טורים נשיים
מדור טורים אישיים - מגוון טורים בנושאים שמעניינים נשים
מדור טורים אישיים באתר הידברות כולל מגוון טורים שנכתבו בכל הנושאים שמעניינים נשים. ביניהם: פרשות השבוע והמסר עבורינו, חגי ישראל ומשמעותם הנשית ועוד.
עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: פסטה או פתיתים?
התארחתי בפעם הראשונה בשבת אצל משפחה מחב"ד. בבוקר שאלתי את אם המשפחה לאן הלכו הילדים, והיא אמרה לי: "לשול" (זה בית כנסת באידיש). שאלתי אותה – "מי זה שול? הוא שכן שלכם?"
דבורי רובינשטיין (וקשטוק): למה את מדברת כל כך הרבה?
לעיתים (רבות מידי), הצורך בלדבר מגיע כדי למלא איזשהו חסר שהאדם אפילו לא מודע אליו, כך שהמילוי של אותו צורך נעשה באופן לא נכון, שלא באמת ממלא אותו, אלא זה רק נדמה שכך
"בבית החולים, במיון, יש רופא שלא מכיר את התרופה הזו. שערורייה"
"האבסורד הוא, שהם טוענים בתוקף שהוא לא באמת שתה ריספונד, כי אם היה שותה – היה אמור להיות מושבת למשך יממה מההשפעה שלו. אז ביקשתי מהם לשחרר אותנו, והם לא מוכנים"
עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: הלפ מי...
אני בעלת תשובה, וכשהתחלתי להתפלל שמונה עשרה, בכל פעם שהייתי מגיעה ל"משיב הרוח" הייתי מוציאה ראש מהחלון כדי לדעת מה מזג האוויר, ולפי זה ידעתי אם לומר היום "משיב הרוח" או "מוריד הטל"...
"אמא, בואי מהר, יונתן שתה ריספונד!"
ישבתי כמה דקות, עונה לאינספור שאלות, שומעת תגובות שלא היו צריכות להגיע לאוזני. "איך הוא הגיע לשם? חוסר אחריות, היא היתה צריכה לשים לב, היא יודעת שהוא כזה"
עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: מי זאת שוש?!
שמעתי שבעל תשובה עלה לתורה בשבת. אחרי שקנה עלייה, הגיע לבימה והוציא כסף מזומן לשלם...
לא ילמדו לקח? האם צריך לקרות אסון כדי לעורר אותם?!
חזרתי עם יונתן הביתה, מותשת, נסערת, עצבנית. הכוחות הלכו ועזבו אותי, נפלתי שדודה על הספה. למה ההסעה מורידה אותו במקום שיכול לסכן אותו?!
דבורי רובינשטיין (וקשטוק): איזו הזדמנות ניצלתי בימי השבעה?
אני בסדר כמו שאני, וגם כשאני לא, אני עושה את המיטב שאני יכולה באותה העת. אני לא צריכה אישור מאף אחד בשביל להיות מי שאני בוחרת להיות, גם אם זה לא תמיד מובן מפאת הפערים הקיימים
דבורי רובינשטיין (וקשטוק) נפרדת מאבא שלה, עם הרבה הבנות
מצוות כיבוד הורים לא מתחלקת במספר הילדים! אלא לכל אחד יש 100% מחויבות ואחריות לכבד את הוריו כפי יכולתו, בלי קשר למה שהאחרים יכולים או מוכנים לעשות בשבילם
"אני כבר עשרים שנה במקצוע, יודעת מצוין מה טוב ליונתן"
שמחה כל כך שהמורה משתפת, שואלת, מתייעצת, נותנת לי להיות חלק מהמערך הגדול הזה, מהטיול המרתק הזה אל לבו של יונתן ואל הדרך הטובה שבה יצעד. אני נזכרת במורה של שנה שעברה. חורקת שיניים
התפילות העתיקות: עידית ליכטנפלד על הסוד שטמון בנו מדורי דורות
מה עוד חקוק בי, שאיני יודעת? ישנם כל כך הרבה דברים שאמא של אמא של אמא שלי עשתה, ולא עברו אלי. הם התחדשו בי. הדלקת נרות שבת עברה בשושלת. אני עצרתי אותה, עד שהדלקתי אותם בחזרה לפני שנים רבות
עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: סידור מלא
זאת היתה שבת ראשונה שלי ושל בעלי. התארחנו, ורגע לפני הקידוש בעל הבית אמר שהוא מוציא את כולם... הייתי בשוק. רק הגענו, למה הוא מוציא אותנו?!
מילים מלב של אם שלא הפכה לאם שכולה במלחמת "חרבות ברזל"
הכאב בימים הללו בסופו של דבר הוא עלינו, המתגעגעים וכמהים לנוכחותם הפיזית של אלו שאינם כאן איתנו. התפילה שאני נושאת בלבי בימים הללו, היא לאלו שנבחרו להישאר כאן
יום העצמאות ועסקים: כך תצודי לקוחות ביום שבו גם ככה אף אחד לא מקשיב לך
איך תעלי את רף המכירות שלך ביום שבו כולם בחופש? אסתי ליסיצין בטור משעשע במיוחד
"הוא כל הזמן עושה לי בושות! שיילך כבר למקום אחר!"
אבל הנה, יונתן ניגש לאבי ומבקש לרקוד איתו, ואבי לא מסרב. אורי מצטרף אליהם, ויחד הם עושים מעגל משפחתי
עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: שיר לפני השינה
זה מזכיר לי שבעלת תשובה מספרת שהיתה שרה את השיר "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא השם מדברה..."
מי היה מאמין לסיפורי המלחמות שניהלנו? ועכשיו גם היא עוברת את זה
יונתן כבר בן שתים עשרה. שר שירים, רוכב על אופני הילוכים, משתמש במחשב, מקליד עבודות. נער של ממש! ואיזה עתיד ניבאו לו כשהיה קטן-קטן???
אז איך מתניעים? טור מיוחד לחזרה לשגרה, בפרט לבעלי קשב וריכוז
אז איך מתניעים? שאלת השאלות לאנשים עם הפרעת קשב ובכלל. קבלו באהבה שלוש עצות ממופרעת קשב ותיקה המניעה גלגלים כבדים זה נצח...
עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: הזקנה השמחה מהפרוזדור
כשהייתי במדרשיית "נתיב בינה" בירושלים, שאלתי את הרב מרזל זצ"ל – אם אני עושה אפצ'י על הפלטה, האם זה מבשל? הרב ענה לי, עם חוש ההומור הנפלא שלו: המחמיר תבוא עליו הברכה...
עוד רגע הפרופסור פוצה את פיה, ואני מקבלת נזיפה. בטוח. לא יכול להיות אחרת
לא ידעתי מה קורה עם יוסי, לא ראיתי אותו בכלל, רק חיבקתי חזק חזק את יונתן והייתי עמוק עמוק בשריפה שלי בפנים. לא חשבתי שייתכן אחרת, כבר חוויתי כל כך הרבה, שציפיתי לעוד
חוה שמילוביץ בתפילה לפני ההכנות לחג הפסח
מנקה את הבית? אל תשכחי להתפלל שתוכלי לעשות זאת מהסיבות הנכונות, ובצורה הנכונה
נקה אותי מבפנים ופתח אותי לקבל עזרה ממך… תפילה לערב פסח
חוה שמילוביץ בתפילה מיוחדת לימים של ערב חג הפסח, לניקיון פנימי ולא רק חיצוני
עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: חביתה מערבות
היה היתה חוזרת בתשובה שרצתה מאד להתחתן. היא שמעה על הסגולה של חביטת ערבות, ואכן הכינה לעצמה חביתה מערבות... אני לא יודעת אם הסגולה עבדה, אבל סיפור טוב יצא מזה
כשאחת נופלת – השנייה מחזקת ועוזרת לקום. כוחה של קבוצה
ידעתי שכשאספר שאני לא ישנה בלילה, יאמינו לי, ישתתפו איתי. אף לא אחת תזרוק משפט בנוסח "כל אם בישראל לא ישנה בלילה...", וודאי שאף אחת לא תציע עצות לחינוך או לייעול. רק השתתפות, כנה ואמיתית
את יודעת איפה תהיי בחג? זכית! לא כולן ככה
אם לקוחה הייתה מדברת איתי על מצב של "אני לא יודעת איפה אהיה בחג" לפני שנתיים – לא הייתי מבינה באמת על מה היא מדברת. לא הייתי יודעת איך זה מרגיש
"הוא עם פיגור, אין מה לעשות איתו. לא ייצא ממנו כלום"
הגננת היתה מקצועית מאוד, אך לא אימהית מספיק. ויונתן לא אהב את זה. היה לו קשה, ולכן הוא נסגר, וכשהוא דיבר וכבר כן ענה תשובות לשאלות - לא הבינו אותו. הוא קלט שפשוט לא מבינים אותו, והפסיק לדבר בגן. עגום
עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: מוזיקה ווקאלית
מישהי מספרת שבתפילת שמונה עשרה, בכל פעם היתה אומרת "עשית, עשית, עשית...". היא חשבה שזה כמו לסמן "וי", שהיא התקדמה בתפילה. ככה היא הבינה את "עשרת ימי תשובה" – ראשי תבות: עשי"ת...
הכל כל כך בסדר – אבל זה בכלל לא בסדר. מה קורה פה?
האם המצב של יונתן, המאתגר גם אותם, השפיע עליהם? האם זו התוצאה? האם זה טוב? אולי מעיד על הזנחה ואי אכפתיות? למה התגובה שלהם נראית לי חריגה ביחס לכולם?
עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: שמלת השבת של חנהל'ה
"למה בכל פעם, לפני שאתה חותך את החלה, אתה אומר 'המוציא לחם מן הארץ'?", שאלתי. הוא ענה לי, "מה? את לא יודעת שכל דבר שיהודי מכניס לפה, הוא צריך לברך עליו?". באותו רגע גמלה ההחלטה בלבי, שאני אברך. על הכל. ועל הכל הייתי מברכת בשם ומלכות
כלה בשמלה לבנה, תזמורת שמחה, וילד אחד משתולל
"וואו, הוא ממש חדר כושר. הוא כבד", והיא החזירה לי את יונתן הצורח והבוכה, הבועט והכועס, כשהיא מתנשמת ומתנשפת כאילו חזרה מריצת מרתון