משלים מחכימים

הַשּׁוּעָל שֶׁהִתְגַּלָּה כְּנוֹכֵל

"אֶת חַיַּי אֲנִי חָב לְךָ, שׁוּעָל פִּקֵּחַ", קָד הַדֹּב בִּפְנֵי הַשּׁוּעָל הַשָּׂמֵחַ, "מָה שֶׁתִּרְצֶה אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ, כָּל מָה שֶׁתְּבַקֵּשׁ אֶפְעַל עֲבוּרְךָ"

| כ"ז שבט התשע"ד |
אא

בֵּין חַיּוֹת הַיַּעַר נוֹדַע לוֹ הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן כְּפִקֵּחַ וְחָכָם, זֹאת יָדַע כָּל כֶּבֶשׂ תָּם. עֵצוֹת רַבּוֹת נָתַן לְכָל מְבַקֵּשׁ, אֲבָל תְּמוּרָה הָיָה דּוֹרֵשׁ. הַחַיּוֹת הָיוּ מְשַׁלְּמוֹת עַל כָּל עֵצָה, וַאֲפִלּוּ עַל סְתָם הַמְלָצָה.

אַךְ בִּמְיֻחָד נוֹדַע הַשּׁוּעָל, כְּמִי שֶׁלְּהַצִּיל אֶת הַחַיּוֹת מִכָּל צָרָה מְסֻגָּל. הָיָה זֶה בְּעִקָּר בְּקָרַחַת הַיַּעַר, שָׁם הָיוּ הַצַּיָּדִים חוֹפְרִים בּוֹרוֹת בַּקַּרְקַע. הַבּוֹרוֹת הָיוּ מֻסְתָּרִים בְּמַרְבַדֵּי עָלִים, וְחַיּוֹת הַיַּעַר הָיוּ צוֹעֲדוֹת לְתֻמָּן בְּלִי לָשִׂים לֵב לַמִּכְשׁוֹלִים.

"אוֹי", הָיָתָה נִשְׁמַעַת זַעֲקָתוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה, "מִי יְחַלֵּץ אוֹתִי מִזֶּה?"

וְאָז, כְּמוֹ מִשּׁוּם מָקוֹם, הָיָה הַשּׁוּעָל מוֹפִיעַ, אֶת מֶלֶךְ הַחַיּוֹת מַרְגִּיעַ. "אַל דְּאָגָה, מַלְכִּי הָרָם, מִיָּד אֶקְרָא לְעֶזְרָה מֵאֵי שָׁם". חִישׁ הָיָה נֶעְלָם לוֹ הַשּׁוּעָל בֵּין הָעֵצִים, וְשָׁב כְּשֶׁבְּיָדוֹ חֲבָלִים עָבִים. אֶת הַחֲבָלִים הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶל הַבּוֹר, וְלָאַרְיֵה הָיָה מֵבִיא מָזוֹר.

וְהָאַרְיֵה הָיָה נוֹשֵׂא קוֹלוֹ וְנִשְׁבָּע: "שׁוּעָל נָבוֹן, הוֹפַעְתָּ כָּאן בַּזְּמַן הַנָּכוֹן! תָּמִיד דַּלְתִּי תִּהְיֶה פְּתוּחָה לְפָנֶיךָ, אֶהְיֶה נָכוֹן לְמַלֵּא אֶת כָּל בַּקָּשׁוֹתֶיךָ!"

לֹא חָלְפוּ יָמִים רַבִּים, וְגַם רַגְלוֹ שֶׁל הַדֹּב נִלְכְּדָה בְּמַרְבַד הֶעָלִים. הַדֹּב הַכָּבֵד צָנַח אֶל הַבּוֹר הָאָפֵל, וּמִשָּׁם בְּקוֹל גָּדוֹל הוּא יִלֵּל: "אוֹי לִי, כַּמָּה רַע לִי, מִי יַצִּילֵנִי מִמַּר גּוֹרָלִי?"

וְאָז, כְּמוֹ מִשּׁוּם מָקוֹם, הוֹפִיעַ לוֹ הַשּׁוּעָל הַזָּקֵן, בְּקוֹל בָּטוּחַ הִרְגִּיעַ אֶת הַדֹּב הַמִּסְכֵּן: "אַל דְּאָגָה דֻּבִּי דֹּב, מִיָּד אֲחַלֶּצְךָ, מִיָּד יֶחְדַּל הַמַּכְאוֹב!"

חִישׁ קַל נֶעֱלַם לוֹ הַשּׁוּעָל בֵּין הַשִּׂיחִים, וְעַד מְהֵרָה שָׁב עִם כַּמָּה אַחִים. "מִשְׁכוּ אֶת הַדֹּב מִן הַבּוֹר בִּמְהֵרָה", קָרָא לְכֻלָּם לְהוֹשִׁיט עֶזְרָה, וְעַד מְהֵרָה הָיָה הַדֹּב מוֹצֵא עַצְמוֹ מִחוּץ לַבּוֹר, עֵינָיו מְמַצְמְצוֹת לְנֹכַח הָאוֹר.

"אֶת חַיַּי אֲנִי חָב לְךָ, שׁוּעָל פִּקֵּחַ", קָד הַדֹּב בִּפְנֵי הַשּׁוּעָל הַשָּׂמֵחַ, "מָה שֶׁתִּרְצֶה אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ, כָּל מָה שֶׁתְּבַקֵּשׁ אֶפְעַל עֲבוּרְךָ".

וְהַשּׁוּעָל הָיָה מְבַקֵּשׁ תְּמוּרָה, פֹּה מַתָּנָה וּפֹה תְּשׁוּרָה, וְכָךְ אֶת חַיּוֹת הַיַּעַר הָיָה מַצִּיל מִן הַבּוֹרוֹת הָעֲמֻקִּים, כַּאֲשֶׁר תָּמִיד הָיָה מוֹפִיעַ בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים. אִישׁ לֹא יָדַע מֵאַיִן יוֹדֵעַ הַשּׁוּעָל לְהַגִּיעַ, תָּמִיד תָּמִיד בָּרֶגַע הַמַּכְרִיעַ.

אַךְ כֻּלָּם הִכִּירוּ לוֹ טוֹבָה, הִסְתַּיְּעוּ בּוֹ וְהִרְעִיפוּ עָלָיו אַהֲבָה.

כָּךְ נִמְשַׁךְ הַדָּבָר חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, עַד שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים הִשְׁתַּנּוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים. הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר הַשּׁוּעָל צָעַד בַּיַּעַר לְתֻמּוֹ, מְהַרְהֵר עַל יָמִים עָבָרוּ, עַל יְמֵי יַלְדוּתוֹ. לְפֶתַע פִּתְאֹום שֹׁד וָשֶׁבֶר, זַעֲקָתוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל נִשְׁמְעָה בְּכָל עֵבֶר. רַגְלוֹ שָׁקְעָה בֵּין הַשִּׂיחִים, וְהוּא נָפַל הַיְשֵׁר אֶל בּוֹר הַצַּיָּדִים.

"אוֹי וַאֲבוֹי", צָרַח אָז הַשּׁוּעָל בְּקוֹל נוֹרָא, "מִי יְחַלְּצֵנִי מִזֹּאת הַצָּרָה". אִישׁ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל לֹא שָׁמַע, וְקוֹלוֹ הָלַךְ וְגָוַע. רַק לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת, כַּאֲשֶׁר הַזְּעָקוֹת כְּבָר הָפְכוּ לִיבָבוֹת חֲלוּשׁוֹת, שְׁמָעוּהוּ עֲדַת הַפִּילִים, וּמִהֲרוּ לְהַזְעִיק אֶת כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים.

יַחַד בִּקְּשׁוּ כֻּלָּם לְחַלְּצוֹ וּמִן הַבּוֹר לְהַעֲלוֹתוֹ, לְהָשִׁיב לַשּׁוּעָל טוֹבָה עַל טוֹבָתוֹ.

אַךְ לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹלָם שֶׁל הַיַּנְשׁוּף וְהַנֶּשֶׁר, מִמְּרוֹמֵי הָעֵץ בִּקְּשׁוּ לְהַעֲבִיר מֶסֶר: "הַסּוּ, חַיּוֹת, הַקְשִׁיבוּ נָא, הָנִיחוּ לַשּׁוּעָל לְרֶגַע בַּפִּנָּה, אָמְנָם חֲפֵצִים אַתֶּם לִגְמֹל לוֹ טוֹבָה עַל טוֹבָתוֹ, וּמִן הַבּוֹר לְהַעֲלוֹתוֹ, אַךְ הַאִם יְדַעְתֶּם כֵּיצַד אֵרַע הַפֶּלֶא הַמְּתֻזְמָן, שֶׁהַשּׁוּעָל יָדַע תָּמִיד לְהוֹפִיעַ בְּדִיּוּק בַּזְּמַן?"

שָׁתְקוּ כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, וְהַיַּנְשׁוּף וְהַנֶּשֶׁר הִמְשִׁיכוּ בַּדְּבָרִים: "מִמְּרוֹמֵי הָעֵץ הִבְחַנּוּ כִּי הַשּׁוּעָל הוּא שֶׁחָפַר אֶת הַבּוֹרוֹת, הוּא זֶה שֶׁהִצִּיב מִכְשׁוֹלִים לִפְנֵי הַחַיּוֹת! בֵּין הָעֵצִים הָיָה מִתְחַבֵּא כָּל הַיּוֹם, לִרְאוֹת אֵיזוֹ חַיָּה תִּפֹּל הֲלוֹם. אָז הָיָה מֵצִיץ כְּמַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ, אֶת עֶזְרָתוֹ הָאֲדִיבָה מַצִּיעַ, וְעוֹד חוֹשֵׁב שֶׁשָּׂכָר לוֹ מַגִּיעַ! עַתָּה הָנִיחוּ לוֹ בַּבּוֹר לְבַדּוֹ, לֹא מַגִּיעָה לוֹ תְּמוּרָה עַל פָּעֳלוֹ".

הִבִּיטוּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים בַּשּׁוּעָל הַנּוֹכֵל, בְּעוֹד הָאַרְיֵה מַרְעִים בְּקוֹלוֹ וְשׁוֹאֵל: "הַאָמְנָם, שׁוּעָל עָלוּב? הַאִם כָּךְ חָשַׁבְתָּ לִקְנוֹת לְךָ מַעֲמָד, לִהְיוֹת אָהוּב?"

הַשּׁוּעָל הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ מְבֻיָּשׁ וְנִכְלָם, וְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים נָשְׂאוּ עָלָיו קוֹלָם: "בְּרַח לְךָ, שׁוּעָל מִן הַיַּעַר מִיָּד, וְאַל תָּעֵז לְהוֹפִיעַ בּוֹ שׁוּב לָעַד!"

בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף מִן הַבּוֹר אוֹתוֹ חִלְּצוּ, מִשּׁוּם שֶׁלִּרְאוֹתוֹ יוֹתֵר לֹא רָצוּ, וְהַשּׁוּעָל נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח, וְאֶת הַלֶּקַח לְעוֹלָם לֹא שָׁכַח, לֹא כְּדַאי לְרַמּוֹת, זֶה לֹא מִשְׁתַּלֵּם וְלֹא מֻצְלָח, כִּי סוֹף רַמַּאי לִפֹּל בַּפַּח.

ומהו הלקח הנלמד?

סופו של נוכל - מראש ידוע, אם באחרים יפגע - בסוף ימצא פגוע! וגם אם זה יקח קצת זמן, בסוף יתלה הגנב כהמן!

הנקראים ביותר
הידברות שופס

ילדים מספרים על עצמם 9 - חיים ולדר

55לרכישה

מוצרים נוספים

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

הרב זמיר כהן - סט ארכיאולוגיה תנ"כית

ערכה ללימוד אנגלית

ערכת הרב יגאל כהן

אירוע לב

הייתי פעם ילד

לכל המוצרים