אנשים מספרים על עצמם

אנשים מספרים על עצמם: יחד - לאורך כל הדרך!

זוג קשישים בני 91 מאושפזים יחד, בתזמון מופלא, בבית החולים. שניהם נושאים אִתם סיפור חיים מרתק ומרגש, שמתחיל בניסויים המפלצתיים של מנגלה ימ"ש, ממשיך בפגישה בלתי שגרתית באוטובוס, עלייה לארץ ישראל ועמידה בניסיון קשה בין צו הלב לבין הוראה של מרן החזון אי"ש. סיפור של זוגיות מופלאה, שסיומה מעיד על כולה

| ט' סיון התשע"ט |
(צילום:  shutterstock)
אא

הסיפור שאני רוצה לספר הוא סיפור חייהם של שני אנשים שגורלם נקשר זה בזה, אך בשונה מרוב הסיפורים, כאן לא מדובר בסיפור אחד, אלא צרור של סיפורים שכל אחד מהם שווה סיפור בפני עצמו, ולכל הסיפורים יחד יש סוף אחד מדהים, שכמעט אינו מתרחש בימינו.

הסיפור הולך אחורה לשנת 1923. בחורף קר אחד נולדו למשפחת פריד, שהתגוררה בעיירה "וישו" שבטרנסילבניה - שהייתה שייכת אז להונגריה וכיום לרומניה - זוג תאומות. אטי ושרלוטה.

משפחת פריד הייתה משפחה דתית אמידה מאד, בעלת מפעל עצים גדול ורווחי, ועם זאת, ההורים השתדלו לחנך את הילדים לחיים תורניים וצנועים.

במאי 1944, כשהיו התאומות בנות 21, כבשו הגרמנים את הונגריה, וכל בני משפחת פריד נלקחו לאושוויץ והומתו בגז, פרט לזוג התאומות.

מי שגרם לכך היה המרצח השטני יוזף מנגלה, שלקח את אטי ושרלוטה בנות ה-21 לצרכי ניסויים. השתיים היו חלק מ"תאומי מנגלה", וניצלו.

אטי מעולם לא דיברה על מה שעשו לה ולאחותה באושוויץ, אך ממידע עקיף עולה כי מנגלה ביצע על זוגות התאומים שהגיעו אליו הרבה ניסויים וזוועות גופניות. בשלב מסוים, כשהפכה לצל אדם, ביקשו להורגה, אך מנגלה הותיר אותה בחיים מפני שאטי שלטה בשפות גרמנית, רומנית והונגרית.

אטי ניצלה את כוחה היחסי ודאגה במסירות לקבוצות של גמדים שמנגלה נהנה לבצע בהם ניסויים. לא היה בכוחה למנוע את הניסויים, אך היא דאגה שתנאיהם ישופרו ובעיקר שלא יהרגו אותם.

מנגלה ואנשיו כינו אותה בלעג "אטי ושבעת הגמדים", על שם המעשייה הידועה של האחים גרים. אטי ראתה את הלעג הזה כמחמאה הכי טובה שקיבלה בחייה.

בינואר 1945, רגע לפני שחרור המחנה, נלקחו תאומי מנגלה למשרפות. אטי החליטה לנסות בכל דרך להציל את חייה ואת חיי אחותה. היא הציעה לשרלוטה לברוח אִתה ולהסתתר מאחורי הצריף, באמרה: "אם יגלו אותנו, נקבל כדור בראש. אם לא, אולי נינצל".

הן ניצלו.

* * *

יום אחד נסעו השתיים ברכבת יחד עם שכנתן המבוגרת שנותרה בחיים. ברכבת, בחור עם קסקט סייע להן יחד עם אדם מבוגר נוסף להעלות את המזוודות. השכנה הזקנה אומרת לאטי: "אולי נברר מי הוא, הרי את זקוקה לשידוך".

אטי אמרה לה ביידיש: "איזה שידוך. נראה לי שהוא בכלל גוי".

ומה קורה אם לא כך: דודו של הבחור עונה לה באידיש: "למה להגיד גוי? השם שלו אליעזר גרובר, ואם את ממשפחה טובה, אז כן, יש מה לדבר על שידוך..."

* * *

אליעזר גרובר נולד בקיץ 1923 בכפר פישקולְט שבטרנסילבניה. אביו היה מלמד ושוחט, אמו עקרת בית, והיו לו עוד 8 אחים ואחיות. כסף רב לא היה בבית. בזכות כוחו הגופני הוא נלקח לפלוגות העבודה בהונגריה ולא לאושוויץ, כמו רוב משפחתו, וכך ניצל ממוות.

אחרי המפגש ההוא באוטובוס, השתלב אליעזר כעובד במפעל העצים של משפחת פריד, שנוהל על ידי התאומות, ובמקביל החלה אטי להתארח בבית משפחתו, שחלק מהם נותרו בחיים. אמו של אליעזר עשתה לה "מבחן מטבח" – להכין חלות ולמלא דגים – וברגע שעברה אותו בהצלחה יתירה, נסללה הדרך לחתונה...

הם נישאו ב-1946 ברוב הדר ופאר בעיירה וישו, בהשתתפות בני משפחה, דודים ואחים ששרדו את השואה.

הם ביקשו לשכור תזמורת, אך כל המנגנים הרבים שהכירו נספו בשואה או נעלמו. הם מצאו מישהו שיתופף ועוד מישהו שטען שהוא יודע לחלל בחליל. בקיצור, הנושא של המוזיקה בחתונה נדון לכישלון. אך לא זה מה שעצר בעדם.

ברם, סמוך לתחילת החתונה, לפתע מגיעה למקום בהפתעה מוחלטת תזמורת מפורסמת מאד של גמדים, כאלה ששרדו את אושוויץ, היו מופיעים במקומות שונים ונחשבו ללהיט חתונות. הם הגיעו כדי להחזיר לכלה, ולוּ משהו, על הכרת הטובה שהם חשו כלפיה בשל הצלת חייהם ודאגתה להם.

* * *

בשנת 1950 עלו אליעזר ואטי גרובר לישראל באנייה. בהתחלה גרו במרפסת קטנה בבית דודו של אליעזר ביישוב רמתיים שבשרון, ולאחר מכן עברו להתגורר בדירה קטנה בסמוך. אליעזר למד את מלאכת האריגה והחל לעסוק בכך לפרנסתו, ואטי נותרה בביתה.

בוודאי שמתם לב, שעדיין לא נשמע בסיפור קולם של ילדים. ואכן, שנים ארוכות התפללו בני הזוג להיפקד בצאצאים, וגם הלכו לטיפולים שונים, אך למרבה הצער והכאב לא זכו לפרי בטן.

* * *

בשנת 1953, לאחר 7 שנים ללא ילדים, הגיע לארץ מומחה עולמי שנחשב פורץ דרך בתחום ניתוחי הפוריות. הם ראו בכך הזדמנות בלתי חוזרת להיפקד.

דא עקא, המומחה הגיע רק לסופשבוע אחד, והמועד היחיד לניתוח היה... בשבת.

פנה אליעזר למרן הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ, החזון אי"ש, ושאל אותו אם אפשר לעשות את הניתוח הזה בשבת. מרן החזון אי"ש השיב כי מכיוון שלא מדובר בפיקוח נפש, אין היתר לעשות את הניתוח, ובירך אותו שיהיו לו ילדים.

אליעזר ואטי גרובר, אף שלא היו תושבי בני ברק, שמעו בקולו של מרן החזון אי"ש וויתרו על הניתוח שבו תלו תקוות כה גדולות.

5 שנים נוספות חלפו, ולאחר 12 שנות נישואין נולד לבני הזוג סוף-סוף ילד ראשון, לו קראו בן-ציון (בנצי). שנתיים אחריו נולד הבן יוסי.

עם הולדת הילדים, עברה המשפחה לדירה מרווחת בתל אביב. אליעזר הקים מפעל אריגה ביפו, ובו ייצר מעילים, מצנחים לצבא וחיתולי בד לתינוקות. אטי טיפלה בבית בשני הבנים.

השניים בנו בית שקט מאד. הם היו אנשים רגישים. רעש היה מזכיר להם משום מה את הדברים שרצו לשכוח – את השואה. גם כלבים היו גורמים להם לאותה טראומה. בפעם אחת ויחידה אמרה אטי כי הרעש מזכיר לה רעש אחר שאותו לא תשכח לעולם – רעש צרחות הילדים באושוויץ. היא סיפרה שהיא ותאומי מנגלה, כמו גם עשרות ומאות הגמדים, היו מתופפים בידיים ומרעישים כדי לא לשמוע את צרחות הילדים בתאי הגזים.

והכלבים? כן, גם הם הזכירו לה דברים אכזריים.

* * *

בעוד אליעזר עובד רוב שעות היום, נהגה אטי לצאת למסלול צדקה קבוע לקבצנים. היא הייתה עוברת בצמתים שבהם ידעה שהקבצנים יושבים ונותנת משהו לכל אחד. פעם אמרה שגם באירופה עשתה זאת. וכולם ידעו למה היא מתכוונת.

בנצי ויוסי גדלו והקימו משפחות והולידו ילדים, נכדים ונינים, ואליעזר ואטי היו מארחים אותם בביתם, כל זאת עד לפני 5 שנים, בהיותם בני 85, כשהתגלו אצלם, בהתאמה מופלאה, בעיות בריאות. הם עברו לביתו של יוסי.

הוקצתה להם יחידה נפרדת, ונקנתה בעבורם קלנועית שבאמצעותה נעו יחד בכל רחבי היישוב.

סבא אליעזר וסבתא אטי גרובר הקימו שבט מפואר. 2 הילדים שלהם הולידו 13 נכדים, והנכדים הולידו 19 נינים, בלי עין הרע.

בני הזוג הגיעו לגיל 91. אליעזר סבל מדלקת ריאות שהלכה והחריפה. אטי נחרדה. אמרה שלא תוכל לחיות בלעדיו רגע אחד.

ביום שני, ד' בסיוון, יומיים לפני חג השבועות, הובהל אליעזר לבית החולים "מעייני הישועה" שבבני ברק. כולם חשבו שהוא בוודאי יתאושש בתוך מספר ימים, כפי שכבר עשה בעבר.

אבל למחרת הפכה הכרתו מעורפלת ומצבו הידרדר.

במקביל, ביום רביעי, בסעודת החג, החלה אטי להתלונן על כאבים בבטנה.

ביום חמישי, ז' בסיוון, יום לאחר אסרו חג, הובהלה אטי לבית החולים "מעייני הישועה" באמבולנס. ילדיהם חשו לבית החולים וגילו שאביהם מונשם בעוד אִמם נלקחה לאולטרסאונד כדי להבין מה מקור כאביה.

יוסי הספיק ללטף את אמו ולומר לה באהבה גדולה: "אמא, אנחנו כאן, אִתך".

כשהחזירו אותה לחדר המיון, מצבה הידרדר בתוך דקות. ניסו עוד לבצע בה החייאה, אך אטי גרובר נפטרה.

השעה היתה 13:30 בצהריים. הבנים מיהרו לקבוע הלוויה ל-17:30, אבל רופאי "מעייני הישועה" אמרו להם בשקט: "תישארו, מצבו של אביכם מידרדר".

בנצי ויוסי עומדים ליד מיטת אביהם, שרים לו את השירים האהובים עליו: "אדון עולם" ו"אנא בכוח", ובמו עיניהם ראו בכאב אך בפליאה גדולה כיצד נשמתו של אביהם יוצאת ומתחברת אל נשמתה של אִמם, פחות משעתיים לאחר פטירתה.

הנאהבים והנעימים בני ה-91 עשו דרכם יחדיו לשמים, בתזמון מופלא ולא מקרי, לקול שירת ילדיהם שנולדו מתוך הקרבה, אמונה ומסירות. בחייהם ובמותם לא נפרדו.\

ובשמים, קרוב לוודאי שקיבל את פניהם מרן החזון אי"ש זצוק"ל, שבימים טרופים עמדו בניסיון ושמעו לפסיקתו שלא לבצע בשבת ניתוח אצל המומחה הגדול שחיכו לו כל כך כדי להיפקד בילדים. האם ניתן להבין באיזה ניסיון עמדו ניצולי השואה הללו, שעברו מה שעברו, ומבחינתם באותם רגעים החמיצו את ההזדמנות להביא מעט אושר לחייהם האומללים ומלאי הפחדים?

ובורא עולם גמל להם כבר בחייהם וזיכה אותם ב-2 ילדים, ב-13 נכדים וב-19 נינים, שהביאו להם נחת יהודית אמיתית בחייהם הארוכים, ושניהם יצאו מן העולם זקנים באים בימים, מאושרים בחלקם.

* * *

הלווייתם של אליעזר ואטי בני ה-91 שהלכו לעולמם בהפרש של שעתיים זה מזו, התקיימה ביום חמישי ז' בסיוון תשע"ד, בשעה 21:00 בערב. כמעט 1,000 בני אדם ליוו את אליעזר ואטי בדרכם המשותפת האחרונה. מישהו הזכיר שם את המילה "חתונה", ואיש לא מחה. אליעזר ואטי הובלו לקברם כחתן וכלה, לאחר 68 שנות חיים משותפות שבהן לא נפרדו לרגע קט. אמנם לא הייתה זו באמת חתונה, וגם הגמדים של אטי לא הגיעו לשם. בוודאי הם ממתינים להם שם למעלה, ליד כיסא הכבוד.

ועם כל הצער והכאב, שקיימים בכל הלוויה ובכל פרידה, היו בכל המשתתפים כמיהה ורצון בבוא הזמן לחיות כמותם. למות כמותם.

לרכישת ספרי חיים ולדר לילדים ולמבוגרים ב"הידברות שופס", היכנסו לקישור הבא או חייגו למספר: 073-222-12-50


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.6 (16 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים