פרשת ויגש

הכל לטובה, אבל...

האם נתקלתם מעודכם בשרשרת תקלות מייאשת? האם קרה שכל דבר שניסיתם לבצע, השתבש ברגע האחרון? מתסכל, חברים - לא?

| כ' חשון התשע"ד |
אא

הוא ניסה להפעיל את הקומקום החשמלי כדי להכין לעצמו קפה של בוקר ולתדהמתו גילה שהמכשיר התקלקל. כשביקש לשטוף את פניו במים חמים התברר כי דוד המים החמים הצטרף לקומקום. כשירד למכוניתו חייך אליו הצמיג והודיע לו כי הוא בשביתה. כשביקש להחליפו הסתבר כי הצמיג החילופי אינו שובר שביתה ומזדהה עם אחיו השובת מתוך סולידריות.

האם נתקלתם מעודכם בשרשרת תקלות מייאשת? האם קרה שכל דבר שניסיתם לבצע, השתבש ברגע האחרון? מתסכל, חברים - לא?. 

התגובות האנושיות להתרחשויות אלו נחלקות לשני סוגים בסיסיים. אז ככה... חברים יקרים. מאמיני המקריות האדוקים ינסחו את תגובתם במשפטים כגון - "כל מה שיכול להשתבש ישתבש" ו - "כשלא הולך אז לא הולך" או - "לא נורא, מחר יום חדש" וכו. לעומת זאת אם מאמינים בני מאמינים אנו, מן הסתם נאמר - "לא נורא, הכל לטובה" או - "כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה" ולסיום נקנח במשפט האופטימי - "כל עכבה לטובה".

לפני שאני מכשיל אתכם וגורם לכם לחשוד בי על זלזול בדברי תורה, ברצוני להבהיר. לא שאינני מאמין בהשגחה פרטית, נהפוך הוא. אלא שבכוונתי לומר כי פעמים ושימוש במשפטים אלו משמש ככסות לשון בלבד, סוג של נחמה, והוא נובע מחוסר נכונות להתמודד עם המציאות ותוצאותיה ו/או עם מעשינו שגרמו למציאות זו להתרחש.

דברים לא קורים סתם ככה, ישנה סיבה שגורמת להם להתרחש והיא נחלקת לשני חלקים, לסיבה טבעית ולסיבה רוחנית.

למה ככה?

כשמשה רבנו מתאר בפני בני ישראל את שעלול להתרחש עקב חטאיהם הוא אומר: "ואמרו כל הגוים על מה עשה יהוה ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה". דברים לא מתרחשים מעצמם, קובע משה רבנו. כשיראו הגויים את חורבן הארץ וישאלו "על מה"? יהיה בודאי מי שידע להסביר כי המרד ברומאים גרם לכך. יהיו גם שידעו לנמק כי השונות היהודית והלוואות בריבית הן שקוממו על העם היהודי את שונאיהם האנטישמים. אולם הגויים ישאלו "על מה עשה ה ככה". אין הם מחפשים את הסיבה החומרית הם הרי מכירים אותה טוב מאיתנו, הם ישאלו לסיבה הרוחנית.

אם "עשה ה ככה" יש לכך סיבה. נכון הוא ש"הכל לטובה" וש"כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה". אך אם אין אנו רואים את הטובה האלוקית בהווה והיא מסתתרת לה אי שם בעתיד, נדרשים אנו לבדוק בציציותינו ולנסות להבין למה.

התבוננות זו היא שהביאה את יהודה לשנות את גישתו מן הקצה אל הקצה בהתדיינותו עם יוסף.

מה עושים כשהכל משתבש?

עם צאת אחי יוסף לביתם כשעל חמוריהם נערמים שקי התבואה שזה אתה קנו במצרים. שלח יוסף לעוצרם, בתואנה כי לאחר ביקורם בארמונו, גנבו מביתו את הגביע בו ינחש. יהודה כופר באשמה וקובע כי מי שימצא הגביע בידו יומת והנותרים יהפכו לעבדים. יוסף מסרב ומעדיף כי ה"גנב" יוותר במצרים והשאר יעלו אל אביהם.

לאחר שנמצא הגביע באמתחת בנימין קורע יהודה את בגדיו ואומר ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך". ומבאר רש"י :"יודעים אנו שלא סרחנו אבל מאת המקום נהיתה להביא לנו זאת מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו". יהודה אינו מודה בגניבה, להפך, הוא מתכחש לה. הוא מנסה להסביר ליוסף כי עוגמת הנפש נגרמת להם, בעטיו של סיפור אחר לחלוטין היא נגרמת. אנחנו נענשים עתה על מכירת יוסף אחינו, מסביר יהודה למשנה למלך המצרי, לך אין כל קשר לדבר, אתה בסך הכל חייל על לוח השחמט, אלא שבחר הבורא בו אנו מאמינים להשתמש בך כשוט כדי להענישנו.

נראה כי יהודה משלים עם המצב והוא מבקש מיוסף להסתפק בו ולשלח את בנימין עם אחיו. אולם כאשר מבקש יוסף לממש את עבדותו של בנימין, משנה יהודה את גישתו ותחנוניו הופכים לאיומים ממשיים.

תוצאות ההתבוננות

"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך כי כמוך כפרעה". חז"ל מסירים את הלוט מעל פסוק זה ומלמדים כי דברים קשים דיבר עימו. אמר לו יהודה ליוסף:"סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה ע"י זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה".  כי כמוך כפרעה - "מה פרעה גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה אף אתה כן. ד"א כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך".

מה גרם ליהודה לשינוי קיצוני כל כך בניהולו את המשא ומתן מול יוסף? ההתבוננות!!!

לשיטתו של יהודה, הסתבכות זו נגרמה בעקבות מכירת יוסף ו"מצא בעל חוב מקום לגבות את חובו". פרשנות זו נכונה היתה לגבי מאסרו של שמעון ואף לגבי שאר האחים שהשתתפו במכירת יוסף, אך כעת, כשמתברר כי את בנימין מבקש יוסף להותיר במצרים, מבין יהודה כי אין כל קשר בין מכירת יוסף להסתבכות זו ומסיבה פשוטה - בנימין לא השתתף במכירת יוסף!. אם כך - מסיק יהודה, אין כל סיבה להתעמרות מיותרת זו והוא משנה את גישתו ומאיים על יוסף בארמונו.

מיד לאחר מכן מתארת התורה את התגלותו של יוסף אל אחיו. האם התגלות זו מפחד נבעה? ובכלל - מדוע התעמר יוסף באחיו? לא נוכל לחשוד את יוסף בתאות הנקמה כיון שמיד לאחר מכן הוא מתגלה אליהם באומרו "אני יוסף".

איך עושים חשבון?

אם כעסו של יהודה התעורר בעקבות חשבונו הרוחני, מן הסתם גם יוסף אחיו נהג באותה מידה, שהרי בבית אחד נתחנכו. חז"ל מלמדים כי התעמרותו של יוסף מאהבה לאחיו נבעה. הא כיצד?

משיחותיהם הרבות נוכח יוסף בעליל כי אחיו מתחרטים על מעשה מכירתו. אולם אפשר שחרטה זו נובעת ממצבם הנוכחי. יוסף מבקש לבחון את תשובת אחיו ולהוציאה מן הכח אל הפועל. אם יצליח לגרום לאחיו למסור את נפשם עבור בנימין אחיהם, תוכח תשובתם כאמיתית. בתואנת הגניבה מבקש יוסף לבנות עבורם את זירת התשובה וכשהוא מגלה כי יהודה מוכן להיהרג עבור בנימין הוא מבין כי אין עוד צורך בהתעמרות המלאכותית והוא מתגלה אליהם.

כך מיישמים מאמיני ההשגחה הפרטית את אמונתם. אמירות כגון "כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה" ו"כל עכבה לטובה" נכונות הן אך אינן מספיקות. המאמין אינו מסתפק באמירות אלו, הוא מתבונן. הוא מנסה לחפש את הסיבה שגרמה ל"בעל חוב לגבות את חובו", הוא מחפש את החוב. כשהוא מוצא אותו הוא הופך למאמין אמיתי.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויגש – כל הסרטים ב-VOD הידברות


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (82 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים