משלים מחכימים

הַשֵּׁן הָאוֹבֶדֶת

אוֹי וַאֲבוֹי, כֵּיצַד יַחֲזֹר הָאַרְיֵה הַבַּיְתָה בְּלֹא הַשֵּׁן הַחֲזָקָה? הֲלֹא זוֹהִי מַמָּשׁ מַכָּה! כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר לְלֹא שֵׁן חוֹתֶכֶת יִסְתּוֹבֵב? הַאִם לָנֶצַח יִשָּׁאֵר רָעֵב?

| כ"ז שבט התשע"ד |
אא

הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר הָאַרְיֵה יָצָא אֶל הַיַּעַר לִטְרֹף טֶרֶף, וּבְנוֹ גּוּר אַרְיֵה אֵלָיו הִצְטָרֵף. הִסְתּוֹבְבוּ הָאַרְיֵה וּבְנוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת, וְחִפְּשׂוּ טֶרֶף בְּעֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת.

וְהִנֵּה, לְפֶתַע הֵצִיץ לוֹ רֹאשׁוֹ שֶׁל צְבִי מִבֵּין הָעֵצִים, מְבֹהָל, מְפֻחָד, מִסְתַּתֵּר בֵּין הָעֲנָפִים. "הִנֵּה הוּא, הַטֶּרֶף!" הִתְלַהֵב בֶּן הַלָּבִיא, וְהָאַרְיֵה זִנֵּק לְעֵבֶר הַצְּבִי, לִנְעֹץ בּוֹ אֶת שִׁנָּיו, וְאֶת גּוּפָתוֹ הַבַּיְתָה לְהָבִיא.

אַךְ הַצְּבִי הַזָּרִיז הִצְלִיחַ לַחֲמֹק מִשִּׁנָּיו שֶׁל הָאַרְיֵה הַנִּזְעָם, וְאֶל בֵּין הַשִּׂיחִים נָשָׂא רַגְלָיו וְנֶעֱלַם. אַךְ אוֹיָה, מָה קָרָה? לָאַרְיֵה תְּאוּנָה אֵרְעָה! כַּאֲשֶׁר זִנֵּק לְעֵבֶר הַצְּבִי שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הָעֵץ הִתְחַבֵּא, נָעַץ בְּטָעוּת אֶת שִׁנָּיו בַּגֶּזַע הֶעָבֶה. מֵעָצְמַת הַמַּכָּה נָפְלָה שֵׁן מִפִּיו שֶׁל מֶלֶךְ הַיַּעַר, וּבְפִיו נִפְעַר חֹר מְכֹעָר.

נִסּוּ הָאַרְיֵה וּבְנוֹ לִמְצֹא אֶת הַשֵּׁן עַל הָאֲדָמָה, אַךְ לַשָּׁוְא כִּלּוּ זְמַנָּם בְּחִפּוּשׂ חֲסַר תַּקָּנָה. לְאַחַר שֶׁחִפְּשׂוּ בְּכָל פִּנָּה, הֵבִינוּ כִּי הַשֵּׁן אָבְדָה וְאֵינָהּ!

אוֹי וַאֲבוֹי, כֵּיצַד יַחֲזֹר הָאַרְיֵה הַבַּיְתָה בְּלֹא הַשֵּׁן הַחֲזָקָה? הֲלֹא זוֹהִי מַמָּשׁ מַכָּה! כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר לְלֹא שֵׁן חוֹתֶכֶת יִסְתּוֹבֵב? הַאִם לָנֶצַח יִשָּׁאֵר רָעֵב?

אַח, אִלּוּ מָצְאוּ אֶת הַשֵּׁן בָּאֵזוֹר, הָיָה הַזְּאֵב יָכוֹל לַעֲזֹר. רוֹפֵא שִׁנַּיִם הוּא הַזְּאֵב, וּמֻמְחֶה לְהַרְגִּיעַ כָּל כְּאֵב. אֶת הַשֵּׁן בִּמְקוֹמָהּ הָיָה שׁוֹתֵל, וְקֵץ הָיָה שָׂם לַסֵּבֶל.

שָׁב הָאַרְיֵה לִמְאוּרָתוֹ עָצוּב וְשָׁחוּחַ, וּמֵחֶסְרוֹן הַשֵּׁן אֶת דַּעְתּוֹ לֹא הִסִּיחַ. נִסְּתָה הַלְּבִיאָה אֶת בַּעֲלָהּ לְנַחֵם, אֲבָל הָאַרְיֵה סֵרֵב לְהִתְנַחֵם. "לֹא יִתָּכֵן שֶׁהַמֶּלֶךְ יִסְתּוֹבֵב לְלֹא שֵׁן בַּפֶּה!" כָּךְ אָמַר בְּקוֹל רָפֶה.

וּבְכָל הַיַּעַר שׂוֹחֲחוּ הַחַיּוֹת עַל צַעֲרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַיְּעָרוֹת. בַּעֲלֵי הַחַיִּים אָהֲבוּ אֶת הָאַרְיֵה שֶׁנּוֹדַע כְּרַב עֵרֶךְ, וְעַתָּה הֶחְלִיטוּ לְסַיֵּעַ לוֹ בְּכָל דֶּרֶךְ.

הַפִּיל כִּנֵּס אֶת יְדִידָיו וְהִכְרִיז: "חַיָּבִים לִפְעֹל בְּאֹפֶן זָרִיז!" תִּזְמֹרֶת הַפִּילִים הֶחְלִיטָה לְהוֹפִיעַ, מוּל מְאוּרַת הַמְּלָכִים – אֶת הַמֶּלֶךְ לְהַרְגִּיעַ. לִפְנוֹת עֶרֶב הִתְיַצְּבוּ הַפִּילִים מוּל הַמְּאוּרָה, וְאֶת קוֹלָם נָתְנוּ בְּזִמְרָה: "יְחִי אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ לָעַד, לִבּוֹ הָאַמִּיץ לְעוֹלָם לֹא יִרְעַד".

הָאַרְיֵה יָצָא מִן הַמְּעָרָה וְנִסָּה לְהֵרָאוֹת שָׂמֵחַ, אֲבָל זֶה לֹא כָּל כָּךְ הִצְלִיחַ. הַפִּילִים הֵבִינוּ מִיָּד שֶׁזֶּה לֹא מְסַפֵּק, כִּי הַמֶּלֶךְ שָׁרוּי בְּצַעַר רַב, אֵין סָפֵק.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הִתְיַצְּבָה בְּחַדְרוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה עֲדַת הַתַּנִּים, וּבִידֵיהֶם זֵרֵי פְּרָחִים רֵיחָנִיִּים. "אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ", קָדוּ עֲמֻקּוֹת, "הָסֵר מִלִּבְּךָ דְּאָגוֹת וּמוּעָקוֹת".

אֲבָל הָאַרְיֵה לֹא הִשְׁתַּכְנֵעַ, וְהַפְּרָחִים לֹא הִצְלִיחוּ לוֹ לְסַיֵּעַ. הוּא הִמְשִׁיךְ לְהַחְמִיץ אֶת פָּנָיו, וּמַמָּשׁ הִתְבַּיֵּשׁ לַחֲשֹׂף אֶת שִׁנָּיו.

וְכָךְ הִתְהַלְּכָה בַּיַּעַר הַשְּׁמוּעָה, כִּי הָאַרְיֵה נָתוּן בְּדִכָּאוֹן נוֹרָא. וּמִכָּל מָה שֶׁעָשׂוּ הַחַיּוֹת, הַמֶּלֶךְ לֹא הִצְלִיחַ לֵהָנוֹת. מַתָּנוֹת רַבּוֹת הוּבְאוּ אֶל הַמְּאוּרָה, אַךְ שׁוּם שִׁנּוּי לֹא קָרָה.

אַךְ בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, לְאוֹר יָרֵחַ לָבָן, הִקִּישׁ עַל דֶּלֶת הַמְּאוּרָה הָאַרְנָב הַקָּטָן. הַלְּבִיאָה אֶת הַדֶּלֶת פָּתְחָה, וְעֵינֶיהָ נִקְרְעוּ לִרְוָחָה.

"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן, אַרְנָבוֹן?" שָׁאֲלָה אֶת הָאַרְנָב הַפִּצְפּוֹן. הָאַרְנָב הָיָה מְרֻגָּשׁ מְאֹד, עַל רַגְלָיו בְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לַעֲמֹד. "אָה, הֵבֵאתִי דְּבַר מָה לַמֶּלֶךְ, מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב, בַּעַל עֵרֶךְ".

אֶת כַּף יָדוֹ הַקְּטַנָּה פָּתַח אָז הָאַרְנָב, עֵינָיו זָרְחוּ וְהוּא הָיָה כֻּלּוֹ נִלְהָב. עַל כַּף הַיָּד בָּהֲקָה לָהּ שֵׁן לְבָנָה, הָיָתָה זוֹ הַשֵּׁן הָאֲבוּדָה!

"בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים חִפַּשְׂתִּי אֶת הַשֵּׁן בֵּין הָעֵצִים, הֵיכָן שֶׁהַצְּבִי נִמְלַט לְבֵין הַשִּׂיחִים. וְהִנֵּה, מָצָאתִי אֶת הַשֵּׁן עַל הָאֲדָמָה, מֻסְתֶּרֶת בְּפִנָּה עֲלוּמָה".

הָאַרְנָב הֻכְנַס פְּנִימָה אֶל הַחֶדֶר בִּמְהֵרָה, וְהָאַרְיֵה הִתְעוֹרֵר לְמִשְׁמַע הַבְּשׂוֹרָה. אוֹהוֹ, כַּמָּה שֶׁהוּא שָׂמַח, אֶת פִּיו בְּחִיּוּךְ עֲנָק פָּתַח. "אַרְנָבוֹן חָמוּד, אַתָּה יָקָר לִי מִזָּהָב! אוֹתְךָ אַעֲשִׁיר עֹשֶׁר רַב!"

וְהָאַרְיֵה יָצָא בְּרִקּוּד נִלְהָב, עִם הָאַרְנָבוֹן שֶׁהוּא מְאֹד אָהַב. וּבְכָל הַיַּעַר פָּשְׁטָה הַבְּשׂוֹרָה הַמְּשַׂמַּחַת, כִּי הַשֵּׁן הַיְּקָרָה נִמְצְאָה בְּפִנָּה נִדַּחַת. הַזְּאֵב הֻזְמַן אֶל אַרְמוֹן הַמְּלוּכָה, לְהָשִׁיב אֶת הַשֵּׁן הָאוֹבֶדֶת לִמְקוֹמָהּ.

וְכָל הַחַיּוֹת לָמְדוּ אָז לֶקַח חָשׁוּב, כִּי כַּאֲשֶׁר רוֹצִים לְסַיֵּעַ לְחָבֵר וְאָהוּב, צָרִיךְ פָּשׁוּט אֶת חֶסְרוֹנוֹ לְהַעֲרִיךְ – וְלָתֵת לוֹ בְּדִיּוּק אֶת מָה שֶׁהוּא צָרִיךְ!

ומהו הלקח הנלמד?

כמישהו שרוי במצוקה או צרה, ואנו רוצים להגיש לו עזרה, עלינו לבדוק למה הוא זקוק, מה חסר לו בדיוק. אם את זאת נעשה, נצליח במשימה, להפוך את העצב והיגון לשמחה!

הנקראים ביותר
הידברות שופס

הרב זמיר כהן - המדריך המלא לנישואין מאושרים

79לרכישה

מוצרים נוספים

אמנות החיבוק

אוצרות תפילה - נוף

הרב זמיר כהן - סט ארכיאולוגיה תנ"כית

שבויות

אנציקלופדיה מי? מה? כמה? ולמה?

חיים ולדר - 10 דקות לפני שהולכים לרופא (2 כרכים)

לכל המוצרים