איך יוצרים בבית אווירה שמעודדת שיתוף?

הייתי רוצה שילדי ישתפו אותי במה שעובר עליהם, ולא יפטירו רק "היה כיף". איך יוצרים בבית אווירה שמאפשרת ומעודדת שיתוף?

כשמדברים עם הילד, כדאי להיות מרוכזים בשיחה איתו במאה אחוז. לא לנסות להספיק דברים תוך כדי, לא להתעסק במשימות – פשוט להיות איתו, להקשיב, להסתכל לו בעיניים, להראות לו שהוא חשוב לנו כל כך, עד שכל השאר יכול לחכות. כשילד מרגיש שקשובים לו לגמרי, יהיה לו קל ונוח יותר לשתף.

ילד שיתף אותך בסוד שלו? כבדי אותו ושמרי על הסוד הזה כאילו מדובר בתוכנית גרעין.

ילדם לא ישתפו אותנו אם הם לא יסמכו עלינו במאה אחוזים שתכני השיחה בינינו נשמרים אצלינו כמו בכספת. מובן שבמידה ומדובר במשהו שמצריך ייעוץ חיצוני, אפשר ורצוי להתייעץ עם בעל מקצוע חיצוני, ששומר על אתיקה מקצועית.

ב-99% מהמקרים, כשאנו משתפים מישהו בדברים שמטרידים אותנו, אנו לא מצפים מהם לתת לנו עצות או לפתור לנו הבעיות. אנחנו מצפים שקודם כל יקשיבו, ישמעו אותנו, יכילו ויבינו. אחר כך אולי נרצה עצות מעשיות, ואולי לא. גם עם ילדים זה אותו הדבר. כהורים, יש לנו אינסטינקט טבעי לרצות להגן עליהם. אנחנו רוצים לפתור להם דילמות ולוודא שהכל בסדר איתם, אבל הם לא זקוקים לעצות שלנו. הם זקוקים ללב שלנו. אם נפתח את הלב ונקשיב, נכיל באמת את מה שהם משתפים – זה יעזור להם הרבה יותר, וייתן להם ביטחון שהם באמת מעניינים אותנו, כולל כל הבעיות הקטנות שלהם. (אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)