מגזין

סיפור על מסירות נפש: הרב משה ברוך בביקור שורשים באתיופיה

הרב משה ברוך, רב קהילת יוצאי אתיופיה באשדוד, נסע לבקר בקברי אבותיו שבאתיופיה. כשחזר, הוא ישב לספר לנו את סיפורה של העדה – פרק מדהים, ולא מספיק מוכר, בדברי ימי ישראל. אז איך שמרה העדה האתיופית על נאמנות לתורת אבותינו מאז חורבן הבית הראשון ועד היום – נגד כל הסיכויים ממש?

| ז' אדר א' התשע"ו |
אא

השיחה עם הרב משה ברוך, רב קהילת יוצאי אתיופיה באשדוד, בנו של הרב יאיר ברוך זצ"ל ונכדו של מנהיג 'ביתא ישראל' הרב אורי בן ברוך זצ"ל, מתנהלת למקוטעין, בין מסירת שיעור להדרכה לצעירים, שכן ידיו של הרב עמוסות ב"ה בפעילות רבה. אך למען ידעו ויכירו כלל ישראל מעט מדברי הימים של יהדות אתיופיה המפוארת, נאות הרב להקדיש מזמנו היקר לצאת עמנו למסע ארוך ומדהים אל ארץ מולדתו.

"את כפר וולקה השייך לחבל גונדר, חבל ארץ מישורי, עזבתי בשנת 1985 בגיל ארבע", מספר הרב ברוך. "זיכרונות ילדותי מובילים אותי לכפר שרובו יהודי, למשחקי ילדות משעשעים, שאותם עוד לא פגשתי בארץ. לחברים יחפי רגלים המביטים בגעגוע אל הרקיע, אולי תחלוף בשמי התכלת שלמה (חסידה) צחורת כנפיים ותספר להם מה שלום ירושלים? אני אף זוכר איך לקראת בוא יום השביעי, הכפר כולו היה שובת ממלאכתו, הכול היו צועדים לנחל, וכידוע כל כפרי העדה 'ביתא ישראל' היו ממוקמים דווקא ליד נחלים, לטבול ולהיטהר לכבוד שבת. אחר צעדנו לבושי לבנים למסגיד (לשון לסגוד לה'). שם, בבית הכנסת, היו סידורים בעברית שבהם התפללנו.

"שנים חלפו מאז אותם ימים שבהם נטשנו הכל בחיפזון, וכל חיי השתנו. השבוע חזרתי לשם, יצאתי לפקוד את הקבר של הסבא רבא. אך הכפר שלי כבר היה זר לי, כולו מיושב בנוצרים. כנראה הנחל הזורם מתגעגע לאותם ימים שבהם זכה לשמש כמקווה טהרה עבורנו, ולא רק הוא, כל המקומיים בוודאי זוכרים בערגה את אותם ימים שבהם שגשג הכפר, כי בכל מקום שבו היו יהודים שרתה ברכה והצלחה".

האם המקומיים ידעו להעריך אתכם?

"ממש לא, מאז ומתמיד סבלנו מרדיפות איומות מהם. כבר בשנים 1414-1429, שלט באתיופיה קיסר שיצא בעצמו להילחם בביתא ישראל, הוא גזר כי: 'הנטבל לדת הנוצרית, יירש את אדמת אבותיו, ולא, פאלאסי יהיה'. המילה פאלאס פירושה אריס או מבקר, קרי אנשים חסרי זכויות על קרקע. מכאן והלאה דבק המונח 'פאלאשים' בבני העדה שלנו, שנושלו מבעלות על קרקעותיהם בין המאה ה-15 ועד המאה ה-17.

הרב משה ברוך בביקור בגונדר לאחרונה בבית הכנסת (צילומים: מ.כהן)

"זולת נישול הקרקע, הם אף ביצעו גזרות שמד איומות. באותם ימים יצאו הנוצרים באתיופיה במסעות שמד של ממש, גייסות הנוצרים פשטו על הקהילות, ומי שלא התנצר גופתו נזרקה לחיות השדה. המונים מתו על קידוש ה', לדאבון לב גם רבים נאלצו להתנצר למראית עין. ואותן גזרות שמד לא הסתיימו בימי הביניים, ממש לא. ידוע שעד לפני מאה שנה מנו 250 אלף יהודים באתיופיה, ובגלל רדיפות אכזריות נותרו רק חמישים אלף, רוב רובם של יהודי העדה נהרגו או השתמדו בלית ברירה".

איך שרדתם את הימים ההם?

"זו שאלה כואבת, בייחוד שאפילו התורה שבעל פה נשכחה אט אט מאתנו, כיוון שהוגלינו לאתיופיה כשבט דן עוד לפני חורבן בית המקדש הראשון, וכמובן לפני כתיבת התלמוד. כנראה בכוח האמונה והדבקות בה' שישיב אותנו לציון ובזכות אמונת חכמים, הדבקות במנהגי העדה ללא הרהור וערעור. יש עוד סיבה המדגישה לנו איך הכול מכוון משמים, אפילו הגזרות והרדיפות, דווקא משום שהגויים שנאו אותנו בדעה קדומה מעוותת, הם ראו בנו טמאים, מקוללים, תת אדם, יצורים שביום חיים כאנשים ובלילה הופכים לשדים המסוגלים להזיק לסביבתם ועוד אמונות טפלות שכאלו. כך לא התבוללנו בתוכם, כי היחס לא יחס הזה היה הדדי, גם אנו החשבנו אותם לטמאים, אם גוי נגע בנו, היינו נותרים מחוץ למחנה עד ערב. אז, אחרי טבילה מטהרת, היינו נכנסים חזרה לכפר. כך שמרנו על בידול מוחלט מהגויים ומאורח חייהם".

 

נגד מלכים ולא אבוש

הזכרתם את הדבקות בזקני העדה. זכיתם להכיר מנהיג רוחני?

"זכינו אף יותר, להיות צאצאים לשלשלת מנהיגי דת. סבא היה מנהיג כריזמטי ובעל שיעור קומה. אף אחיו הגדול היה גדול בידיעותיו, אך בגלל אישיותו הסוחפת של סבא, הוא היה המנהיג המרכזי, כל אנשי העדה נהו אחריו, ולהבדיל הוא נחשב כבר סמכא אף בעיני הגויים.

"ב-1936 נכבשה אתיופיה, שנקראה אז חבש, על ידי מוסוליני, שליט איטליה. הכיבוש האיטלקי הקצר, בן שש השנים, דווקא תרם רבות לאתיופיה, האיטלקים הזניקו בהרבה את אתיופיה, שהייתה רחוקה מהלך אלף שנות אור מהציוויליזציה מבחינת פיתוח הדרכים וכל הכרוך בכך. הנציב האיטלקי ביקש מנציג היהודים דובר איטלקית, להיפגש עם נציגי העדה. רובם חששו מכך, רק סבא, אחיו הבכור ועוד מנהיג שלישי יצאו לפגישה. לבקשת המושל, פירט סבא את השתלשלות בואה של העדה לאתיופיה. המושל התרשם מאוד והעניק לסבא ולאחיו גלימות שרד רקומות בחוטי זהב. אחיו של סבא העניק את הגלימה למנהיג השלישי כתגמול על כך שהצטרף למפגש. המושל התרשם מאוד ממעשיו של דודי והעניק לו שעון זהב. הוא כיבדם בליווי מלכותי של חיילים עד הבית.

"בינתיים הקיסר האתיופי היילה סלאסי, הנצר האחרון בשלשלת המלוכה העתיקה בת מאתים חמישים ושלושה דורות, לא ישב בחיבוק ידיים לנוכח אובדן מלכותו. תחילה ברח לגלות לירושלים, שם השאיר את משפחתו, והמשיך לאנגליה לזעוק בפני העולם על הכיבוש הרודני. בעצרת חבר הלאומים הוא הכריז בנאום מרשים ביותר כי מי שיוותר על אתיופיה לאיטליה סופו שיפגעו גם בעצמאות שלו. סלאסי דרש מחבר הלאומים לחייב את איטליה לסגת מאתיופיה, ואכן הבריטים נעתרו לדרישתו הצודקת ופנו לאיטליה בתביעה תקיפה לשחרר את אתיופיה. בינתיים פרצה מלחמת עולם השנייה על כל זוועותיה. ב-1941 הצליחו האנגלים והאתיופים להביס את הכובשים האיטלקים מאדמת אתיופיה, והיילה סלאסי נכנס לאדיס אבבה והוכתר מחדש. בריטניה הכירה בריבונות אתיופיה המלאה, ושתי המדינות חתמו על ההסכם האנגלו-אתיופי בדצמבר 1944. כך בעצם נהנתה אתיופיה מחסינות האימפריה הבריטית".

מה היה יחסו של הקיסר ליהודים?

"הייתה לו תוכנית שאפתנית לאחד את כל נתיניו תחת דת משותפת. לכן פנה בשנת 1946 אל מיניסטר תדסה יעקב, יהודי עירוני שהתרחק מהמסורת ונבחר לתפקידו בעקבות חוכמתו, וביקש להציע לו 'פתרון קסם' שיפתור באחת את כל היריבות הנצחית בין הדתות השונות: 'מה דעתכם שנהיה עם אחד?'

"השר היהודי לא איבד עשתונותיו והתחמק בדיפלומטיות זהירה וחכמה: 'העניין אינו בסמכותי, היחיד שמוסמך לדון בכך זהו הרב הראשי שלנו!'

"המלך מיהר להזמין את סבא והציג את הצעתו-דרישתו. סבא השיב מיד ללא מורך: 'אלפיים ומאתים שנה חלפו מאז קיבל משה את התורה מפי עליון, איך אני הקטן יכול לסתור את תורת משה המתקיימת כל כך הרבה דורות?'

"הוא המשיך בעוז דקדושה: 'הנה צווארי לפניך, תשחט אותי, אך לא יקום ולא יהיה כדבר הזה!' כל הסובבים, וביניהם המיניסטר היהודי, נשארו המומים למשמע התשובה התקיפה, שעלולה הייתה לחרוץ את דינו של סבא למוות בעוון ביזוי המלכות. למרבה החסד, המלך לא הענישו, כדי לצאת בצורה מכובדת מהעניין ולא לחוש מנוצח, הוא הגיב: 'תחשוב על זה!' ויצא.

"לימים סיפר השר היהודי לאחד הבנים של סבא את השתלשלות העניינים והוסיף בהשתאות: 'לא ראיתי אדם אמיץ כמוהו בחיי!'"

המפגש השפיע לרעה על יחס הקיסר ליהודים?

"ממילא מצב היהודים היה בשפל המדרגה, ועל כך זעק סבא בפגישתו השנייה עם הקיסר, בשנת 1965, בעיר גונדר".

"באותה פגישה נכחה גם מלכת אנגליה. המפגש התרחש באווירה טובה. סבא, ששמר ככל יהודי אתיופיה על זהירות ממגע מטמא עם גויים, לא עשה לעצמו הנחות משום חשש המלכות, הוא כיסה את ידיו כדי לא ללחוץ ישירות את ידו של המלך הנוכרי, וכאשר נשאל על ידי המלך לפשרן של כסיות הידיים, השיב בטוב טעם ובשום שכל שעושה זאת כאפקט של כבוד למלך המרומם. בקשתו של סבי הייתה שהמלך יפעל להפסקת היחס המבזה ליהודים, יאסור שימוש בכינויי גנאי מבישים ובעצם יכיר ביהודים כאזרחים שווי זכויות. הוא הציג בפני המלך ובפני מלכת אנגליה עובדות מקוממות על כך שעושקים מהיהודים קרקעות בטענה מרושעת שאין להם זכות על אדמת אתיופיה, ועוד.

גונדר, אתיופיה

"תחילה ביקש המלך להעביר סכומים גבוהים דרך סבא כפיצוי על הנזקים שנגרמו ליהודים, אך סבי, שהיה יהודי אמיץ לב ובעל גאווה יהודית, סירב להצעה 'הנדיבה' והגיב עליה בתשובה נוקבת: 'תודה לה', יש לנו ידיים להתפרנס בכבוד, איננו מעוניינים בכספי המלך, אותם תיתן לחיילים שלך'.

"באומץ לב המשיך לעמוד על שלו, לדרוש שוויון זכויות מלא ליהודים. המלך, שהתפעם מעוז רוחו, נעתר לבקשה ובישר לסבא שיוציא צו מלכותי, שיפורסם בעיתונות הממלכה כולה, שהאדמות שייכות לכלל האזרחים בלי קשר לזהותם האתנית, ובקשר לרדיפות דת, איש איש יחיה באמונתו".

הכרזה מעולה, לא כן?

"בהחלט, בייחוד שלקיסר היה באותם ימים מעמד אלילי, כך שהכרזה כזו עוררה הד רחב, אך קשה לומר שהמצב השתפר פלאים וכל הרדיפות מוגרו, ממש לא.

"בכלליות הקיסר דאג לשמור על קשר עם היהודים המקומיים ואף עם מדינת ישראל, וקיבל מהם סיוע והדרכה צבאית. באדיס אבבה הוקמה משחטה ישראלית כשרה ועוד מפעלים שפיתחו את המדינה והפריחו אותה. הוא דאג להצעיד את אתיופיה לקראת מודרניזציה ונטה לכיוון מערב. קשר קשרים עם ארצות הברית, איחד את מדינות אפריקה השכנות בברית כתריס מפני הקומוניזם, שאיים להשתלט על העולם כולו באותם ימים, וכנראה שאף להישגים נוספים, אך לא לעולם חוסן".

 

למה נשלח ארצה הרב הזקן?

"העם העריץ את המלך הזקן, אך אנשי הצבא האתיופי, שהיו מושפעים עמוקות מהקומוניזם, החלו להתסיס את השטח. אחרי תקופה סוערת של מתיחות ואי שקט שהחלו בפברואר 1974, הודח הקיסר מתפקידו. מועצה של חיילים הידועה בשם 'דרג' (קהילה) תפסה את שלטון הקיסר בממשל הסוציאליסטי והצבאי. הדרג מנה 59 חברים מהממשל הקודם וכלל שני ראשי ממשלה לשעבר, יועצי המלך, שופטים, שרים וגנרלים. כך הקיסר המפואר, היילה סלאסי, הקיסר האלילי שהיה בטוח שרוחו עוד תשלוט אחר מותו, מת כאדם פשוט ב-22 באוגוסט 1975.

"אכן, באחרית שלטונו זכינו למעט שלווה ורוגע, שתמו ולא שבו. כאמור ראשי הצבא, בראשם הקולונל מנגיסטו היילה מאריאם וחבר מרעיו, השתלטו בכוח הזרוע על הממלכה כולה. מיד הוקפאו היחסים עם ישראל, אך מתחת לפני השטח המשיכו לזרום קשרים עסקיים. באותם ימים עלה בגין לשלטון. הוא ביקש בכל מחיר להביא את יהודי אתיופיה ארצה".

מה 'בער' לו לדאוג ליהודי אתיופיה?

"זו באמת שאלה טובה, לאור התנערות ראשי הממשל הישראלי מאתנו עד לאותם ימים. השמועות מספרות כי בימי המחתרות, כאשר הבריטים הגלו אותו ואת יצחק שמיר ועוד אנשי לח"י, הם היו אסורים בכלא אסמרה שבצפון אתיופיה, שם איכשהו נודע לו על קיומם של יהודי אתיופיה ואף נוצר קשר ביניהם. כעת החליט בגין לנצל את שעת הכושר שהשליט החדש זקוק לנשק והרבה נשק, והציע לו הצעה מפתה, לשלוח לו אווירון עמוס בכלי נשק, ותמורתו הוא יתיר את עליית יהודי אתיופיה. המבצע החל, אך לאחר שבוצעו החילופין בשני מטוסים, נקטע באחת".

למה?

"כי משה דיין התנגד לכל המהלך, לכן פרסם את קיומו וכך טרפד אותו במזיד. ברגע שהמבצע נודע ברבים, קיבל השליט רגליים קרות ונסוג מכל ההסכמים. כך זכו לעלות ארצה רק כשמונים איש בלבד. בתוכם היה סבא שלי וכעשרים מבני משפחתו, אותם הסוכנות דאגה להעלות ראשונים. כאשר הגיעו אנשי הממסד להשפיע על סבא לעלות, הוא כמובן סירב נמרצות לנטוש את עדתו. רועה נאמן, כך הבהיר להם, עוזב אחרון, ולא ראשון.

"אך אלו לא הרפו ממנו והוסיפו להפציר בו בנימוק משכנע כי אם הוא לא יעלה, אף אחד לא יעז לעשות את הצעד הזה. סבא לא נעתר אף לכך, אך לאחר שאיש הסוכנות הניח כיפה על ראשו ונשבע שבועה חמורה שכל יהודי אתיופיה יועלו ארצה, הסכים סבא בלב כבד לבקשתם, הוא עלה עם רוב בני המשפחה והותיר אחריו את אבא, שימשיך בפעילות הרוחנית במקומו".

מדוע הסוכנות שאפה כל כך להעלות דווקא את סבא?

"לא מרוב דאגה לשלומו או לשלום הקהילה, ממש לא, תחת מעטה האכפתיות הסתתרה כוונה הרחוקה מלהיות תמימה. במשך כל אותן השנים, מאז הוקמה מדינת ישראל, סבא לא חדל מלשלוח מכתבים ומסרים דרך תיירים וכו', ובהם עולה הזעקה התביעה: 'דאגו להעלות את יהודי אתיופיה!' כאשר התאכזב מאדישות ומאטימות המדינה שהוקמה כדי לשמש כבית ליהודים מכל מקומות גלותם, הביע את אכזבתו וביקורתו בכל דרך שהיא. כמובן, הדבר לא נעם לסוכנות היהודית, והם רצו להשתיקו בכל צורה שהיא, לפיכך מיהרו להעלותו ארצה".

 

הפגישה עם מרן

"ב-1977, לאחר בואו של סבא ארצה, הוא נפגש עם מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. סבא הנרגש הודה לצדיק על כל מאמציו למען קהל עדתנו, והצהיר נרגשות: 'עד עכשיו אני הנהגתי את הקהילה באתיופיה, ומכאן והלאה ההנהגה עוברת אליך!'

"ואכן, עד היום אנו נשענים על פסיקותיו של מרן. אף בבית הכנסת שלנו באתיופיה היה תלוי הפסק של מרן שיהודי אתיופיה הם יהודים לכל דבר ומותרים לבוא בקהל ה'.

"שש שנים חי סבא בארץ הקודש, ארץ חלומותיו, אך לא יכול היה להקדיש את זמנו אך ורק כדי להתבשם מקדושתה, ולהתעלות בתורתה כשאיפתו הטהורה. הוא, המנהיג המסור, המשיך ללא הרף לזעוק ולפעול למען בני עדתו שנותרו מאחור, אך קולו היה כקול קורא במדבר. ביום ז"ך כסליו, נר שלישי של חנוכה, כבה נרו הטהור. בהערה מאירה – ממש סמלי שגם אבי נפטר בעיצומם של ימי החנוכה המאירים. שניהם, סבא ואבא, נקראו בשמות מאירים (אורי ויאיר) ושניהם האירו על יהודי אתיופיה וחיממו באש המסירות שלהם את לבם".

בן כמה היה סבא בפטירתו?

"הוא היה בן 86 שנים במותו, אומנם לא צעיר לימים, אך כאשר עזבנו בגיל שמונים עדיין היה במלוא כוחותיו, רק מצוקות הזמן ומפח הנפש הגדול החישו את מותו. יהי זכרו ברוך".

 

אנוסים באתיופיה

"נשוב לגולת יהודי אתיופיה הדוויה, שלאחר טרפוד ההסכם נותרה מאחור תחת שלטון אכזר ביותר. הקולונל מנגיסטו, חיסל בשנה אחת מאות אויבים פוטנציאלים שנרצחו במה שכונה 'הטרור האדום'. ביניהם היו ידידיו לשעבר וחברי שלטונו, הוא לא בחל בשום דרך, העיקר לבסס את עצמו כשליט יחיד, במאמר מוסגר נציין כי לאחר הדחתו, הוא הועמד שלא בנוכחותו לדין באשמת רצח עם והוכתר בתואר המפוקפק רוצח המונים, אך עד היום הוא חי בטוב ובנעימים בזימבבווה. אחר מסע דמים נוראי, שבו אותו רודן השליט את מלכותו ביד ברזל, הוא הכריז על שלטון קומוניסטי באופן רשמי.

"כמו ברוסיה האדומה של אותם ימים נראו גם באתיופיה השחורה בכל מקום פסלים של לנין וסטאלין. לו היו נשארים אותם רשעים רק בפסלים דוממים, הרי המצב היה איכשהו נסבל, הבעיה הייתה שרוחם האכזרית ריחפה בשטח, והאידיאולוגיה המעוותת שלהם יושמה בפועל. כל הרכוש הפרטי הולאם, הכלכלה שהחלה לשגשג בימי המלך קפאה בניוון ה'שוויוני', וברית נכרתה בין אתיופיה לברית המועצות".

רבנים בפעילות תורנית בקהילה האתיופית

ומה היה יחסו של השליט האכזר לדת?

"מחפיר, נאמן לשיטה הכפרנית הוא אסר לימודי דת, ממש כמו בסיפורים על היהודים מאחר מסך הברזל, כל שמירת המסורת נאסרה בחוק. הוא אף ניסה לבולל אותנו בכח, הוא התנגד לריכוז היהודים בכפרים ושכונות ייחודיות ודאג לפיזור אוכלוסין, כך שהיהודים נאלצו להתיישב בקרב אוכלוסייה שאינה יהודית. מצד שני, הוא הלאים את כל האדמות בכפרים וחילק אותן מחדש באופן שוויוני, כך שמהצד הגשמי אולי הייתה בכך איזו הטבה ליהודים שהיו עד אז מופלים לרעה בקרקעות, אך כמובן, הנזק של ההתבוללות היה חמור פי כמה מהטבה גשמית זו. באותם ימי אימה, כל ביקורת שנאמרה נחשבה כהבעת אי אמון בממשל וטופלה בהתאם. בכל מקום הסתובבו אנשי משטרה חשאית, וכמובן שרצו מלשינים לרוב שתוגמלו בעין יפה על הלשנתם הנבגדת. בעקבות אותן הלשנות בוצעו מאסרים הכוללים עינויים מחרידים, שהסתיימו לרוב במוות. אלפים נזרקו לכלא, רבים ממנהיגי הדת שלנו נעצרו. אחד מהם היה אבא".

 

כשהרב הפך לאסיר ציון

הרב יאיר ברוך זצ"ל היה דמות מוכרת בעולם כולו, ופעל רבות בקרב צעירים יהודים – בנסיון למוע את התבוללותם. "כבר ב-1972-1973 הגיעה חוקרת בשם יעל כהנא לבתינו, היא חקרה רבות את סבא ובחנה את הנהגתנו. בספרה 'אחים שחורים', היא מביאה תיעוד מרתק על חיינו ושורשי העדה כולה.

"אבא אף פעל רבות בקרב הצעירים שלא יתבוללו, ותיירים רבים (חלק מהם שליחים חשאיים מא"י) היו נפגשים עמו ומותירים בידו כסף לפעילות הרוחנית הזו ולסיוע לעליה בלתי לגאלית לא"י. כל הפשעים הללו הספיקו לאנשי הרשע די והותר. כך ביום בהיר אחד (בשנת 1983) פרצו אנשי המשטרה אל בית הכנסת, למול עיניהם המבועתות של המתפללים הם התנפלו על אבא באכזריות והחלו להכותו מכות נמרצות, עד אשר דמו נשפך כמים. הם לא הסתפקו בכך ובחמת זעם קרעו וחיללו סידורים. אחר כך נטלו את אבא ובברוטאליות זרקו אותו לתוך הג'יפ המקרטע לעבר בית הסוהר האימתני בעיר גונדר.

"תשעה חודשים התענה אבא, כסוכן הציונים השנואים עליהם, תחת ידיהם הסדיסטיות של שוביו, הם חתכו את אצבעות רגליו והתעללו בו בצורה מסמרת שיער, שקשה לתארה במילים. בכל זאת, אבא נותר איתן באמונתו, הוא לא פלט אף שם של פעיל יהודי, ולא גילה להם מהיכן הוא מקבל כסף לפעילות היהודית לצעירים. עוד יותר מכך, כצור חלמיש עמד בתוקף עד דרישתו לא לאכול מאכלות אסורים. הוא העז לשבות רעב שבוע שלם".

הרב יאיר ברוך זצ"ל

איך היה בו העוז לעשות זאת?

"כן, יהודי אתיופיה היו אמונים על מסירות נפש למען קיום המצוות. לאחר שבוע של רעב ניצחה רוחו את הדרקון, הנהלת הכלא נכנעה והסכימה להכנסת מאכלות כשרים. פעמיים ביום אמא הייתה מכתתת את רגליה בדרך בת חצי שעה מהכפר שלנו לעיר הגדולה כדי לספק לו את תבשיליה. לעתים רחוקות מילאה אחותי הגדולה את מקומה.

"כך עברו על אבא תשעה חודשים של סבל ופסק דין מוות ריחף על ראשו. אך בחסדי ה' בהתערבות של גורמים מישראל, הואילו הרשעים הללו לשחררו מכלאו, לא לפני שהוזהר חמורות כי אם ימשיך במעשיו להפצת היהדות ועידוד העלייה לארץ ישראל, אחת דתו להמית.

"אל תעלו על דעתכם חלילה שאבא שת את לבו להוראות השלטון הרודני, הוא המשיך הלאה במסירות נפש במלאכת הקודש שלו, ואפילו לא ירד לפעול במחתרת, כל יהודי שהגיע לביתנו כדי לשמוע את דבר ה', או כדי לקבל סיוע לעלייה לארץ ישראל נענה במאור פנים בלי התייחסות לסכנה שבדבר".

 

מסע תלאות לארץ אבות

אמרתם שאותם רשעים בקשו לעצור את העלייה החשאית לארץ ישראל, לכן עצרו את אבא כפעיל-ציון, כיצד עליה זו התאפשרה בכלל? איך הצליחו העולים לחמוק אל מעבר למסך הברזל האתיופי?

"זה היה באמת מבצע בלתי אפשרי ממש, רצוף במסירות נפש עצומה. בטוחני שאף אחד לא היה מסכן את חייו וחיי משפחתו כך, לולי בערה בלבו הכמיהה העצומה לשוב לארץ האבות משאת החלומות.

"ידועה הייתה האמרה בקרב העדה 'הכול שווה כדי לחיות יום אחד בארץ הקודש, ואפילו רק לזכות לדרוך על אדמת ארץ ישראל'. בכוחות אהבה זו הם יצאו למסע הייסורים".

אכן מים רבים לא יצליחו לכבות את האהבה, אך איך אותה עליה התבצעה בפועל?

"לאחר שהתגלגלה ליהודים השמועה כי יש סיכוי קל שבקלים לזכות לעלות לארץ חלומותיהם, ארץ ציון, שום דבר לא עמד בפניהם. הם זנחו את בית אבותיהם, מכרו את רכושם בזהירות רבה, את התשלום שקיבלו השקיעו בהשכרת מורה דרך מיומן שיבריח אותם את הגבול לסודן. לאחר שתיאמו עם מבריח גבולות על תשלום (שהיה כמובן גבוה להחריד), הם קבעו נקודת מפגש בלילה חשוך. הכול היה חייב להיעשות בחשאי, שאף מלשין לא יגלה אותם בדרכם. כדי לא לעורר חשד קל שבקלים הם נאלצו להסתפק במעט צידה, שלא תסגיר את יצאתם לדרך הארוכה. שלושה שבועות ואפילו חודש היטלטלו אנשים נשים וטף בדרכים לא דרכים, בשעות לילה חשוכות ואימתניות חצו בינות נחשים וחיות טרף, לפעמים נתקלו בחיות אדם המסוכנות עוד יותר מאלו על ארבע, כמו שודדים או חיילים אכזריים. לא פעם, הם הונו על ידי מורי דרך בוגדניים שנטלו את תשלומם מראש והתירו אותם לאנחות באמצע הדרך השוממת. או גרוע מזה, הסגירו אותם בכוונה תחילה לשודדים שבזזו את רכושם הדל ונטלו את נפשם. לאורך כל הדרך שמרו בחירוף נפש על שבת ושאר ההנהגות. אחר כל הטלטולים הם חצו בחירוף נפש את הגבול לסודן".

מה הם חיפשו בסודן, הלא גם היא עוינת לישראל?

"בסודן הם הזדהו כפליטים פוליטיים ונשלחו למחנות פליטים של הצלב האדום. מרגש לציין כי אנשי המוסד הורו למנהיגי העדה לצוות להפסיק לשמור מצוות שם כדי שלא יחשפו את יהדותם. אך הללו השיבו נחרצות שהם מוכנים למות, העיקר שלא לעבור על תורת האל.

"התנאים במחנות היו קשים ביותר, החום הקיצוני והעדר תנאי תברואה גרמו להתפרצות מחלות שונות ומשונות. כסיכום ידוע כי לפחות 4000 איש נפחו את נשמתם הטהורה במסע הייסורים לציון".

ומה אירע עם הנותרים?

"אלו שנותרו זכו לעלות, לעתים אחר המתנה של שנה תמימה, בסיוע אנשי הסוכנות שפעלו בעניין. בתחילת שנות השמונים, הקימו אנשי המוסד מלון אורחים מפואר בחרטום שבסודן. אף אחד לא ידע כי רוב אורחיו, הם תיירים מזן מסוים מאוד. מדי פעם הם היו מגיעים למחנה הפליטים, מחלקים טפסים וצידה מינימאלית לדרך, אחר כך מעמיסים על משאיות עשרות ואפילו מאות עולים עם תינוקות קטנים, ששתקו כל הדרך כאילו הבינו את חומרת המצב. ליד הנהג היה יושב איש מוסד מיומן. כאשר הגיעו למחסומים צבאיים, לעמדת ביקורת של חיילי סודן, היו אנשי המוסד יורדים ובחיוך שובה לב מחליקים קופסאות סיגריות לתוך כיסיהם המרופטים של החיילים הדלים. הללו בלעו את הפיתיון והעלימו עיניהם מתכולתה היוצאת דופן של המשאיות. לאחר דרך ארוכה ומסוכנת הגיעו למקום שומם, שם חיכה להם מטוס אפל שהוביל אותם לארץ ישראל. כך עלו במהלך זה שנקרא 'מבצע משה' מעל שמונת אלפים יהודים, עד שנת 1986".

והשלטון הסודני העלים עין?

"כל הפעילות התנהלת בחשאיות רבה. במהלך השנים נודע הדבר לסודנים, אך השוחד הרגיע אותם".

חלפו עוד ארבע שנים, בשנת 1991, שלטונו של מנגיסטו התערער, ופרצו מהומות דמים, עד שנשמעו הדי תותחי המורדים כבר בעיר הבירה. הרודן שחשש לעורו הסכים לשחרר את יהודי אתיופיה שהיו בסכנת חיים תמורת הון עתק שיסייע לו לברוח מאתיופיה הבוערת. בשל סכנת מוות שריחפה על ראשם, התבצעה העלייה בעיצומה של השבת בהיתר רבנים. בתוך 36 שעות עלו כ-14 אלף ויותר יהודים לארץ ישראל, ושבו בנים לגבולם.

 

אחינו, כל ביתא ישראל

שורשי העדה 'ביתא ישראל' עתיקים ביותר, מימי גלות שומרון, כאשר מלך אשור הגלה את עשרת השבטים. חלק מהגולים הוגלו למצרים, שם התיישבו ובנו כמין מקדש (מקדש חוני - המוזכר בתלמוד) וחיו שם בטוב ובנעימים כ-150 שנה, עד אשר הגיע מלך פרסי שכבש את כל העולם (דאז) למצרים. בבואו הוא הרס את כל שכיות החמדה המצריות, ואילו ליהודים הוא נשא חן וחסד, לכן את מקדש היהודים הותיר על כנו. לאחר הסתלקותו משם, הגלו המצרים הכעוסים את היהודים באשמת שיתוף פעולה עם הכובש הזר. חלק מהם, מיוצאי שבט דן, נדדו דרך ים סוף לכיוון אתיופיה. הם התיישבו שם בשנת 410 לפני הספירה והפריחו את השממה, בבואם החכימו את המקומיים הפרימיטיביים והצעידו את הממלכה קדימה. תחילה היו היהודים מלכי ארץ, ידוע בהיסטוריה החבשית על מלכה ושמה יהודית ששלטה שם ועל מלך ממוצא יהודי, אך אחר כך השתלטו עליהם הנוצרים ומיררו חייהם.

כל אותן שנים היו יהודי אתיופיה מנותקים ומבודדים מקהילות ישראל, הם סברו לתומם כי נותרו היהודים האחרונים בתבל. לעומת זאת בעולם היהודי כן ידעו על קיומם. כבר לפני כחמש מאות שנה, הרדב"ז מתייחס באחת מתשובותיו לשאלה האם יש לפדות שבויה יהודיה מאתיופיה כמצוות פדיון שבויים, וזה לשונו הטהור: "ידוע שבארץ חבש יש שלושה כתות, מקצתם נוצרים מקצתם ישמעאליים ומקצתם יהודים משבט דן. ומלחמה לא תשבות ביניהם, אלו שובים מאלו ואלו שובים מאלו. ולכן מצווה לפדותם ולהצילם!".

הרב משה ברוך בשיעורי תורה בבית הכנסת באשדוד

שנים חלפו, יהודי אתיופיה נותרו בבידודם המוחלט, נאנקים תחת עול הגויים, והנה בערך בשנת 1900 הפיץ הרב הילדיסמר זצ"ל (מרבני גרמניה) קול קורא נרגש ליהודי העולם להציל את יהודי אתיופיה. הוא יצא בקריאה זו לאחר שהתגלגל לידו קטע עיתונות ובו מודעה מטעם מיסיונרים ששהו באתיופיה המגייסים משאבים מנצרות העולם, ללא כחל וסרק הם הבהירו ברורות שהתרומות נאספות במטרה מיסיונרית, לנצר את יהודי אתיופיה המונים 250 אלף איש. הם מסיימים בהבטחה חגיגית כי השתמדות יהודי אתיופיה תהיה ברכה גדולה לנצרות, רח"ל.

הרב קרא זאת והתחלחל עד מאוד, הוא יצא במאבק למען שארית הפליטה. בעקבות קראתו שלח הארגון היהודי כי"ח לאתיופיה את פרופסור יוסף הלוי, שהיה מומחה גדול לשפות והיה בקי בשפת גזע הקודש של יהודי אתיופיה. הבלשן היהודי (ממוצא טורקי) יצא למסע ההצלה, הוא הגיע עד כפרי העדה. אך נכבדי העדה כלל לא אפשרו לו להתקרב אליהם, הם חשדו בו במיסיונריות, עד אשר הוכיח להם שהוא יהודי. אך גם אז לא הסכימו ליצור עמו קשר עד שיטבול בנהר ויאכל מאכלים המנקים את בני המעיים. הוא שוחח עמם רבות והתרשם מדבקותם ביהדות.

אחריו הגיע ד"ר פיטלוביץ, דמות יהודית עסיסית, אשר צעד לכל מקום עם שוחט, כדי חלילה לא להיכשל במאכלות אסורים. אח מסור זה הקדיש את חייו לטובת יהדות אתיופיה. במשך כחמישים שנה (1904-1955) הוא שלח צעירים מוכשרים מבני העדה לישראל, צרפת ואיטליה להשתלמות בלימודי דת וידע כללי, אחר כך הם שבו לאתיופיה ושמשו כאנשי קשר בין בני העדה לעולם כולו. החשוב מכל היה, שהאיש הביא למודעות העולם היהודי שקיימת עדה יהודית באתיופיה הנמצאת בסכנת הכחדה. הוא נלחם על הכרתם כיהודים על ידי הרבנים. הביא להם מקורות ידע כדי שיגיעו לשורש האמת על נכונות היהדות של ביתא ישראל ודאג להזרמת כספים שיסייעו להם בפעילות רוחנית לצעירי העדה כתריס מפני השפעת המיסיונרים. אפשר לומר כי בזכות פעילות זו, של יהדות אשכנז דאז, יהדות אתיופיה נצלה משמד רוחני רח"ל.

אך עד מה מצערת העובדה כי עם בואם של יהודי אתיופיה לארץ ישראל, לאחר אלפי שנה של מסירות נפש על המסורת, החלו להישמע שוב קולות המערערים על יהדות קהילה מפוארת זו. אותם מערערים נשענו על קנה רצוץ, על עדות חוקרים גויים שהעלילו כי בני 'ביתא ישראל' במקורם נוצרים שהפכו ליהודים. שקר גס זה הומצא מתוך אינטרס מיסיונרי מרושע, שהיהדות תזנח את יהודי אתיופיה לאנחות והם יפלו טרף לשיניהם הנוצריות. אולם כאמור יש מקורות איתנים המפרטים במדויק את שורשי הקהילה היהודית ושו"תים העוסקים בכך. לפיכך קם הגאון האדיר מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל והבהיר נחרצות כי לאחר בירור מקיף, אנשי ביתא ישראל, הנם יהודים אינם זקוקים לעבור אף גיור לחומרא, ומותרים לבוא בקהל ה'.

בזכות אותו פסק השתלבה העדה בשורות יהדות המזרח, טובי בניה מתחנכים בכל מוסדות הקודש של ש"ס. ה' יעזור ובזכות פעילות הקודש שעושה הרב משה ברוך ועוד יקירי העדה כמוהו, יתעוררו עוד ועוד צעירים מבני העדה להתגאות בשורשיהם האיתנים ולשוב לאחוז ביהדות שעליה מסרו אבותיהם את נפשם.

הנקראים ביותר
הידברות שופס

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

55 לרכישה

מוצרים נוספים

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

ספר קהלת עם פירוש ’נזר חכמה’ של הרב זמיר כהן

יפה באמת

הפרשה בה נולדת

שבויות

התחושות שלי - חיים ולדר

לכל המוצרים