אנשים מספרים על עצמם

אנשים מספרים על עצמם: המאבטח

חברת אבטחה מקבלת משימה נדירה: לאבטח חתן וכלה ביום חתונתם. ואם זה לא מספיק מפתיע, הם נדהמים לשמוע מי הוא האדם שממנו נשקפת הסכנה. המאבטח, איש מקצועי ומיומן, מתחיל לפקפק במהלך החתונה האם הוא מגן על הטובים או להפך. לקראת השיא – הוא גם יקבל את התשובה

| כ"א אדר התשע"ז |
(צילום: shutterstock)
אא

כבר זמן מה שאני רוצה לכתוב לך את אחד הסיפורים שהיו לי בחיי, והיו הרבה.

אני מאבטח. לא מאלה שאתה רואה בפתחי הקניונים ובשערי בתי הספר. מבלי לזלזל, אלה נועדו בעיקר לקישוט ולהרתעה. מי שבאמת רוצה, יכול לעקוף אותם ללא קושי.

אני עוסק באבטחת אישים. שוכרים אותי אנשים המעוניינים שאתלווה אליהם ואשמור עליהם. המחיר שלי לשעה נע בין 200 ל־500 דולר, תלוי באופי המשימה ובמספר השעות שהמאובטח מעוניין בשירותי.

בעסק הזה יש פרישה גדולה של סיכונים - מסיכון אפסי ועד סיכון גדול מאד.

הסיכונים הגדולים הם אצל אנשים הפועלים בצד האפל של החוק, או במילים מפורשות יותר - עבריינים. אבטחתם היא עסק מסוכן ביותר. למעשה, הם הקליינטים הזקוקים לאבטחה יותר משרים ומראשי מדינות. אנשים רבים רוצים לראותם מתחת למצבה, ולא תמיד הם יודעים מי. הם חיים על זמן שאול ויודעים זאת היטב. המאבטח חייב להיות מאומן ויודע שהוא בא בשביל לעבוד ולא לשחק פוזות.

יש אישי ציבור ברמה מדינית שאמנם זקוקים לאבטחה, אף שחייהם לא תמיד בסכנה. הבעיה היא שלכל איש ציבור יש מתנגדים, ואחד מתוך מאה אלף עלול להיות גם מטורף. אבטחה על איש ציבור מרתיעה לא אחת מטורפים כאלו.

ישנם אמנם מפורסמים, שהאבטחה עליהם נובעת דווקא מהערצה חונקת. הם אינם יכולים לצאת ברחוב וודאי לא להופעה, כשמאה אלף איש רוצים מהם חתימה. רוב בני האדם מבינים שאין להם סיכוי להתקרב לאיש שיש סביבו אבטחה, ואינם מתקרבים. עם השאר אנחנו צריכים להתמודד.

וישנם אלו שצריכים מאבטחים בשביל הרושם. אם אתה איש עסקים שבא לארץ ורוצה להרשים את האנשים שמולך - שני מאבטחים גברתנים המצוידים באזנייה יעשו טוב את המלאכה.

אנו מבינים ללבו של המאובטח. לפעמים הוא מעדיף שנצניע עצמנו כמה שיותר ולפעמים הוא מעוניין בשואו אמיתי. אנחנו יודעים היטב למה שכרו אותנו, וכשצריכים לשחק את המשחק - בהחלט נעשה זאת בהצלחה.

מובן שבלבנו פנימה אנחנו מגחכים לא פעם: "מי אתה ומי בדיוק הולך לעשות לך משהו...?" אולם איננו אומרים זאת למאובטח, כדי שלא ייעלב ושיפנה אלינו גם בפעם הבאה.

הסיפור שאני רוצה לספר הוא אודות משימת אבטחה מוזרה שאליה הוזמנתי. היא לימדה אותי רבות על אופיים של בני אדם ועל מה שהם מסוגלים לעולל לעצמם.

* * *

הגיעו אלינו שני מבוגרים חילוניים, והציגו עצמם כהורים של חתן שעומד להתחתן בעוד שבוע.

זה לא היה חדש. כבר אבטחתי לפני כן חתונות, בעיקר של אנשים שפחדו מצלמים או מעיתונאים, ובמיעוט, חתונות של אנשים שפחדו שמישהו יהרוס להם את האירוע.

אבטחת חתונות היא פריבילגיה לא רעה: אוכל טוב, אוירה נעימה.

שאלנו את הורי החתן מדוע הם זקוקים לאבטחה, והם אמרו: "אנחנו לא זקוקים שתשמרו עלינו, אנחנו רוצים שתשמור על אביה של הכלה".

"מפני מה לשמור עליו?" שאלנו.

"הוא מסוגל להרוס את החתונה".

"ומדוע שיעשה זאת?"

"כי הוא אינו מסכים לנישואין הללו", אמר אבי החתן.

מדוע?" שאלנו.

"משום שהיא הולכת להתחתן עם חרדי".

"רגע", אני אומר לו, "זה בן שלך לא? אתם נראים חילוניים לגמרי".

"זה בדיוק מה שאנחנו" אמר "אבל הבן שלנו החליט להיות חרדי ואנחנו מכבדים זאת".

"והכלה"?

"גם היא מבית חילוני אבל האבא שלה לא מכבד זאת", אמר.

* * *

כאן הוא החל לגולל סיפור מדהים, שאם לא הייתי שומע אותו במו אזניי - הייתי חושב שהוא מופרך לחלוטין. בלי קשר לחילוניות, הכלה הגיעה ממשפחה די הרוסה, שבה כל הילדים עזבו את הבית בשלב מסוים בחיים והתגוררו בבתי משפחות אומנות או אצל קרובי משפחה. כל זאת בגלל האב שרדף אותם, פגע בהם והרס אותם בזה אחר זה.

הכלה שלנו, כך סיפר, עזבה את הבית בגיל 16 והתגוררה אצל משפחה אומנת. לאחר שפרטי המשפחה נחשפו לאב, היא הוחבאה בביתו של איש ציבור ושם התחנכה בשקט. בשלב הזה היא החליטה מעצמה להשתתף בסמינריון שבעקבותיו חזרה בתשובה. ברגע שהתארסה, אביה שמע על כך והודיע על התנגדותו לנישואין.

הוא ידע מי הם הורי החתן, יצר עמנו קשר והודיע שהוא מתנגד לנישואין. אנחנו, שידענו היטב במי מדובר, העמדנו פנים כביכול הבן אינו שומע בקולנו.

כששמע זאת, דרש שנצטרף אליו ושנחרים את הנישואין, אך הסברנו לו שאנחנו התייעצנו עם פסיכולוג שאמר לנו לכבד את דרכו של הבן. הצענו לו ללכת לפסיכולוג אך הוא אפילו לא פנה אליו.

כאשר קלט שהחתונה תתקיים איתו או בלעדיו, הודיע כי בעצם הוא מסכים לחתונה, אך יש לו דרישות.

הדרישות היו פחות או יותר שליטה על כל מהלך החתונה: האולם, המנות, המוזיקה ואפילו הצ'קים. הוא כמובן לא תכנן לתת אפילו פרוטה אחת, כפי שלא עשה זאת אצל שאר ילדיו.

בשלב זה הודעתי לו שהוא לא ישלוט על חתונה שאינו משתתף בהוצאותיה, ובודאי שלא יגרוף לכיסו את המתנות המיועדות לבני הזוג. הוא החל לאיים שיהרוס את החתונה.

"לכן אנחנו שוכרים אתכם", סיים את סיפורו.

* * *

בפעם הראשונה, במקום לשמור על אדם אחד מפני ההמון, הייתי צריך לשמור על ההמון מפני אדם אחד.

התבקשתי להיצמד אליו משעת הגעתו לחתונה ועד צאתו ממנה. קיבלתי הוראות ברורות מהחתן ומאביו, שכל ניסיון שלו לעשות בלאגן – עליי לאחוז בידו האחת, על המאבטח השני לתפוס בידו השנייה, ולרוץ אתו משם. להכניסו לרכב ולנסוע כמה שיותר רחוק.

הדברים נמסרו גם לאיש עצמו. נאמר לו כי הוא מוזמן לחתונה כאורח, ואף יקבל ברכה מתחת לחופה, אך כל ניסיון שלו להרוס או לחבל בשמחה, ייענה בתגובה מהירה של סילוק.

התייצבנו שם כבר בשעה ארבע. סיקרן אותי לדעת מי הוא האיש שעליו אני אמור להשגיח. דמיינתי אותו כגברתן רציני עם שפם עבות. להפתעתי, היה האדם האחרון שחשבתי שיכול להזיק למישהו. הוא נראה אדם עדין נפש, בעל עיניים רכות וטובות, קול רגוע לגמרי וחיוך אמיתי על שפתיו. אבי החתן רמז לנו שזה הוא, אך לא רצינו להאמין:

"אתה בטוח?" שאלנו את אבי החתן.

"מאה אחוז", הוא ענה.

ניגשנו אליו בצורה אדיבה אך סמכותית, והודענו לו שמעתה ועד שיעזוב הוא יהיה צמוד אלינו. הוא חייך חיוך נוגה שממש שבר את לבי ואמר: "אל תדאגו, לא אעשה שום בעיות. ודאי תיארו אותי כמפלצת, אבל תדעו לכם שהכל הפוך לגמרי ממה ששמעתם".

אמרתי לו שאני מאד מכבד אותו, אבל נשכרנו בצורה חוקית על ידי מזמין השמחה, לכן, עלינו לעשות את מלאכתנו ועליו לשתף פעולה.

הוא פנה לשולחן צדדי, ואנחנו הלכנו יחד אתו. היינו לבושים כחוגגים רגילים, ללא אזניות וללא כל סממנים אחרים. הלכנו לצדו באופן סתמי, כביכול איננו הולכים אתו. אבל היינו אתו, ועוד איך. בשבע עיניים בלשנו אחריו.

* * *

הוא התיישב, ואנחנו התיישבנו לידו כאילו במקרה.

הוא החל לומר: "אני רק רוצה שתקשיבו לצד שלי. אני בן אדם הגון, מעולם לא רבתי עם איש. אני בקושי פותח את הפה. לפני שנים ספורות ניצלו כמה אנשים מצב מצוקה שאליו נקלעה בתי והוציאו אותה מהבית בניגוד לרצוננו, ולא זו בלבד, אלא שהעלימו אותה מאתנו ומאז היא מיטלטלת ממקום למקום. אין לכם מושג איזו שטיפת מוח עשו לה. פעם אחת הצלחתי לפגוש אותה ברחוב והתחננתי לפניה: 'בתי, חזרי הביתה, הרי מעולם לא פגענו בך'. היא הסתכלה עליי במבט אטום וברחה. הבית שלנו חם ואוהב, והיית צריך לראות איפה היא התגלגלה. מישהו שילם הרבה כסף לעסקנים, והם שידכו לה חתן הרבה פחות מרמתה. אני יושב כאן ואוכל את הלב. תחשוב מה היה קורה אם היו לוקחים את הבן שלך, מפטמים אותו במשך שנים בדברים נגדך, והיית צריך להופיע בחתונה שלו עם שני מאבטחים.

האמת, כחילוני, התחלתי להרגיש הזדהות איתו.

"אשתי בוכה כבר חודשים מצער, ומבושה, שלא לדבר על הגעגועים, הם מוציאים לנו שם רע ומציגים מצג שווא כביכול אנחנו אלימים. אתה מוזמן לבדוק אם אי פעם הרמתי יד על מישהו. תסתכל עליי, אני יכול להרוס חתונה? אני יכול לעשות משהו? הכול בשביל להשפיל אותי".

בזה הוא נשמע צודק, הוא באמת לא נראה כמו אחד שמסוגל אפילו לשבור צלחת. בטח לא חתונה. חשתי רחמים עליו.

"זה בסדר, תירגע, אדוני", אמרתי, "הבת שלך מתחתנת, ואיש לא ידע שאנחנו מאבטחים אם לא תעשה בעיות".

כשאמרתי זאת, חשתי שאני שותף בהשפלתו. למעשה, התעורר בי ספק לא קטן מי הטוב ומי הרע בסיפור הזה".

האיש באמת נראה תמים, ואפילו אדם טוב. הוא בפירוש לא נראה אחד שיכול להרוס חתונה. חששתי כי שכרו אותי להרע לבן אדם שגזלו ממנו את בתו וכעת מחתנים אותה בניגוד לרצונו, ועוד משפילים אותו.

מעולם לא הייתי בדילמה כזו. אני אמנם מתפרנס מאבטחה, אבל לא מפגיעה אנושה בבני אדם.

החופה הגיעה. נצמדנו אליו. הוא עמד בודד, והזיל דמעות. בשלב מסוים הוזמן לשאת ברכה, הוא בירך ולאחר מכן לחש מזל טוב לבתו. היא ענתה לו כמי שכפאה שד. חשתי כעס בלבי. שלב אחרי שלב התחזקה אצלי ההבנה, שאני מגן על האנשים הלא נכונים ופוגע בבן אדם הלא נכון.

* * *

החופה הסתיימה והחלו ריקודים. בפעם הראשונה נאלצתי {$}לרקוד{%} כחלק מתפקידי. כבר רצתי, נפלתי, השתטחתי ואפילו שלפתי אקדח, אולם מעולם לא רקדתי בשעות העבודה. גיליתי שמשימת הריקודים אינה קלה כלל ועיקר. למעשה, חוץ מקבוצה מאד מצומצמת של חוגגים, איש לא הבין מה התרחש כאן, אולי שאלו את עצמם מי הם הגברתנים שרוקדים במרכז המעגל, אבל תשובה לא הייתה להם.

בשלב מסוים הוא התעייף מלרקוד, התיישב, ואנו לצדו. חשתי רחמים בליבי. הרגשתי שנעשה לו עוול. הוא לא היה בן אדם שצריך לשמור עליו ככה.

כנראה הרגיש שאני אתו, שם יד על כתפי ואמר: "תודה לך, אתה האדם היחיד שנותן לי פה כוח".

ישבנו בשתיקה, ובלבי נוצר רצון להגן עליו ולסייע לו. לא ידעתי איך.

לפתע אמר לי: "ראית מה הוא עשה לי?"

"מי?" שאלתי.

הוא הצביע לעבר אחד המוזמנים שישב מולנו.

"הוא התגרה בי", אמר. "עשה לי ציור של אפס. שיתבייש לו, בחתונה של הבת שלי..."

זה היה כבר יותר מדיי. ניגשתי אל הבן אדם ואמרתי לו: "אני מבקש ממך שתקום ותלך מכאן".

"למה?" הוא שאל.

"כי אם לא תעשה זאת בעצמך, אעזור לך לעשות זאת. אתה לא מתבייש להרגיז אותו בחתונה של הבת שלו?"

"הוא סתם שונא את המשפחה שלי", אמר האיש.

נטלתי אותו בזרועו והתחלתי להוביל אותו. הוא אמר: "עזוב אותי, אני אצא לבד".

הוא החל לצאת מהאולם, ואני פניתי לעבר המאובטח שלי.

הוא לא היה במקום.

גם המאבטח השני לא נראה בשטח.

חשבתי שאולי פנו לרקוד, אך לא זיהיתי אותם ברחבת הריקודים.

עשיתי סריקה מהירה, ולפתע ראיתי את חברי מתעמת עם אחד הסועדים. ניגשתי אליו ואמרתי: "מה אתה עושה?"

"הוא אמר לי שביקשת שאפנה את האיש הזה, כי הוא התגרה בו".

לא טרחתי לענות. "איפה המאובטח?" שאלתי.

הסתכלנו מסביב, חברי מביט בי ושואל: "איפה הוא?"

התחלנו לסרוק את השטח, מחלקים את האולם לכמה זירות. היה ברור לי שהוא מתכנן משהו.

ואז הגיעה קבוצה של חוגגים עם אבי החתן, מלווה באיש שאותו ליוויתי החוצה. "באיזו זכות אמרת לאורח שלי לעזוב את החתונה?" שאל האבא, "אני משלם לך או הוא משלם לך?"

"הוא אמר שהוא התגרה בו".

"ואתה האמנת, אה?"

פתאום חדרה למוחי ההבנה עם איזה איש מתוחכם יש לי עסק. "תקשיב, עשיתי משגה, אבל המאובטח נעלם. הוא מתכוון לעולל לכם משהו לא טוב. אני חושב שזה מה שהוא רוצה לעשות".

תחילה שלחתי את המאבטח השני להיות בקשר עין עם הכלה, ולאחר מכן פשוט לקחתי נשימה וחשבתי מה אני הייתי עושה אם רציתי להרוס חתונה.

האב הביט בי. "תעשה משהו", ביקש.

"תן לי שנייה", עניתי. ואז הבריק לי הרעיון.

"החשמל", צעקתי. "בוא אתי".

* * *

רצנו לאזור המשרדים. שאלנו איש תחזוקה היכן המנהל, והוא אמר: "הוא הלך עם האבא של הכלה".

שאלתי אותו היכן ארון החשמל, והוא ענה לי שבקומה השנייה. רצתי לשם בכל הכוח. מרחוק ראיתי את בעל האולם פותח את ארון החשמל ושואל: "מה אמרת שהוא ביקש?"

"אל תיתן לו", זעקתי כשאני פורץ בדהרה. מזווית עיני ראיתי איך המאובטח שלי שולח את ידיו אל ארון החשמל, אך אני פשוט קפצתי עליהם והעפתי את שניהם כמה מטרים רחוק יותר.

בעל האולם זעם. "אתה השתגעת? אני מזמין מיד משטרה".

אחזתי את המאובטח שלי ואמרתי לבעל האולם: "האיש הזה הלך להוריד לך את המתג הראשי לכל האולמות ולהרוס את החתונה של הבת שלו. תזמין משטרה אם אתה רוצה".

"אבל הוא אמר לי שיש בעיה, האורות מתעמעמים כל הזמן".

"האיש הזה אומר {$}הרבה{%} דברים וגם גורם לאחרים להאמין לו. לא עוד. יש לך יציאה אחורית?"

הוא סימן לי לאן ללכת. נטלתי את אבי הכלה כמו שנוטלים חפץ. בחוץ המתין לי המאבטח השני עם הרכב פתחנו בנסיעה מהירה כשהוא צורח ומשתולל: "זו כליאה בלתי חוקית, אני אגיש נגדכם תלונה, אתם לא תעסקו יותר באבטחה. בסך הכל רציתי לעזור עם האורות".

אפילו לא ענינו לו. נסענו שלוש שעות וחצי, עד שהיינו בטוחים כי החתונה הסתיימה ואחרון המוזמנים עזב.

למחרת התקשרו אליי בני הזוג והודו לי על שמנעתי את המהומה שעמדה להתחולל. "כמו שאני מכירה את אבא שלי, הוא לא היה מסתפק בהפסקת זרם החשמל. זה קל מדיי. הוא היה דואג לכך ששעתיים יעבדו על התקלה, ולבסוף יגלו שיש עוד אחת. אתה לא מכיר אותו".

"אכן, מעולם לא פגשתי אדם כל כך מטעה" הודיתי, האמת שבשלב מסוים הוא הצליח להעביר אותי לצד שלו".

"איני מאשימה אותך. הוא עשה את זה לי ולכל אחד מאחיי. הפתרון היחיד היה פשוט להתנתק. הפרעת האישיות שלו גורמת לאישיותך פשוט להימחק, ואם זה מה שקרה לך תוך שעה, תחשוב מה הוא עולל לנו במשך שנים".

"הוא היכה אתכם?" שאלתי.

"מעולם לא", אמרה הכלה, "הוא אפילו לא הרים יד, אבל בעצמך ראית שהוא כלל לא זקוק לזה. הוא פשוט מפעיל אחרים זה כנגד זה. מצאנו עצמנו פוגעים זה בזה, כשהוא מצטרף פעם לאחד ופעם לאחר. הוא היה מתעלל בנו מילולית ורגשית, מסכסך בינינו, פוגע ומשפיל. הוא הביא אותנו למצבים שאינך רוצה לדעת עליהם".

דווקא רציתי לדעת.

והיא סיפרה מסכת חיים שלא ידעתי שיכולה להתרחש.

* * *

מסתבר שלאביה יש הפרעת אישיות גבולית גם אביו, כלומר הסבא שלה, היה כזה. את אשתו הוא הצליח להפוך למישהי שאין לה בכלל מילה, וכשהילדים גדלו הוא החל להרוס אותם בזה אחר זה.

איך הורסים?

קשה להסביר, אך מסתבר שניתן להרוס ילדים על ידי שילוב בין טוב לרוע, על ידי יצירת תלות, על ידי גיוס רבים כנגד האחד, כשכל פעם האחד מתחלף. כך נוצר מצב שכולם תלויים בך ואיש לא מאמין זה בזה. הוא הפך את ילדיו לתלויים בו לחלוטין ולמשתפי פעולה.

כשהילדים התבגרו, החלו הצרות האמיתיות. הוא ירד לחייהם, והם עזבו את הבית בזה אחר זה.

בילדים הגדולים עוד חשבו המטפלים שהבעיה בילדים, אבל מהר מאד קלטו שיש כאן אבא עם הפרעת אישיות שפשוט הורס את נפשם של הילדים. לכן שמו על הבית פיקוח והוציאו ילד אחר ילד. הם לא נדרשו להוציא את הילדים בכוח, משום שהילדים היו בורחים בעצמם, וכל מה שצריך היה - לקלוט אותם במקום שהאב לא ידע היכן. הייתה זו המשימה הגדולה ביותר, מפני שכאשר האב היה מאתר את הילד, הוא היה פוצח במסע נקמות כנגד המשפחה שקלטה אותו, עד שהם היו מצטערים על היום שעשו זאת.

* * *

החזרה בתשובה של הכלה, כך מסתבר, הצליחה לנתק אותה מהחיים הקשים שהיו מנת חלקה, וסוף סוף יכלה להתחיל תהליך של בנייה עצמית, למצוא בן זוג ואף להינשא לו.

משפחת בעלה שאף הוא חוזר בתשובה קיבלה אותה כבת, והם יוצאים מגדרם ללכת לקראת בנם בראותם את האושר שלו ולא את שאיפותיהם הם, ואילו האבא שלה – אין לו מושג בנוגע לאושר של הזולת.

חשבתי על האיש הזה - מוכשר, בעל כוח שכנוע שיכול להצעיד אותו לכל מטרה; הוא יכול היה לתפקד כאב נערץ, והנה הוא עזוב וגלמוד ואף לא אחד מילדיו רוצה להכירו.

במחשבה שנייה, אולי יש אנשים כמותו, שעדיין שולטים ביד רמה והורסים את הסובבים אותם לגמרי?

וכשאני חושב על הרגעים המעטים בהם ישב איתי וגרם לי להתהפך לטובתו וכמעט לרעת אלה ששכרו אותי – אני מבין כמה קשה לעמוד מול אנשים כאלה.

לרכישת ספרי חיים ולדר לילדים ולמבוגרים ב"הידברות שופס", היכנסו לקישור הבא,  או חייגו למספר: 073-222-12-50

הנקראים ביותר
הידברות שופס

ילדים מספרים על עצמם 9 - חיים ולדר

55לרכישה

מוצרים נוספים

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

הרב זמיר כהן - סט ארכיאולוגיה תנ"כית

ערכה ללימוד אנגלית

ערכת הרב יגאל כהן

אירוע לב

הייתי פעם ילד

לכל המוצרים