשיב. בואו נלך הלאה, ונראה מה אפשר לעשות טוב עכשיו

לפעמים אני מרגישה שזה בדיוק מה שאני עושה, מחזירה לאנשים את מה שהם קיבלו מהקב"ה, מזכירה להם שיש בתוכם הכל, ורק צריך לנער את האבק ולגלות את כל השפע שיש בתוכם

חודש אלול הוא הזמן לעצור ולחשוב: האם החיים שלי הולכים לכיוון הנכון? האם אני נאמנה לערכים של בורא העולם? חוה שמילוביץ מקבלת את פניו של חודש אלול

ואם יש לך בעיה רפואית, ויש רופא כללי באותו עניין או רופא שמומחה בדיוק לאותו איבר, למי תפני? ומה תרצי לדעת שהוא למד?

כשהבית ״בוער״, אין זה משחק ילדים. צריך לפעול, במהירות ובמתינות, ולעשות הכל כדי להציל את הבית

"תודה ושוב תודה על אינסוף תודות שעוד אמשיך להודות": הרבנית חדוה לוי במסר מעצים לנשות ישראל

עדיין לא הכרתי את כל שירי המגזר, ורפרטואר השירים שלי היה רצוף בשירים ישראליים ושאינם ישראליים. שירים יהודיים אמיתיים - עדיין לא היו בו. ואז...

באותה שנה עברתי מהפך בחיי, והרגשתי שאני אדם אחר בכל המובנים: מחשבתית, רגשית, התנהגותית, רוחנית. זה לא שהחיים הפכו להיות קלים יותר, אבל מצאתי בהם אור, תקווה ומשמעות

חוה שמילוביץ בסרטון חדש: הקב"ה נתן לנו את כוח הבחירה לדבר הכי חשוב שיש: יראת ה'

לא החלטתי להתגרש כי חשבתי שמחכה לי משהו טוב יותר בחוץ, ממש לא. עד היום, שנה וחצי אחרי, בעודי מחפשת זיווג שני, יש לי קול קטן בלב שלוחש: ואולי יהיה גרוע יותר?