מיומנה של בעלת תשובה

הסוכה הנופלת

המזוודה נארזה. נותרנו אמא ושני ילדים. העיניים הביטו למעלה. הבטחתי לעצמי לא לתת לכאב לגור בתוך הבית. מיומנה של בעלת תשובה

| י"א חשון התשע"ד |
אא

לפני שנה בדיוק, ביום חורף קר - אפילו קר מידי - נארזה מזוודה מוקדם בבוקר, מקפלת בתוכה הרבה שנות נישואים וזכרונות טובים. בהתגנבות יחידים שלא היתה מביישת את הקומנדו הימי הפכנו למשפחה חד הורית. אמא אחת ו-2 ילדים. אמא אחת במציאות לא פשוטה. עם אמונה חזקה שהכל לטובה.

העיניים הביטו רק למעלה. הבטחתי לעצמי לא להתפרק, הבטחתי לעצמי לא להתייאש, לא לתת לכאב לגור בתוך הבית. "אנחנו יחד, ועם זה ננצח", הבטחתי לגוזלים שלי , "אמא תמיד פה" הזכרתי להם בכל הזדמנות. "הקדוש ברוך הוא נמצא כאן, ולא יחסיר מאיתנו דבר".

במשך חודשים ארוכים מיעטתי לצאת מהבית, עשיתי הכל כדי לתת להם את ההכרה שמעכשיו אני העוגן שלהם. עוגן יציב ואיתן שלא נסחף אחר סופות נודדות בלב ים. בניתי להם בית ששומרים בו שבת ולומדים בו תורה. בית שממשיך להכניס אורחים ולתת כתף יציבה.

כשנרדמו בלילה קמתי לכסות אותם, מאזינה לנשימות הרכות שלהם, וביקשתי רחמים ועזרה לחנך אותם כראוי, בדרך המלך, בדרך של אהבת חינם. לא רציתי שהכעס והשנאה ישכנו בתוכם.

שגרת השבתות הרגועות שהצלחתי להעניק להם נסכה בהם בטחון ועמידה על קרקע יציבה. לאט לאט השקט חזר אליהם. הגוזלים שלי חזרו לחייך, ואין דבר ששימח אותי יותר.

החודשים עברו והקיץ היה בשיאו, נושא עימו את ריח החגים. יום כיפור עמד כבר בפתח, ונחושה הייתי להיות נאמנה למשנתי שהכל יישאר ללא שינוי. "אין לי מושג איך אבנה סוכה", נאנחתי לחיה בטלפון "אני לא רואה פתרון באופק". הבעתי בפניה את התסכול שקינן בתוכי.

ידעתי שלא אוכל לשמש דוגמא הולמת לילדים שלי בלי סוכה. הרי כל שנה היה מי שיבנה אותה, ובזמן קצר יחסית. החלטתי להוכיח לכולם שאני יכולה גם לבד. תיארתי לעצמי שהשם יעמוד לצידי, וינחה אותי למען שמו.

קמתי מוקדם בבוקר, לבושה בבגדים נוחים. למתבונן מן הצד נדמיתי כמי שיוצאת למסע תריאטלון חוצה יבשות. "כמה מסובך זה יכול להיות"? חשבתי. לאט לאט הוצאתי את מוטות הברזל מהמחסן, סידרתי אותם בצורת לגו. חיברתי אותם אחד לשני.

אחרי עבודה מאומצת של שעה השלד היה מוכן. לא האמנתי שהצלחתי. בין קפה אחד לשני קפצתי לחניה להוציא את המפות הלבנות שחיכו לי באוטו. העמדתי כסא בסמוך והתחלתי את עבודת הליפוף שלדידי היתה הכי קשה. נעזרתי באזיקונים שהכנתי מראש, ולאחר חצי שעה שבה גיליתי הרבה שרירים שלא ידעתי על קיומם. גם הכיסוי של הסוכה היה מוכן.

לא היה לי מושג איך אצליח לפתור את סוגיית הסכך. ניסיתי לקחת ענף של דקל, ורק המגע שלו הוכיח חד משמעית שאין לי סיכוי לבד מולו. לאחר כמה נסיונות התייאשתי סופית, והבנתי שהעובדה שאני מצליחה להחליף מנורה לבד עדיין לא הופכת אותי לגרסה הנשית של סופרמן.

החלטתי לדחות למחר ולנסות לבקש עזרה. עבר יום ועוד יום, והסכך עדיין במקומו. מביט בי, מחייך. "אולי נעשה את זה בלי סכך?", הציעה לי אמא, "זה גם בסדר ילדתי", הוסיפה, וידעה שתשובתה תרגיז אותי יותר. "הסוכה תקום ויהי מה", השבתי לה ביבושת.

בוקר חג הסוכות הגיע. בערב הוזמנו לא פחות מ-26 אורחים. "יש לי סוכה כשרהההההה!", קראתי בקול. רצתי למרפסת. יהיה לי חג כמו כולם. עם הילדים שלי והאחיינים, וכולם כולם. זה הרגיש לי כמו זכייה בלוטו, "תודה רבה לך, אבא", צעקתי לשמיים. "בזכותך תהיה לי סוכה".

כשעה לפני כניסה החג הכל היה ערוך. כולנו לקחנו חלק בעריכת השולחן, הפלטה ועליה סירים מכל טוב עמדה מוכנה, המפיות עמדו בדיוק רב ליד הצלחות, כוסות היין הבהיקו וחיכו לגמוע לתוכן את היין.

הגב שלי צעק הצילו מעבודה קשה, ולא היה אכפת לי. נשקתי לרוי וירין על המצח, לא לפני שברכתי אותם בחג שמח וחיים טובים "אני הולכת לבית כנסת", אמרתי, "תקבלו את האורחים יפה אם אתעכב", ביקשתי בחיוך.

בדרך חזרה מבית הכנסת הודיתי בדמעות לאור האינסוף שבתוכי , "יש לי סוכה", הרהרתי והבטתי על השמיים. מי שהיה שומע אותי לא היה מבין על מה  כל ההתרגשות, זה ענין בנאלי להרבה אנשים. ועד לפני זמן לא רב גם עבורי זה היה כך.

עכשיו יש לזה טעם שונה. בניתי אותה בעמל רב, כנגד כל הסיכויים. הרגשתי סיפוק אדיר שמילא את חלל הבטן שלי. נזכרתי בדברי חז"ל שאמרו שכשיהודי רוצה לקיים מצווה יסייעו לו, וכך היה.

הגעתי לרחוב שאני גרה בו. מרחוק כבר יכולתי לראות אותה. לבנה כולה, עומדת על תילה בגאווה. הסכך מבצבץ מלמעלה. חלק מהאורחים הגיעו, וקולות הצחוק נשמעו עד אלי. בניתי לכם סוכה, משפחה אהובה שבזכותה נוכל כולנו לקיים את המצווה.

ניסיתי לחשוב על משפט שיתמצת את כל מה שעברתי בשנה האחרונה, ניסיתי להשתעשע במילים של התפילה שיסמלו שנה של כאב וצמיחה, שנה של התפכחות מטלטלת והתקרבות מחודשת, שנה שבה ידו המנחמת הקימה מחדש את סוכת רונית הנופלת.

המייל של רונית (לנשים בלבד): rona1471@gmail.com

הבלוג של רונית: http://rshenfeld.blogspot.co.il


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (87 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים