אנשים מספרים על עצמם

אנשים מספרים על עצמם - עשינו לך מנורה

סיפורן העדין והנוגע ללב של שתי אחיות שהתייתמו מאב ומאם, וכל שנותר להן – זו האחת את רעותה. מה שנראה כהקרבה שאינה נתפסת, מסובב על ידי ההשגחה העליונה להפך הגמור... סיפור מרתק על מסירות, נאמנות והשגחה עליונה

| כ"ד טבת התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

אני מתגורר במושב קטן בדרום הארץ.

המושב הוקם בשנות החמישים בתערובת מוזרה של אנשים דתיים מעדות המזרח וחילוניים מארצות אירופה, ובעשרים השנים הראשונות היו לא מעט חיכוכים על רקע זה.

עד שיום אחד, בתחילת שנות השמונים, מונה רב למושב.

היה זה איש צעיר, נשוי ואב לשתי בנות, בוגר ישיבה ומוסמך לרבנות. מובן שהחצי האחד של המושב (ובתוכם הורי) התקוממו על המינוי שנכפה עליהם, ואף פנו לבית המשפט כדי לבטלו.

הרב לא התרשם מההתנגדות כלפיו, והחל לעשות את מלאכת הקודש שלו בסבלנות ובמסירות אין קץ. הוא פעל בחכמה ובתבונה, ולא הגיב על הפעולות שנעשו נגדו.

מעבר להיותו למדן ואיש הלכה, היה לו כושר ארגון יוצא מן הכלל, ומהר מאוד דאג לתקציב לבית כנסת גדול למושב, הכול מתקציבי ממשלה, כך שלחילוניים לא הייתה שום עילה להתנגד לכך.

בעוד בית הכנסת נבנה, הגיעו לאזניו שמועות על מאמצי אבי ז"ל להקים מועדון לקשישי המושב. אבי היה אדם פשוט, לא היו לו הכישורים לארגן דבר כזה, ויום אחד "נחת" הרב בביתנו. אבי קיבל אותו בנימוס, אף שהיה מראשי המתנגדים לו. הרב החל להתעניין במועדון הקשישים, ואבי, שבתחילה החמיץ פנים, מצא עצמו משתף אותו בתכניותיו, במאמציו ובעיקר באכזבותיו.

הרב רשם בפנקסו את הדברים, ולאחר מכן בירך אותנו במאור פנים ויצא.

אבי רטן: "הוא בא לעשות רושם. שום דבר לא יצא מזה".

עברו מספר שבועות, ובאמת לא ראינו אותו, אך לאחר חודש וחצי הוא שב לביתנו והתיישב עם אבי. "השגתי תקציב בשביל מועדון הקשישים שלך", אמר.

אבי כמעט התעלף. הרב הראה לו הקצבה של סכום גדול ביותר להקמת מועדון קשישים. "איך השגת את זה?" שאל אבי.

"למה לא שאלת את זה לגבי בית הכנסת?" שאל הרב.

"שאלתי, אבל לא אותך", אמר אבי. "ואתה לא רוצה לשמוע את התשובה שקיבלתי".

שניהם צחקו.

* * *

הייתה זו תחילתה של ידידות מופלאה. מועדון הקשישים נבנה בד בבד עם בית הכנסת. הרב ואבי ישבו שעות על גבי שעות, ולפתע מצא עצמו אבי מתעסק גם בענייני בית הכנסת. תחילה מתוך אי נעימות, לאחר מכן מתוך הכרת הטוב לרב, ובסופו של דבר מתוך התלהבות אמיתית.

הם היו נוסעים יחד לירושלים ונפגשים עם "אנשים חשובים", ובנסיעות גילה אבי שהרב שבו הוא נלחם הוא איש נעים שמכבד אותו. לאט־לאט שמענו אותו מדבר בשבחו, והדבר היה לפלא.

מרגע זה ואילך נקשרה נפש אבי בנפש הרב, למרות הבדלי הגילאים הניכר ביניהם, ובמושב כמו שלנו לא ניתן היה להסתיר זאת. בתחילה לעגו חבריו של אבי על כך, אך מהר מאוד השלימו עם המצב, וכמה מהם החלו בעצמם להיות חסידיו של הרב.

בחג החנוכה התקיים טקס חנוכת הבית של מועדון הקשישים. הרב, כמובן, הוזמן לקבוע מזוזה, וכל התושבים מכל העדות הגיעו. אנשים שלא חבשו כיפה אף ביום כיפור הגיעו לטקס, חובשים כיפה. התרגשות נרשמה כאשר הרב כיבד את אבי לקבוע מזוזה. אבי היה נבוך וניסה לסרב, אך חבריו דחפו אותו לכך, והוא בירך את הברכה ופרץ בבכי נורא.

הפתעה נוספת נרשמה בטקס, כאשר התושבים החילוניים הודיעו כי רכשו מתנה יקרה "לכבוד הרב". הייתה זו חנוכיית ענק שהוזמנה אצל נפח הברזל של המושב וצופתה בזהב. זו הייתה באמת מתנה יקרה. המנורה הוצבה בבית הכנסת במקום שיועד מראש על ידי אבי וחבריו, והרב נקרא להדליק את הנרות.

היה זה נר חמישי של חנוכה, לאחר תפילת ערבית הרב הדליק את הנרות בהתרגשות. קשה לי לתאר מה עשה הטקס הזה לכולנו. לאחר שלושים שנה ויותר של פירוד ושנאה - שררה כזו אחדות, אנשים שהיו אויבים זה לזה פשוט קמו ולחצו יד, עד היום זולגות דמעות מעיניי כשאני נזכר בטקס ההוא.

* * *

בשנה שלאחר מכן חלתה רעייתו של הרב. במשך מספר שנים התמודדו הרב ושתי בנותיו עם אשפוזים חוזרים ונשנים ועם תקוות ואכזבות, ולאחר חמש שנות מחלה הלכה הרבנית לעולמה, יום לאחר שהשתתפה בטקס ההדלקה ההמוני של המושב, ישובה על כיסא גלגלים ועטופה בשמיכות ובאהבת נשות המושב מכל החוגים.

כל המושב השתתף בהלווייתה, מילד ועד זקן, וכולם עטפו באהבה את שתי הבנות. האחת בגיל 18 והשנייה בגיל 12.

השנים חלפו. כולנו רצינו לראות את בתו של הרב מקימה בית, אך זה לא קרה. לא התעניינו מדוע, אך היא הגיעה לגיל 24, ועדיין לא נישאה.

בהגיעה לגיל 26 פקד אותם אסון נוסף ונורא.

בוקר אחד הרב לא קם. השיב את נשמתו לבוראו במיתת נשיקה.

איני יכול לתאר לך את עומק השבר. אבי הקשיש בכה בכי תמרורים, וכל אנשי היישוב ליוו את הרב האהוב והנערץ. להלווייתו הגיעו אלפי אנשים מחוץ למושב הקטן שלנו, כי שמו היה ידוע בכל רחבי הארץ.

לאחר ההלוויה, כשהתפזרו אלפי האנשים, התגודדו גברי המושב סביב לקבר, מתקשים להיפרד מהמנהיג הנערץ שהיה להם לאב ולמורה דרך, והנשים ליוו את שתי הבנות, האחת בת 26 והשנייה בת 20, יתומות מאב ומאם. קשה לתאר את השבר והכאב.

* * *

במהלך ה'שבעה' הודיעה הבת הבכורה לאחותה הצעירה כי החליטה להעביר את הבית על שמה. לשאלתה מדוע, הסבירה כי לה גם כך יהיה קשה בשידוכים, ומכיוון שזה נראה "ממילא אבוד", כהגדרתה, היא לא רוצה שגם אחותה תאבד את ההזדמנות לשידוך טוב, לכן החליטה לרשום את הבית על שמה של הצעירה בתקווה שהדבר ישפר את סיכוייה למצוא שידוך טוב.

עברו שבועיים, והבת בת ה-26 החליטה לנסוע לעיר כדי לרכוש מצבה לאביה. לא יודע איך לא היה מישהו שחשב על כך, ואולי היה, אך במציאות, היתומה בת ה-26 מצאה עצמה נוסעת לאזור תעשייה הסמוך לבית קברות גדול במרכז הארץ כדי להתעניין במצבות ובמחיריהן.

היא סיכמה על מצבה נאה במחיר נאה, ואז התיישבה בתחנת האוטובוס.

אוטובוס, קו אחר, עצר בתחנה, ובחור ישיבה שעמד שם עלה אליו. היא הייתה שקועה במחשבות, ורק לאחר שהאוטובוס נסע הבחינה שהבחור הותיר תיק על כיסא התחנה.

היא לקחה את התיק, ולאחר דקות אחדות החליטה לפתוח אותו כדי לגלות את שם המאבד ולהחזיר לו.

היא פתחה וראתה שם גמרא ומחברת חידושי תורה. שמו של הבחור וכתובתו הופיעו שם, כמו גם שם הישיבה שבה הוא לומד.

היא התקשרה מטלפון ציבורי למודיעין וביררה את המספר בביתו. אחותו של הבחור ענתה לטלפון. היא הסבירה לה מה מצאה והיכן, והאחות ביקשה ממנה שתיקח מונית על חשבונה ותשיב את התיק לבית.

היא אכן עצרה מונית והגיעה בתוך עשרים דקות לבית הבחור. האחות הנשואה אמרה לה כי אחיה לא אמר שהוא הולך לבית קברות, אך היא יודעת היטב מדוע הלך לשם. "תביני", אמרה, "התייתמנו לפני שנה, כנראה הלך להתפלל על קבר אמנו".

היא לא הבינה מדוע הבחורה פרצה בבכי, הגישה לה כוס מים ולאחר שנרגעה שאלה: "ומה את עשית שם?"

"רכשתי מצבה לאבי, שנפטר לפני שבועיים, באזור הסמוך לבית הקברות".

"מי אביך?" התעניינה.

היא נקבה בשם אביה.

האב ששהה בבית נזעק. "אני לא מאמין, הוא למד כמה שיעורים מעליי בישיבה, והיה אחד הבחורים המצוינים. שמעתי בצער רב על פטירתו... רגע... גם אמך... לא?"

הבת שוב פרצה בבכי.

האב התיישב לנסח נוסח מכובד למצבת הרב. הבנות, שהיו קרובות בגילן, התיידדו - ובת הרב ניצלה את ההזדמנות לספר שהיא הולכת לרשום את הבית על שם אחותה הצעירה, ואם יש לו הצעה היא תשמח מאוד לשמוע.

לאחר ימים אחדים התקשרה אחות הבחור בעל האבידה ואמרה כי ביררה על אחותה, ויש לה בשבילה הצעת שידוך טובה מאוד.

היא התעניינה בשם הבחור, והיא ענתה: "זה שאיבד את התיק שמצאת, זה החיסרון היחיד שאני יודעת עליו, אבל עלייך לעשות בירור בשביל אחותך".

ואכן, רב העיר נכנס לתמונה, ולאחר כל השלבים המקובלים, השניים מצאו את עצמם מתאימים.

ואז הגיע השלב של המשא ומתן הכספי - שנעשה מול הבת הגדולה, איך לא?

"אני מקווה שמסרו לך שהבית שלנו יירשם על שם אחותי הקטנה", אמרה לרב העיר השדכן.

"בעניין הזה יש איזושהי בעיה", אמר הרב.

"איזו בעיה?"

"אביו של הבחור מתעקש לתת לו את הדירה שלו, והוא לא מסכים שתתני את דירת הורייך".

"ומדוע שיעשה זאת?" שאלה הבת.

"מאותה סיבה שאת מוכנה למסור את הדירה שמחציתה שייכת לך".

לזה כבר לא הייתה לה תשובה, אבל גם לרב השדכן לא הייתה תשובה היכן יגור האב.

יומיים אחר כך התקשרה אשת הרב.

"יש לי רעיון לפתרון בנושא הדירה לאחותך", אמרה בקול מוזר. "וזה תלוי קצת בך. יש לי הצעת שידוך. רב שכונה בן 43, אמנם מבוגר, אך צעיר ברוחו".

"מה הקשר בין הצעת השידוך לשאלה איפה הוא יגור... רגע, ההצעה היא של אבא של הבחור?"

"זה בדיוק מה שהתכוונתי, אני מתנצלת אם פגעתי בך..."

"תני לי לחשוב על זה", אמרה.

* * *

חתונת הרב האלמן עם בתו של רב המושב שלנו התקיימה במושב. קשה לתאר את השמחה שהייתה לנו לראות שלפחות שתי בנותיו של הרב זכו להקים בית בישראל. כחודשיים לאחר מכן התחתנה מחוץ למושב בתו השנייה, וכולנו נסענו לשמוח ולשמח.

בעלה של בת הרב התגלה כאיש מיוחד ונעים, ממש בדרכו של הרב ז"ל, הוא קיבל על עצמו את רבנות המושב ועבר להתגורר בתוכנו. הצלקת הנוראה נרפאה.

בחנוכה שלאחר מכן התייצב כל המושב מול החנוכייה הגדולה, והרב החדש הדליק את הנרות כשלצִדו, בנו, ובקרב הנשים, אשתו, הרבנית החדשה וכלתו שהיא אחותה, ואור החנוכייה הקרין את האור שחשנו בלבנו פנימה.

לרכישת ספרי חיים ולדר לילדים ולמבוגרים ב"הידברות שופס", היכנסו לקישור הבא,  או חייגו למספר: 073-222-12-50

הנקראים ביותר
הידברות שופס

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

65 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

בחסדך בטחתי - הרב יגאל כהן

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תניא לאנשים כמוך וכמוני

ספר קהלת עם פירוש 'נזר חכמה' של הרב זמיר כהן

חובות הלבבות עם פירוש כאיל תערוג - הרב אייל עמרמי

אמון - דקלה יוספסברג

לכל המוצרים