אנשים מספרים על עצמם

אנשים מספרים על עצמם: רד עלה, עלה ורד

שלושה נערים מתפרעים בעיצומה של נסיעה למירון. אחת הנוסעות, מחליטה לרדת באמצע שום מקום, עם ילדיה, ובלבד שלא יושפעו מההתנהגות ומהדיבורים הקשים. האוטובוס מפליג לדרכו. וכאן, רבי שמעון מתערב...

| ד' אב התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

הסיפור שלי התרחש לפני מספר חודשים, בעת נסיעה שלי למירון.

נסעתי באוטובוס של חברה פרטית, לא של אגד או דן, שמפרסמת מפעם לפעם נסיעות לריכוזים חרדיים ולמקומות הקדושים.

התמקמתי באזור אמצע האוטובוס, הרכבתי אוזניות והתחלתי להקשיב לשיעור.

אל האוטובוס עלתה משפחה. ליתר דיוק, אישה וארבעה ילדים, שהקטן מהם היה על זרועותיה. זה אומר שהשאירה את העגלה שלה בתא המטען.

הם התיישבו שני ספסלים מאחורי, בצד הימני (אני ישבתי בצד שמאל).

ואז עלו לאוטובוס שלושה נערים קולניים, פרועי שיער ופרועי התנהגות, התיישבו בשורה שמאחורי וכבר עם תחילת הנסיעה החלו לדבר בקולי קולות.

אך הבעיה לא נגמרה בטון הדיבור שלהם, אלא בתוכן הדיבור. אני לא יכול לחזור על הביטויים שנאמרו שם, אני יכול לומר שהם לא התאימו בכלל לילדים חרדים וגם לא דתיים - ולמען האמת, לא לילדים באופן כללי.

* * *

לאחר עשר דקות בלתי נסבלות של נסיעה, שמעתי את האם, פונה אל הנערים ואומרת להם בשיא העדינות: "אני מאוד מבקשת מכם שלא לדבר דיבורים כאלה. זה ממש לא מתאים".

הם פשוט צחקו לה בפנים. אחד מהם אמר בשיא החוצפה: "אז יש לך בעיה, גיברת. האוטובוס הזה שייך לכולם, וזכותנו לדבר מה שבא לנו".

היא ענתה להם: "להפך, דווקא משום שהוא שייך לכולם ולא רק לכם, אני מבקשת מכם לכבד את כולם ולא לדבר כך".

הם פשוט נחרו בבוז, ואך הגבירו את הדציבלים ואת חומרת הדברים.

ואז, ברמזור שלפני הכניסה לכביש שש, אני שומע את האישה אומרת לילדיה: "ילדים יקרים, אתם מבינים שאנחנו לא יכולים להמשיך לשמוע דיבורים כאלה, לכן אנחנו כעת נרד מהאוטובוס".

היא קמה, נגשה לנהג ואמרה שהיא רוצה לרדת.

הנהג (שבינתיים ביצע את הפנייה לכביש שש) אמר לה: "גברת, אני חושב שאת עושה טעות, אם תכננת לנסוע למירון, פשוט תמשיכי איתנו. את לא יכולה לרדת כאן באמצע שום מקום, לא למירון ולא חזרה הביתה".

האישה ענתה לו בלי להתבלבל: "בשבילי ובשביל הילדים שלי, עדיף כרגע ללכת לשום מקום. כי כמו שזה נראה, האוטובוס הזה מוביל אותנו היישר לגהינום...".

הנהג אמר לה: "אני מבין אותך, אבל לא חבל?".

והיא עונה לו: "תודה שאתה מבין אותי, אבל זה ממש לא חבל, לו היית יודע כמה אני משקיעה בחינוך הילדים שלי, היית מבין, שגם אם נישאר כאן בכביש במשך שבועיים, זה שווה. אבל אני מודיעה לך שבעזרת השם לא נישאר כאן אפילו שעה".

הנהג נכנע, פתח את הדלתות והאישה וילדיה ירדו מהאוטובוס במקום בטוח יחסית, מיד לאחר הפנייה לכביש שש.

* * *

הנערים הבינו בדיוק מה אירע, אבל נראה שזה בכלל לא היה אכפת להם. להפך. הם נהנו מעצמם ומהבלאגן שעשו, והגבירו את ההשתוללות וניבולי הפה שלהם.

האוטובוס המשיך לנסוע עוד כשלושת רבעי שעה, עד שהגיע לאזור היישוב בת שלמה.

הנהג עצר שם, והכריז על הפסקה של רבע שעה (כפי שהזכרתי, זה היה אוטובוס של חברה פרטית).

חלק מהנוסעים ירדו לקנות שתייה או להתאוורר, גם שלושת הנערים. אני נותרתי באוטובוס. לא היה לי מה לחפש בחוץ.

כעבור רבע שעה היו כולם בשנית על האוטובוס.

חוץ מ...

ניחשתם נכון? שלושת הנערים כמובן.

התיקים שלהם נותרו באוטובוס, אבל הם? פשוט לא חזרו.

הנהג החל לצפצף, חלפו כמה דקות והנוסעים החלו להתמרמר על העיכוב.

הנהג אמר: "נחכה עוד כמה דקות, ואם הם לא יחזרו - ניסע".

ה"כמה דקות" הללו, התארכו לכדי רבע שעה, במהלכן ירד הנהג פעמיים לחפש אחר שלושת הנערים. אך אז נגשו כמה נוסעים לנהג, והודיע לו שאם לא ימשיך בדרכו, הם יתלוננו עליו.

האוטובוס נסע לדרכו בלי שלושת הנערים.

כעבור שלושת רבעי שעה נוספים הגענו למירון.

* * *

אני יורד מהאוטובוס, ומול עיני מה אני רואה, אם לא טנדר שהגיע עוד לפנינו, וממנו יוצאים כמה ילדים שנראו לי קצת מוכרים... ומי יוצאת אחריהם אם לא אמא שלהם...?

זו הייתה המשפחה שירדה באמצע שום מקום, בכביש שש. הם עוד הגיעו כמה דקות לפנינו...

"איך הגעתם לפה?", אני שואל.

הילדים ענו: "דוד שלנו לקח אותנו".

האם השלימה את התמונה: "כמו שראית, החלטתי לרדת מהאוטובוס כי לא יכולתי לסבול את הנזק החינוכי שנגרם לילדים שלי. מיד כשהאוטובוס נסע משם, שאל אותי אחד הילדים: 'אמא מה נעשה עכשיו'? ואני עניתי לו: 'אני לא יודעת מה נעשה, אני רק יודעת שכבר עשינו את הדבר הנכון. כעת תראו איך רבי שמעון בר יוחאי עוזר לנו'.

"לא הספקתי להשלים את המשפט, ופתאום הנייד שלי מצלצל. על הקו היה אח שלי.

"אני אומרת לו: 'מה שלומך?', והוא אומר לי: 'הכול טוב ברוך השם, אני בדרך למירון'.

"אני אומרת לו: 'מה פתאום בדרך למירון', והוא עונה לי: 'לא יודע. סתם קיבלתי חשק לנסוע למירון'.

"אני אומרת לו: 'זה לא סתם. אתה יכול לומר לי איפה אתה עכשיו?'.

"'אני ברמזור לפני כביש שש. זה בכלל אומר לך משהו?'.

"'כן', אמרתי לו. 'זה אומר לי שרבי שמעון בר יוחאי הושיע אותי עוד לפני שהגעתי אליו'.

"'הלו', הוא אומר, 'אחותי, הכול בסדר איתך?'.

"'תיכנס לכביש שש', אני אומרת לו, 'ותוכל לראות אותי עם הילדים שלי. אנחנו נוסעים איתך למירון'.

"כמה דקות לאחר מכן הוא עצר לידינו, ואיך שנכנסתי לרכב עם הילדים, אמרתי להם: 'ראיתם שלא מפסידים אם מוסרים נפש על החינוך?'. ופשוט המשכנו לנסוע.

"אני חושבת שלא חיכינו אפילו רבע שעה מהרגע שירדתי מהאוטובוס עד שנכנסנו. אפילו עצרנו בדרך לאכול ולשתות, והגענו כמה דקות לפניכם".

* * *

אמרתי לה: "חשוב לי שאת והילדים שלך תשמעו מה קרה אחרי שירדתם".

הם התכנסו סביבי, ואני סיפרתי להם שהנערים הללו ירדו מהאוטובוס ב"בת שלמה" ולא חזרו אליו עד לרגע הזה.

הם היו בהלם. לקח להם זמן עד שעיכלו את המידע, ואז אמרה האישה: "אנחנו נצטרך להתפלל עליהם, שלא יקרה להם כלום וגם שיחזרו בתשובה".

בשלב זה הגענו לציון, וכל אחד מאיתנו הלך להתפלל.

* * *

חזרנו לאוטובוס, התמקמנו. גם האישה וילדיה עלו לאוטובוס, משום שאחיה המשיך לכיוון רכסים.

האוטובוס מתחיל לנסוע, וביציאה מהיישוב מירון, לפתע מגיע מולנו רכב חבוט שזה עתה הגיע למירון, וממנו יוצאים... שלושת הנערים.

הם זיהו את האוטובוס והנהג, יצאו מהרכב החבוט ורצו לכיוון האוטובוס.

הנהג פתח להם את הדלת.

האמת, שהם נראו נסערים מאוד. כולנו חששנו ממה שהולך לקרות כעת, אך למרבה המזל, המאבטח בכניסה ליישוב ראה משהו חריג, והחליט לגשת גם הוא...

אפשר לומר שהנוכחות שלו די הרגיעה אותם.

"למה ברחת לנו?", שאלו בכעס.

"למה לא הגעתם אחרי רבע שעה?", ענה להם הנהג.

"כי התעכבנו. אבל לא בורחים", הם ענו.

* * *

כאן צעדתי אליהם (תוך כדי שאני שומר על קשר עין עם המאבטח...), ואמרתי להם: "תקשיבו לי. בהלוך אני שתקתי, אבל כעת לא אשתוק. לשאלתכם, כל נוסעי האוטובוס חיכו לכם למעלה מרבע שעה נוספת על הזמן שניתן להפסקה. הנהג יצא פעמיים לסריקה, אבל אתם פשוט נעלמתם. אז אם יש לכם טענות, תבואו רק אל עצמכם.

"כעת רציתי לשאול אתכם משהו אחר", אמרתי. "לא חשבתם שיש איזה קשר בין מה שקרה לכם, למה שעשיתם לאישה וילדיה שבגללכם נאלצו לרדת באמצע כביש שש?".

נראה היה שהשאלה הייתה במקומה. לפתע לא היה להם מה לענות.

"האמת, כן", אמר אחד מהם. "היה דיבור על זה בינינו לבין עצמנו, שלא יפה איך שהתנהגנו, שאולי זה שהאוטובוס ברח לנו זה עונש על מה שעשינו להם".

"כבוד הרב, אל תראה אותנו ככה, אנחנו יש לנו לב טוב, אבל התלהבנו קצת ו...".

"והשארתם אישה עם ארבעה ילדים באמצע כביש שש, רק מפני שלא יכולה הייתה לסבול את הדיבורים שלכם. יכול להיות שרבי שמעון בעצמו גרם לכל העניין הזה? אולי רצה לרמז לכם שהוא לא כל כך רוצה אתכם אצלו?".

ואז הוספתי: "אתם יודעים מה? אם אוכיח לכם שרבי שמעון בכבודו ובעצמו, התערב בעניין הזה, האם אתם תיכנסו אליו ותבקשו יפה סליחה ותחזרו בתשובה?".

"איך תביא הוכחה?", שואל אחד מהם.

"בואו תעלו לאוטובוס ותראו בעצמכם את ההוכחה", אמרתי. "אתם ממילא צריכים לעלות, כדי לקחת את התיקים שלכם".

הם עלו לאוטובוס. ממש לא הבינו מה אני רוצה מהם. הם התקדמו עד שהגיעו לאמצעו של האוטובוס, ואז...

הם רואים מול עיניהם את האישה וארבעת ילדיה...

"מה הם עושים כאן?", אמרו לי. "איך בכלל הם הגיעו לכאן?".

"תתפלא", אמרתי. "אבל רבי שמעון דאג שהם יגיעו אליו עוד לפני שאנחנו הגענו לכאן עם האוטובוס".

"אין מצב", אמר אחד מהם. "הם ירדו באמצע שומקום. איך הגיעו לפניכם?".

"הדוד שלנו בדיוק עבר שם במקרה חמש דקות אחרי שירדנו מהאוטובוס בגללכם ולקח אותנו עד לכאן", אמר הילד הגדול.

"אני לא מאמין", אמר אחד מהם. השניים האחרים נראו המומים לגמרי.

"ומה התפללתם אצל רבי שמעון?", אני שואל את הילד שאלה רטורית.

הילד התבייש קצת, אבל העז בכל זאת: "התפללנו שלא יקרה לכם כלום ב'בת שלמה' ו... גם שתחזרו בתשובה".

המילים הלו עשו את שלהם. הנערים הקשוחים התרככו לגמרי.

* * *

הנסיעה חזור התנהלה בהתרוממות הנפש. כל נוסעי האוטובוס ראו מול עיניהם פלא של ממש. מסירות נפש של אם למען חינוך ילדיה, סייעתא דשמיא בעליל, וסגירת מעגל עם הנערים.

* * *

אך עדיין לא נסגר המעגל.

כעבור יומיים הנייד שלי צלצל. על הקו היה אחד הנערים. הוא סיפר שכל הסיפור הזה ממש נגע לליבם, והם רוצים להיפגש איתי.

נפגשתי איתם, הם באמת באו מבתים טובים והתקלקלו, כל אחד מסיבתו הוא, אבל עדיין היה להם מה שהתחנכו לו. הנסיעה הזו לרבי שמעון, ומה שהתרחש בה, הזיזה לשלושתם משהו בלב, הם החליטו לתפוס את עצמם.

סידרתי להם ישיבה טובה לנושרים, הם נקלטו בה ועושה רושם שהם עושים חיל.

* * *

תודה מכל הלב לבעל הסיפור, הרב חיים זאיד רבה של פרדס כץ, שסיפוריו מהווים נדבך חשוב ביותר בסיפורי "אנשים מספרים על עצמם", ואני מקפיד בכל כרך לכלול לפחות שניים מהם.

לרכישת ספרי חיים ולדר לילדים ולמבוגרים ב"הידברות שופס", היכנסו לקישור הבא או חייגו למספר: 073-222-12-50


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (15 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

יומן "שנה וברכותיה" לשנת תש"פ - הרבנית ימימה מזרחי

65לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת חזרה ללימודים לבנות - חיים ולדר וילדות מספרות על עצמן

ערכת חזרה ללימודים לבנים - חיים ולדר וילדים מספרים על עצמם

ערכת חזרה ללימודים - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 3 - חיים ולדר

60 גיבורים - הרב יוסף ברוק

סדר הדורות הקצר - הרב שלמה בניזרי

לכל המוצרים