ט"ו בשבט

סיפורי סבתא לט"ו בשבט

לאורך גלותנו הארוכה שימש יום זה לאות כי לא שכח העם את אדמתו , וכי תקוותו לשוב למולדתו לא נכזבה, למרות ייסורי הגלות וטלטולי הזמן. אהבה זו של עם ישראל לארצו ואדמתו אינה נובעת מגעגועים לאומיים בלבד. מקורה של אהבה זו בהכרת הטוב לארץ החרבה ולאדמתה השוממה על ששמרו אמונים לעם ישראל לאורך ימי גלותם

| י"ב חשון התשע"ד |
אא

עם תום מלחמת העולם השניה חזרה סבתי לביתה ממחנה העבודה שבאוסטריה כששני ילדיה עימה. יחד איתה חזרו הוריה ואחיה. בעלה – סבי ע"ה לא חזר איתם, הוא נלקח לשורות גדודי העבודה ההונגרים הידועים לשימצה. לאחר שנתייאשו בני המשפחה מן החיפושים אחריו הגיעה לביתם גלויה של הצלב האדום בו כתב להם זיידי כי נותר בחיים והוא שוהה במחנה דאכאו. הוא כתב כי הוא מנסה לחזור אליהם להונגריה וברגע שיתאפשר הדבר יגיע.

למחרת נטלה סבתא את שני ילדיה ויצאה לתחנת הרכבת. שלושתם ישבו בתחנת הרכבת כשהם חבוקים מבוקר עד ערב וממתינים לבואו של זיידי – הבעל והאב. משהגיע ערב ולא שב חזרו לביתם ולמחרת יצאו שוב לעבר התחנה, שגרת המתנה זו נמשכה כחודש ימים עד שהייאוש החל נותן את אותותיו בסבתא.

"אני נורא מתרגייז" (דואגת בשפת סבתא) , ספרה לי סבתא, - "אני לא יודעת מה תעשי, אני לשבת מיספסל כל היום עם שלמה וארנה וזיידי לא תבוא. אני נורא בוכה ומתפלל להשם שישמור מזיידי. אני לבוא כל יום אולי היום תבוא אבל זיידי לא בא. אני חושב אולי זיידי חולה אולי הוא למות ח"ו. אני לחזור הביתה ורוצה תגיד מאבא שאני חושב אז זיידי למות ואז אני ראיתי מאבא שלי לשבת בחדר מדברת עם איש שאני לא מכיר ואני לחכות במטבח. אבא שלי קורא לי ואמרתי למה לא תבוא להגיד שלום מבעל שלך? זה זיידי!!! הוא לחזור!!! ואני נורא לבכות, נורא נורא, אני נורא שמח אז זיידי חזרתי אבל אני לבכות אז איך הוא נראה כל כך רזה שאני לא מכיר אותו".

כדי להבין את הקשר שבין הסיפור של סבתא לט"ו בשבט יש לנו להתחקות אחר סודה של ארץ ישראל.

ט"ו בשבט על שום מה?

מידי שנה בשנה בתאריך ט"ו בשבט מציין העם היהודי את "ראש השנה לאילנות". עיקרו של יום נועד לשמש כנקודת ציון הלכתית למצוות התלויות בארץ כגון ערלה וכו. ברבות השנים הפך תאריך זה ליום בו מציין העם היהודי את חביבותה של ארצו ואף נוסח מיוחד תיקנו המקובלים הצפתיים ל"סדר ט"ו בשבט", "סדר" זה נערך בקהילות ישראל ברוב פאר והדר ופירות שונים עולים על שולחנם של בני האומה.

לאורך גלותנו הארוכה שימש יום זה לאות כי לא שכח העם את אדמתו וכי תקוותו לשוב למולדתו לא נכזבה למרות ייסורי הגלות וטלטולי הזמן. אהבה זו של עם ישראל לארצו ואדמתו אינה נובעת מגעגועים לאומיים בלבד, מקורה של אהבה זו בהכרת הטוב לארץ החרבה ולאדמתה השוממה על ששמרו אמונים לעם ישראל לאורך ימי גלותם.

ואם תשאלוני חברים... מה לנו לייחס תכונות אנוש לאדמה הדוממת? במה שונה אדמת ארץ ישראל מאדמות שאר הארצות? מה יש בהם בעצי הארץ הקדומה שזכו ל"ראש השנה" משלהם? ובכן יקירי הטו אוזנכם ושמעו כי את סודה של ארץ ישראל מגלה אני לכם.

האם והרעיה

שונה היא ארץ ישראל משאר ארצות נכר, שבשאר ארצות עשויה האדמה גוף ואילו אדמת ארץ ישראל זכתה גם גם לנשמה. ששאר אדמות העולם נתונות ביד החקלאי כחומר ביד היוצר ואדמת ארץ ישראל זכתה לחכמה ולדעת. השמרו לכם מלהעלות על דעתכם כי געגועי לארץ אבותי היטו את לבבי ובלבלו רעיוני עד שמייחס אני לאדמת ארצי תכונות אדם, לא מיניה ולא מקצתיה, אמת ונכון הדבר ולא מליבי בדיתי זאת.

כבר בדברי הנביא מתוארת ארצי בתארים אנושיים. הנביא ישעיה מתאר את ארץ ישראל כאם הממתינה לילדיה וכרעיה השומרת אמונים לבעלה. האמנם כך?. מסתבר כי לארץ ישראל נועד תפקיד משמעותי בגאולתו של העם היהודי ונאמנותה לתפקידה זה היא שגרמה לבני האומה להשיב לה כגמולה.

הבטחה ראשונה

ערב יציאת בני ישראל ממצרים מציג הקב"ה בפני משה את היעד להשתקעותם והוא מתאר בפניו את עושרה החקלאי של ארץ ישראל באומרו:"וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש". טרם כניסתם לארץ המובטחת נוקט משה בתיאור דומה ופורש בפני עם ישראל את מעלותיה ואת עושרה החקלאי:"כי ה אלוקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהומות יוצאים בבקעה ובהר: ארץ חיטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש: ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחשת".

תיאורים אלו מלמדים על אוצרות הטבע של הארץ ועל תכונותיה החקלאיות המבורכות. אלא שלהבדיל משאר ארצות, עושרה החקלאי של ארץ ישראל אינו נובע ממעלותיה הטבעיות כשאר ארצות תבל. בעוד עושרן החקלאי של שאר ארצות מותנה בגשם, ברוח ובשאר מתנות הבורא, עושרה של ארץ ישראל על תנאי הוא בא ובמעשי יושביה הוא תלוי.

בפרשת "והיה אם שמוע" קובע משה "אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצווה אתכם... ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך: ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת". אולם אם יעברו בני האומה על המצוות ישפיע הדבר על תנובת הארץ:"השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם: וחרה אף ה בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה".

גם בפרשת אחרי מות – קדושים קובעת התורה כי לעלילות האומה יש הכח להשפיע על תנובת הארץ וכשתתמלא סאתם - אף לסלקם מן הארץ. ואכן לאחר שמונה משה בפני העם את חטאי הכנענים ותועבותיהם הוא מזהירם:"ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם".

מפסוקים אלו עולה כי לא רק תנובת הארץ תלויה ביד מעשיהם של עם ישראל אלא אף עצם ישיבתם בארצם המובטחת.

הבטחה שניה

הבטחה נוספת הבטיחה תורה לישראל הקשורה אף היא לארצם ולאדמתה. כאשר תתמלא סאתם חטאיהם ויגלו מאדמתם הבטיחתם תורתם כי תגלה עימהם תנובת האדמה והארץ ותנעל את משאביה בפני אויביהם. הבטחה זו מובאת בתורה ובנביאים.

בתורה – "ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם:והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה:ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה".

בנביאים – "ונטיתי את ידי עליהם ונתתי את הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם". "ונתתי את הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר: וידעו כי אני ה בתיתי את הארץ שממה ומשמה על כל תועבתם אשר עשו".

בנבואות אלו מגלה התורה את תכונותיה הרוחניות של ארץ ישראל. היא קובעת כי על אף היותה ארץ "זבת חלב ודבש" לא תיתן ארצנו את חילה לעמי נכר שיתיישבו בה לאורך ימי גלותנו – "ושממו עליה אויבכם היושבים בה" קובעת התורה. תאסור האדמה כוחה בנחושתיים ותשמור אמונים לבניה עד ישובו אליה. הבטחה זו סותרת לחלוטין את טבע האדמה המבורכת. בעוד בשאר ארצות תיתן האדמה פריה לכל דכפין אשר יעבדה, ארץ ישראל תיתן פירותיה רק לבניה אוהביה וכשיגלו מארצם תגלה הברכה עימהם.

הבטחה שלישית

לאחר חורבן בית המקדש הראשון עת גלתה שארית יהודה לבבל הביאו עימם יהודי ארץ ישראל לגולה את תיאורי החורבן הנוראיים. הם סיפרו על חורבן ירושלים ועל שריפת הארץ ועל הפיכתה של הארץ שהיתה "זבת חלב ודבש" לארץ שוממה שרופה ויבשה. אל מול הנהי והקינה הלאומיים ניצב הנביא יחזקאל ונשא את נבואתו האלוקית. נשוא נבואה זו לא היה העם הגולה נבואה זו נועדה לאוזנה של ארץ ישראל ולאדמתה.

"ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר ה... ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא: כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם: והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כלה ונושבו הערים והחרבות תבנינה: והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטיבתי מראשתיכם וידעתם כי אני ה... והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא תוסף עוד לשכלם".

נבואה זו סתומה וחתומה היא ואם לא שביארה רבי אבא היתה נותרת לפנינו כאבן שאין לה הופכין. כאשר לימד רבי אבא את תלמידיו את נבואת יחזקאל זו אמר להם כי בנבואה זו טמון סוד הגאולה היהודית ובלשון התלמוד:"אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר:ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא".

דא עקא שמה שנתגלה לרבי אבא ותלמידיו נסתר מאיתנו ואיך נדע את סודה של נבואה זו? אלא שגם בדור יתום עמד ופיזר הקב"ה את צדיקיו ולעזרתנו נחלץ מפרש התלמוד המהרש"א וזה לשונו.

"כל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרוב לבא זמן הגאולה שיחזרו ישראל אל אדמתם".

מדברי המהרש"א עולה כי בנבואתו על הרי ישראל ועציה משביע יחזקאל הנביא את הארץ בשבועה כפולה. האחת – שלא תיתן פירותיה לעם זר. השניה – טרם חזרת העם היהודי לארצו תחל הארץ לתת פירות כבעבר ותוריק את פניה לקראת ילדיה השבים אל ביתם.

משלושת ההבטחות מתברר כי ברכתה החקלאית של ארץ ישראל על תנאי היא באה. אכן ארץ זבת חלב ודבש תהיה הארץ אך רק בזמן שישראל עושים רצונו של מקום. כאשר יגלו מן הארץ בחטאיהם הרבים תנעל הארץ את אדמתה בפניהם ותמתין לבניה עד ייתמו ייסוריהם. טרם חזרתם תתנער הארץ מעלפונה רב השנים ותחדש נעוריה ושדותיה בפני בניה השבים.

האמנם כך קרה?

אמא אדמה

על מצבה החקלאי ותנובתה של ארץ ישראל עת ישבו ישראל על אדמתם למדים אנו מאיגרת אריסטאס שנכתבה במאה ה -2 לפני הספירה. אגרת זו מתארת את רשמיה של משלחת נכבדים שביקרה בארץ ישראל בשליחותו של תלמי השני. באגרת זו מתייחס הכותב לתנובתה של הארץ.

"ובאמת, גדולה אהבתם לעמל עבודת האדמה. וארצם שופעת זית ותבואת הדגן וקטניות וגם כרמים ודבש לרוב. ועצי פרי משאר המינים ותמרים אינם נחשבים כלל, ומקנה מכל המינים לרוב ומרעה נמצא לו בשפע".

עדות נוספת להתגשמות ההבטחה האלוקית מופיעה בספרו של יוסף בן מתתיהו שחי בארץ ישראל ערב חורבן בית המקדש ולאחריו. בספרו מלחמות היהודים הוא מתאר את עושרה החקלאי של ארץ ישראל ומדבריו עולה כי נתקיימה ההבטחה הראשונה במלואה. ארץ ישראל אכן היתה "זבת חלב ודבש" כהבטחת התורה.

"כי כולה ארץ דשנה ואדמת מרעה, וגם עצים שונים צומחים בה ועושר תנובת הארץ מושך גם את לב האנשים הרחוקים מאהבת עבודת האדמה, וכל הארץ נזרעה בידי יושביה, ולא נמצא בה אף חבל שומם אחד, ובגלל ברכת האדמה הטובה ערי הגליל רבות, והמון הכפרים מלאים אדם, וגם מספר יושבי הקטן שבכפרים הוא חמשה-עשר אלף".

אמא נאמנה

לאחר חורבן בית המקדש גלו ישראל מאדמתם כהבטחת התורה. עתה הגיע זמנה של ההבטחה השנייה הלא היא "הבטחת השממה". האם אכן קיימה הארץ את הבטחת התורה? מדברי ההיסטוריונים עולה כי גם הבטחה זו נתגשמה במלואה.

רבינו משה בן נחמן - הרמב"ן עלה לארץ ישראל ב – 1267 לספיה"נ וראה את שממתה של הארץ ואת חורבנה רב השנים. הוא הבחין בנאמנותה של הארץ לבניה ובחוסר יכולתם של כובשיה לעבד את אדמותיה הצחיחות. באגרתו מתאר הרמב"ן את שיממונה הנורא של ארץ אבותינו

"ומה אגיד לכם בעניין הארץ כי גדול השיממון וכללו של דבר: כל הקדוש- חרב יותר מחבירו. ירושלים יותר חרבה מן הכל. וארץ יהודה-יותר מן הגליל ...בירושלים רק נמצאים שני אחים צבעים, קונים צביעה מן המושל ואליהם יאספו עוד מנין מתפללים בשבתות".

גם בביאורו לתורה מתייחס הרמב"ן לשממתה של הארץ ולהתגשמות הבטחת השממה. על הפסוק "ושממו עליה אויבכם היושבים בה" כתב:

"וכן מה שאמר בכאן "ושממו עליה אויביכם", היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".

גם תיירים נכרים שפקדו את ארץ ישראל שנים רבות לאחר פטירתו של הרמב"ן מעידים בכתביהם כי קביעתו של הרמב"ן כי "כולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם" נותרה שרירה וקיימת גם מאות שנים לאחר שכתב את דבריו. לאורך שנים אלו עברה ארץ ישראל מיד ליד ומלחמות רבות נערכו בה. אמפריות רבות נתיישבו בה מאז גלינו ממנה, הבבלים והפרסים, הרומאים והביזנטים, הממלוכים והפאטימיים, המונגוליים והערביים, העותמנים והבריטיים. לכל אלו החמיצה הארצנו הנאמנה את פניה.

בשנת 1867 ביקר בארץ ישראל התייר הסופר מארק טווין. הוא ציפה לראות את ארץ ישראל "זבת חלב ודבש" כהבטחת התנ"ך אלא שלנגד עיניו נראתה ארץ אחרת לגמרי. התדהמה שאפפה אותו הביאתו לכתוב בזיכרונותיו מילות הספד לארץ ישראל.

"ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה עולה שמיר ושית, מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור... כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה… בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית, כמעט נטשו את הארץ… ארץ ישראל יושבת בשק ואפר. מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה. ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה. קודש היא לשירה ולמסורת, ארץ חלומות… נצרת עזובה… יריחו ארורה… ירושלים…כפר חלכאים…"

כדי לסבר את אוזנינו בדבר עוצמת השממה מדגיש מרק טווין כי "אפילו הזית והצבר... כמעט נטשו את הארץ". הוא מספיד את ארץ ישראל וקובע כי עבר זמנה ואין לה תקומה. עדויות אלו מוכיחות בעליל כי קיימה ארץ ישראל באדיקות רבה את "הבטחת השממה" ושמרה אמונים לבניה לכל אורך גלותם.

אולם האם קיימה ארץ ישראל את הבטחת יחזקאל? האם תחזור הארץ השוממה לימי עלומיה טרם ישובו בינה ממרחקים?

התנערי מעפר קומי

בפי שנכתב לעיל קובע המהרש"א בביאורו לנבואת יחזקאל כי למרות שיממונה עת "תרגיש" הארץ כי הגיעה עת גאולת בניה המבקשים לשוב אליה ולחון את עפרה, תוריק הארץ את שדותיה ככלה המתקשטת לקראת חתן. האמנם?

התבוננות בדברי ימי ההיסטוריה של עמינו מעלה כי מאז גלינו מארצנו עם חורבן בית המקדש השני לא נעשו נסיונות לאומיים לשוב אליה. אמנם לאורך השנים התרחשו פרצי עליה מועטים כגון לאחר גירוש ספרד, עליית תלמידי הבעש"ט ועלייתם של תלמידי הגר"א, אלא שעליות אלו מועטות היו עד למאוד.

החזרה ההמונית לארץ ישראל החלה במחצית השניה של המאה ה - 19. בשנת 1878 הוקמה המושבה הראשונה בארץ ישראל מאז ימות החורבן הלא היא "פתח תקוה" שם זה נלקח מן הפסוק בהושע:"ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים". שם זה מסמל את המהפך שעברה הארץ בתקופה זו מ"עמק עכור" שומם ואבל ל"פתח תקוה" של פרדסים ושדות מוריקים.

את המושבה הקימו הרב עקיבא יוסף שלזינגר ותלמידיו: ר יואל משה סלומון, זרח ברנט, יהושע שטמפפר, יהודה ראב ודוד גוטמן.

שנה לאחר ייסודה ולאחר ש"התבואה עלתה יפה" החליטו המתיישבים להעלות את פרי האדמה לירושלים ולקיים בקהל רב את המצוות התלויות בארץ - לקט שכחה ופאה, תרומות ומעשרות. – "היום ההוא עשה רושם כביר על כל תושבי ירושלים" מתאר טוביה סלומון בזיכרונותיו. וקהל רב הקיף את העולים לחזות ביהודים הנושאים עימם את תנובת האדמה לירושלים בפעם הראשונה מאז חורבן הבית.

בליל הסדר הראשון בפתח תקוה הזכיר דוד גוטמן את הבטחת הנביא ואמר:"הלילה הזה הוא ליל זיכרון לישראל על הנסים ועל הנפלאות שעשה אלוקינו לאבותינו בצאתם ממצרים, מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה... הלילה הזה עלינו לברך את ברכת שהחיינו בכוונה כפולה: שהחיינו לכונן מושבה חקלאית ראשונה בארצנו הקדושה ולסול המסילה להבאים אחרינו. אנחנו הננו היום הצפורים הראשונות המבשרות את אור השחר, וה הוא המאיר לנו אור תקווה והסולל לפנינו דרך הקודש. במקום הזה בקע לנו אור השחר ועוד מעט וזרחה עלינו, יראי ה, שמש צדקה ומרפא. נשמת ישראל סבא תשוב, תעל, תתלבש בקדושה ובטהרה כימי קדם קדמתה, ושוב פעם נזכה להקים לנו נביאים וקדושי עליון לגאולתנו ולגאולת העולם".

בעקבות פתח תקוה עלו על פני האדמה המושבות, ראש פינה וייסוד המעלה ותושביהם עסקו בחקלאות. הארץ הכינה את פניה לקראת בניה, שדותיה הוריקו פניהם ופרדסי הדרים צצו בזה אחר זה. כאשר החלה העלייה הגדולה לארץ ישראל גילו השבים כי ירוקה היא הארץ ולא ידעו את סודה. לא ידעו כי קיימה הארץ את הבטחותיה ושמרה אמונים לבניה.

נאמנותה של סבתא ע"ה לזיידי – סבי, עולה בזכרוני כל אימת שעוסק אני מנאמנותה של ארץ ישראל לילדיה. בט"ו בשבט אנו מעלים על נס את ברכת הארץ ותנובתה כהכרת תודה לארץ המופלאה ששמרה לנו אמונים זמן רב כל כך.

"כי חורבותייך ושוממותייך, וארץ הריסותך: כי עתה תצרי מיוש... ואמרת בלבבך, מי ילד-לי את-אלה, ואני שכולה, וגלמודה; גולה וסורה, ואלה מי גידל--הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם".

על שחיכתה לנו ב"תחנת הרכבת" אלפיים שנה ולא נתייאשה מאיתנו אנו משיבים לה כגמולה הטוב ומבקשים עליה "על ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה. רחם ה אלוקינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל הר ציון משכן כבודך. ועל מזבחך. ועל היכלך. ובנה ירושלים עיר הקדש במהרה בימינו. והעלנו לתוכה. ושמחנו בבנינה ונברכך עליה בקדשה ובטהרה".


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (71 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים