הבלוג של דודו כהן

בעקבות שיר ההתרסה כלפי שמים: ריאיון דמיוני עם חנן בן ארי

לאחרונה שחרר חנן בן ארי שיר חדש ומקומם, בו הוא מתריס כלפי שמים. כיוון שכרגע אי אפשר לראיין את בן ארי, החלטנו להביא ריאיון דמיוני איתו אודות השיר החדש. בואו לשמוע את הגרסה שלו (או שלא)

| כ"ט כסלו התשע"ח |
חנן בן ארי
אא

שלום חנן.

היי דודו. לפני שמתחילים, אפשר שאלה?

בוודאי.

למה דווקא ריאיון דמיוני? בוא תראיין אותי באמת על הנושא החשוב הזה. יש לי לא מעט לומר על השיר החדש שלי.

בדיוק השבוע פנינו אל היחצנית שלך בהצעה לריאיון, היא סירבה. אם תקרא את הריאיון הדמיוני הזה ותרצה להתראיין באמת – מבטיח לך שתקבל את הבמה הכי מכובדת.

סגור. אז מתחילים?

בוא נעבור ישר לתכל'ס: אתה בטוח שהיה חכם להוציא את השיר החדש שלך, שאפילו לא נציין את שמו כדי לא לגרום לאנשים נוספים להיחשף אליו? הוא נשמע כמו התרסה בוטה כלפי הקב"ה. אתה שר שם בתלונות וטענות שיש בהן יותר מנימא של זלזול. לא הגזמת? האמת היא שגם התלבטתי רבות לפני כתיבת הריאיון הזה, כי אני ממש לא רוצה לפגוע. אבל נראה שחצית כאן כמה גבולות.

דודו, למה אתה שוכח את ההמשך של הפזמון? ביקשתי גם מהקב"ה שיבוא בין ערביים, יחבק, יביט לי בעיניים.

נכון, תכף נדון בהמשך. אבל בוא נדבר קודם על עצם ההתרסה. למה לשיר דבר כזה? חילוני שיראה אומן דתי שר כך כלפי הקב"ה – מה נראה לך, שזה יחזק או יקרר אותו ביראת שמיים?

נו, נראה ששכחת את מה ששרתי ב"ויקיפדיה". אמרתי שם במפורש – "אני לא נציג של אלוהים". מה אתם במגזר רוצים, שאהיה דובר של כל חובשי הכיפות? עזבו אותי. אל תכלאוני בשום כלוב, אל תסכמו אותי בוויקיפדיה.

חס וחלילה, אף אחד לא כולא אותך. אבל אתה יודע, תרצה או לא תרצה – אתה מייצג משהו.

אז זהו, שלא. זה רק בראש שלכם. אני אדם חופשי. עזבו אותי, אני לא מייצג אף אחד. בקושי את עצמי.

אני לא חושב שמישהו שואל אותך. עצם זה שאתה חובש כיפה ולובש ציצית מתנפנפת, ושר פה ושם גם שירים שקשורים איכשהו ליהדות – זה שם אותך במקום מסוים. שום אמירה שלך, כולל בשיר "ויקיפדיה", לא תהפוך אותך פתאום למישהו ניאטרלי מהאו"ם.

לא בעיה שלי. אתה מזכיר לי את נאום החמוצים של נתניהו. למה תמיד לחפש מה לא טוב? תהיו קצת אופטימיים.

מי שמדבר. אבל יודע מה, בוא נשים לרגע בצד את עובדת היותך דתי. אתה מסכים איתי שמוזיקה משפיעה?

כן, והיא אמורה להביא את האומן כמו שהוא, עם כמה שפחות פילטרים. כמה שיותר אמיתי, ככה יותר טוב.

זו אולי יותר "אמנות", אבל יש בעולם אמת. יש אלוקים. יש הלכה. יש מוסר. אתה יכול לנופף עד מחר ב"אמת האמנותית" שלך, אבל אני לא חושב שהיא אמורה לדחוק את הקב"ה מהתמונה. אם תהיה לך "אמת אמנותית" שחורגת מהחוק במדינת ישראל – נניח, קריאה לסרבנות – אני מניח שהיית מבין שהיא לא במקום. אז למה כשמדובר ב"אמת אמנותית" שמתנגשת עם ערכים יהודיים ברורים, אתה פתאום לא סופר אותה?

אני באמת לא חושב שמדובר בשיר בעייתי. אתה לא רואה את העומק שיש בשיר? אתה לא רואה את העצב שיש בעולם?

הבעיה היא שאתה מדבר אל הקב"ה כאילו הוא חבר שלך מהסניף. כל הדיבור הזה נשמע מזלזל, כפרני, לא מכובד. לא שמת לב לזה, אפילו לא בקטנה?

אבל גם דמויות תנ"כיות באו בטרוניה כלפי הקב"ה! מה, צריכים רק להלל ולשבח? בשביל זה יש אמנים אחרים, ולא נזכיר שמות. אני רוצה להיות קצת יותר ישיר. וכן, גם בחיים יש סימני שאלה. אז למה לטאטא אותם?

סימני שאלה, תהיות ומבוכות, הן דבר טבעי ואנושי. אבל כשאתה שר "כל התפילות, מילים ריקות. שתקנו די, דבר עכשיו", נשמע שזה כבר מעבר לסימן שאלה. זה כבר נאמר בחוסר כבוד, אפילו בחוצפה.

אבל דודו, אתה לא יכול להתעלם מזה שלדור שלם יש תהיות, שאלות ומבוכות. אני מבטא משהו קיים. למה לא אמרת את זה גם על שולי רנד? השיר "אייכה" מלא בתהיות ושאלות. אז למה דווקא השיר שלי הקפיץ אותך פתאום? אתה לא יכול להכיל טיפה מורכבות? זה באמת מאכזב.

אל תשווה בין "מה אתה רוצה ממני?" ל"אייכה". שולי יצר שיר מכובד ומכבד. מתון, נעים, שואל. היתה לו גם נחמה בסוף השיר. שולי הוכיח שאפשר להעלות שאלות בצורה מכובדת ומכבדת – ומבלי לבעוט.

מה בעיטה בזה? יש עניין כזה אפילו בפרקי אבות – "על כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". גם בגמרא נאמר במפורש "תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא".

נכון, ומה ההמשך? "נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו". כלומר, חז"ל לוקחים את הדיון הזה למקום של תועלת, למסר כלשהו, לתיקון המידות. אצלך בשיר אין מסר אמיתי, רק הורדה של הקב"ה לגובה העיניים שלך – ועוד בפרהסיה. ונראה לי שהוא קצת מעל גובה העיניים שלנו. שוב, הוא לא חבר שלנו.

נכון, אבל עובדה שגם חז"ל שאלו את השאלה. אז מה לא לגיטימי בה? מה הקטע עכשיו, להפוך אותי לאיזה מורד?

השאלה שלך לגיטימית לגמרי. השאלה היא הניסוח שלה, הקונטקסט והפומביות. בהתבודדות, לבד או בהתייעצות עם רב – זה לגיטימי ביותר. אני לא אומר שצריכים להשתיק שאלות, חלילה. אבל לבוא ולצעוק את זה בצורה די בוטה בשיר שיגיע כנראה למיליוני זוגות אוזניים, זה לא פשוט בכלל. ככל שאתה מצליח יותר, כך האחריות עליך גדולה יותר. ובאמת נראה לך שכל המאזינים יבינו את המסר כמו שהתכוונת? עבורך זו שאלה אמונית, אבל כבר מהטוקבקים לשיר ביוטיוב, רואים שרבים רואים בזה ככפירה. כלומר, לא הצלחת להעביר את המסר כמו שחשבת. ועוד לא הזכרתי ילדים שישמעו את השיר.

ועצם זה שאני מביא סוגיה של אמונה לתודעה הציבורית, זה לא חיובי בעיניך?

היה אפשר לראות בזה משהו חיובי, אם היתה לפחות נקודה אחת חיובית בכל השיר הזה. אתה לוקח כאן את אלוקים, מדבר איתו כאילו הוא חבר שלך, ורק מאשים, מתלונן – בצורה מתריסה ולא נעימה לאוזן. כאילו אתה לא יודע מה הוא רוצה ממך, ולמה הוא הביא אותך בכלל לעולם הזה.

אני באמת לא יודע למה הוא הביא אותי. כלומר יודע, אבל לא באופן אבסולוטי.

ניסית לחקור את זה לעומק? אתה יודע, זה יכול לעזור הרבה יותר מאשר להוציא שיר התרסה.

אתה רציני? ברור שלמדתי וחקרתי וחפרתי. אבל עדיין אני לא מבין מה הקב"ה רוצה ממני.

ניסית לשמוע על זה קצת הרצאות באתר הידברות?

נו, אל תתחיל כאן עם הפרסומות הסמויות שלך... עזוב, אל תתייגו אותי. אל תכלאוני בשום כלוב. אני הכל, אני לא-כלום, אור אינסוף לבוש בגוף.

מי שמדבר על פרסומות סמויות :) וברצינות, אני חושב שאתה צריך לזלזל פחות בהלכה. אתה אומן מוכשר, רק חבל לי לראות שלפעמים זה מנותב למקומות שדי סותרים את ההלכה. התבאסתי לראות ביוטיוב שיר שלך בהופעה, שבו אתה מעודד את הקהל (המעורב) לקום ולרקוד; לילדים שלי קצת קשה לי להסביר איך זמר עם כיפה על הראש שר על "הזכות לראות את מסי", שלא לדבר על ההתרסה בשיר החדש; וגם היו כמה תנועות גוף בקליפ של "ויקיפדיה", שאני לא מבין למה היה דחוף לך לעשות.

אתה רואה, אתם הדתיים התורניים כבדים! נו, אפשר לחשוב. אז מה קרה אם עשיתי את כל זה? למה לייחס לכל דבר משמעות כאילו דרדרתי את העולם? ממתי קיבלתי כתב מינוי כדי להיות נציג של אלוקים? אני שר את השיר, והוא מייצג אך ורק אותי.

ואפשר לחשוב מה היה קורה אם לא היית עושה את כל מה שציינתי. קהל חילוני היה רואה אותך באור קצת פחות מגניב? היו מכניסים אותך פחות לגלגלצ? מה היה קורה אם היית מוותר על השיר החדש או על עידוד קהל לרקוד במעורב? אתה מוכשר, חסרים לך שירים אחרים שהיית יכול לכבוש איתם את הרדיו? אפילו נביאי זעם בתנ"ך ידעו לתת קצת נחמה בתוך הנבואות שלהם, אז מאיפה השיר הקודר והפסימי הזה? חוץ מלהחליש ולעורר ספקות באמונה, לא נראה לי שהוא יעשה משהו טוב, מבחינה אמונית-יהודית.

אני לא כאן כדי להחזיר בתשובה, אני כאן כדי לבטא את האמנות שלי. ובכלל, מה אתה מתערב בכלל בחיים הפרטיים שלי? מי שמך בכלל להגיד לי מה לעשות ואיך לנהוג?

אתה צודק, חייך הפרטיים הם לא ענייני. הם יותר עניינו של הקב"ה... אבל בכל אופן, אני מדבר איתך על דברים שפרסמת בהיקפים אדירים, כנראה מתוך רצון שיתייחסו אליהם. היצירה שלך היא לא פרטית, אלא כבר מזמן ציבורית. ואתה צריך להפנים את זה. וכן, גם להיות פתוח יותר לביקורות, כמו מישהו שכתב עליך "נראה שחנן בדיוק הגיע לגיל 16, מבחינת ההתבגרות של השיח האמוני שלו. התחיל גבוה ויורד מאז".

אל תקטין את הרלוונטיות של הזעקה. אפילו רבי נחמן אמר שצריכים לדבר עם ה' בגובה העיניים, לצעוק הכל, לא להשאיר דברים בלב.

רבי נחמן בפירוש לא בעט. הוא שאל, התייסר, תהה – ועם כל זאת, לא הוציא טקסט שאפילו מזכיר את הטקסט שלך. תראה לי עוד דמות אחת שדיברה כך בבוטות ובהתרסה. גם בעולם הישיבות לא היו אמירות חריפות כאלה.

אבל היו דברים חריפים בישיבות אחרות, לא פחות חשובות.

אילו ישיבות?

ישיבות פלייליסט.

* * *

וכאן, קוראים יקרים, התעוררתי מהחלום, שטוף בזיעה חמצמצה. חבל, זה היה יכול להיות ריאיון מעניין עם חנן בן ארי. אולי היינו מצליחים לעורר בו טיפה את חוש האחריות היהודית, למרות שכרון ההצלחה. אבל אולי גם זה יקרה.

 

ממשרד יחסי הציבור של בן ארי נמסר: "היינו מצפים מכלי תקשורת להעריך את עצמם יותר, ולא להמציא ראיונות רדודים, אבל מעריכים את היצירתיות. ולמען הסר ספק, מדובר בראיון דמיוני שחנן בן ארי מעולם לא התראיין, ובתשובות שהוא מעולם לא ניסח".

הנקראים ביותר
הידברות שופס

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

65 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

בחסדך בטחתי - הרב יגאל כהן

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תניא לאנשים כמוך וכמוני

ספר קהלת עם פירוש 'נזר חכמה' של הרב זמיר כהן

חובות הלבבות עם פירוש כאיל תערוג - הרב אייל עמרמי

אמון - דקלה יוספסברג

לכל המוצרים