פורום מומחיות
נפלאות שפת הגוף: כיצד ליצור קשר עם בן השיח שלך?
איך יוצרים חיבור מידי, ולמה הילדה לא אוהבת ללכת לבית הספר?
- הידברות
- י"ט אדר ב' התשפ"ב
(צילום: shutterstock)האם יש טכניקה ליצירת קשר וחיבור מידי עם האדם שאיתו מדברים?
57% מהתקשורת שלנו הינה לא מילולית ולא מודעת. מקורה בשפת הגוף שלנו. המוח האנושי מתוכנת לקלוט את שפת הגוף, ובאופן לא מודע להבין מתוכה אם האדם שמולנו הוא אויב או ידיד, ומה הוא מרגיש ברגע זה. ההבנה הזו מתרחשת בחלקיקי שניה, מבלי לערב את השכל החושב שלנו, והיא מתעדכנת ככל שהמפגש מתמשך.
הבסיס לתחושת החיבור והקשר עם האדם שאיתו מדברים הוא שימוש בשפת גוף דומה. ברגע שתנוחת הגוף שלנו דומה, הידיים באותו המנח ואנו יוצרים קשר עין - נוצר ביננו חיבור עמוק, תת-מודע, גם אם לא נוציא מילה מהפה.
בשלב ראשון, שימו לב לתנוחות הגוף שלכם, ואיך הן משתנות כשאתם נמצאים עם אנשים אחרים, בעיקר כאלו שאתם מרגישים איתם בנוח. האם אתם משנים את תנוחת הגוף שלכם כאשר האדם השני משנה אותה? שימו לב למבט: האם פונה אליכם, האם נוצר קשר עין וכמה זמן הוא נמשך.
שפת גוף דומה מעידה על קשר וחיבור בין אנשים.
בשלב השני, כשאתם מודעים לחלק משפת הגוף שלכם, התחילו לחקות את שפת הגוף של האנשים שאיתם אתם מדברים. שימו לב לכך שזה יהיה חיקוי עדין, אחרת הדבר יבלוט מדי ויצור תחושה לא נוחה אצל הזולת. לדוגמה, אם האדם משלב ידיים על החזה, שלבו את ידיכם כשהן מונחות נמוך יותר. בצעו זאת במשך מספר דקות, ואז בדקו האם נוצר חיבור: שנו אתם באופן יזום את תנוחת הגוף, ובדקו אם גם האדם שמולכם משנה אותה. אם כן, החיבור בינכם נוצר, ויש סיכוי גבוה שהאדם שאיתו אתם מדברים יתעניין בכם ויסכים עם מה שאתם אומרים או מבקשים ממנו.
למתקדמים: חקו את האנשים שמולכם גם באופן הדיבור - מתלהב / רגיל / בעל עומק רגשי, ובאופן השימוש במילים. (אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)
* * *
בתי, הלומדת בכיתה ה', אהבה תמיד ללכת ללמוד, אבל השנה היא פתאום טוענת שהמורה לא אוהבת אותה, וחוזרת בכל יום מצוברחת ועצבנית. איך אני צריכה להתייחס לזה?
בתך אהבה תמיד ללכת לכיתה, וזה לא מובן מאליו. הנה הגיע הרגע שגם בתך, כמעט ככל ילד נורמלי במהלך לימודיו, חווה איזה קושי. לא צריך להיבהל, אבל בפירוש שווה בדיקה.
השלב הראשון הוא לשוחח עם הילדה על הדבר. אבל לא בצורה פשטנית וכוללנית, אלא באופן שבו תכנסי לעובי הקורה. חשוב לעשות זאת בלא שהילדה תחוש שאת מאוד מודאגת וממש אובדת עצות, וגם אסור שתרגישי כך.
הילדה צריכה להרגיש שאת פתוחה לקבל את דבריה, שיש לה למי לספר על קשייה, שאיש לא דן אותה, לא שופט אותה, ולא פוטר אותה במחי יד.
בשלב שני, אם לא תצליחי להבין ממה נובעת הבעיה, תוכלי לפנות למורה.
המורה, גם אם עד כה לא ראתה דבר, תוכל מעתה לשים לב לילדתך ולראות מה מעיק עליה. בדיקה של המורה לעומק העניין יכולה להביא אותך לתובנות חדשות.
שימי לב, יכולות להיות כמה סיבות לכך שהילדה לא מרוצה. ייתכן שהמורה באמת לא מתחברת אליה ושהיא לא מתחברת למורה. תצטרכי לעזור לה להבין שלפעמים היא תהיה חייבת לוותר ולהתפשר וללמוד אצל מורה שהיא פחות אוהבת.
אולי הבעיה נמצאת במקום אחר, ובשיחה עמה, הילדה לאט לאט תודה בכך.
(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)