אנשים מספרים על עצמם

אנשים מספרים על עצמם: השבת, נועם הנשמות

משפחה השוהה באיטליה לרגל שליחות נתקלת בעיצומה של השבת בזוג מוזר. השניים מבקשים עזרה, ונזכרים לפתע שגם הם יהודים... רק מה, אין להם שום מושג על יהדות, חוץ משתי מילים: "שאבעס קוידש" ו"שלשיד'ס"

| י"ד אייר התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

אני אמנם יליד הארץ, אך מיד לאחר נישואי נשלחנו רעייתי ואני לשליחות של קירוב, בתחילה לאודסה, שם שהינו כמה שנים, ולאחר מכן גיחה קצרה לקנדה, שם לא ממש הסתדרנו. בסוף נחתנו ברומא.

בשלב הזה היו לנו כבר ארבעה ילדים, שהגדול ביניהם בן 12. הסיבה האמיתית לזה שלא הפסקנו את השליחות, הייתה בתנו השנייה. בת עשר. מאז שנולדה היא סבלה מבעיה בכליות, ואנו היינו בריצות ובטיפולים בכל העולם. מובן שהתמודדות זו רוששה אותנו והצריכה אותנו כל העת, לקחת משימות למימון הטיפול בה.

באותו זמן שבו התרחש הסיפור, הגיעה בתי למצב די קריטי, והודיעו לנו כי היא חייבת השתלת כליה, וכי אם לא נעשה זאת – היא לא תשרוד. התחלנו בהתרוצצות בין–לאומית להשיג כליה. התברר לנו כי המחיר לביצוע הניתוח הוא 180,000 דולר, לא סכום שיכולנו לגייס. בישראל החלה משפחתנו לגייס סכומים, אך בינתיים לא הגיעו אפילו לשליש מהמחיר, ובתנו הולכת ודועכת מול עינינו, מנופחת כולה מקורטיזון. הדבר שבר את לבנו עד מאד.

* * *

באחד מלילות שבת, כשהלכנו ברחובות רומא צועדים רגלית את המרחק העצום מבית הכנסת אל הבית, ראינו זוג מוזר. הם נראו מיוזעים ובגדיהם מלוכלכים. הבעל היה בלי נעליים והאישה עם נעלי עקב בידיה. הם נראו נסערים ביותר וניכר היה שהם לא הולכים לכיוון מסוים, אלא יותר כמו יתושים במלכודת.

הגבר הבחין בי ומיד ניגש ושאל אותי באנגלית: "אתה יהודי, נכון"?

"נכון", הגבתי.

"גם אני יהודי", אמר, "אנחנו מגרמניה, נחתנו כאן לפני כמה שעות ופשוט שדדו אותנו, אנחנו מסתובבים כאן בלי כסף, בלי תעודות, בלי אוכל ואפילו את השעונים לקחו מאתנו. במשטרה יצרו קשר עם השגרירות, אבל כמעט כל הסגל בחופש, ורק ביום שני יתפנו אלינו".

הבטתי בו, מנסה להחליט אם מדובר בזוג נוכלים או שהם באמת במצוקה. גם אם היו יהודים, שום דבר לא העיד עליהם שכך הדבר.

"תראו", אמרתי, "לו היה עלי ארנק הייתי נותן לכם שתוכלו לשכור חדר במלון עד שהשגרירות תטפל בענייניכם, אבל אין עלי ארנק". הם הביטו בי באי–אמון ואני הוספתי, "ליהודים אסור לקחת ארנק בשאבעס".

"שאבעס", לאט הגבר, וניכר שזו לא פעם הראשונה שאמר את המילה.

 "שאבעס קויידש", אמר.

"כן, שאבעס קויידש", עניתי לו.

הוא דיבר כמה מילים בגרמנית עם בת זוגו, ולאחר מכן אמר: "או. קיי. אנחנו ננסה להסתדר".

הם החלו ללכת, וכך גם אני וילדי. ילדי בן ה-12 שאל: "אבא, אם הם יהודים, למה שלא נזמין אותם אלינו?".

"ומניין לך שהם יהודים?".

"שאבעס קויידש, גוי לא יכול לומר ככה".

זה היה משפט חכם. חשבתי לעצמי שלמרבה הצער, הרבה יהודים לא תמיד יודעים לומר כך, וגוי ודאי שלא.

הסתובבתי לאחור. "אולי תרצו לבוא לאכול בביתנו את ארוחת השבת?".

"שלשיד'ס", אמר הגבר.

רציתי להסביר לו שמדובר בשולחן ערב שבת ולא בסעודה שלישית, אך לפתע הבנתי שהוא עצמו לא יודע מה הוא אומר. הוא מדקלם משהו ששמע ושקשור לארוחת שבת. "שלשיד'ס", אישרתי.

* * *

הם הצטרפו אלינו. רעייתי קבלה אותנו בשמחה ומיד התחברה עם מצוקתה של האישה, לקחה אותה לאחד החדרים וסייעה לה. הגבר התיישב בכיסא שלידי ונראה כמו כהן בבית קברות ובעצם כשאני חושב על כך, ההפך הגמור.

שרנו "שלום עליכם" בקול, והם הביטו בנו נרגשים. לאחר מכן "אשת חיל". למזלי היה לנו ברכון עם תרגום לאנגלית והם נראו מתעניינים בטקסט, שאותו ככל הנראה ראו לראשונה. עשיתי קידוש והסעודה החלה. הם היו מורעבים מאד וטרפו את המנות שלהם תוך כדי שהם מכבירים מחמאות לאשתי על הכנתם. אחרי שתי מנות דגים עם סלטים ומרק עשיר, ניכר שרעבונם הגדול השתתק, ואז התחלנו לשיר את זמירות השבת.

בתחילה שרנו את הזמירות הרגילות, ולפתע אמר בני בכורי: "אולי נשיר להם את שאבעס קויידש"?

התחלנו לשיר את השיר "ק–ה אכסוף". ראיתי שהגבר מתרגש, בעצם היה שם מאבק אמיתי שלא לפרוץ בבכי. הוא פקח ועצם את עיניו עד שהגיע הפזמון: "שאבעס קויידש שאבעס קויידש... נפשי חולת אהבתך". הפסקנו את השיר באמצע, כי הגבר התמוטט בבכי קורע–לב.

אשתו חשה אי–נעימות גדולה מאיתנו. היא ניסתה להרגיע אותו, דיברה אליו בגרמנית: "תירגע, מה קרה?", אך הוא המשיך לייבב. אשתי רמזה לי פשוט להמשיך לשיר, וחשבתי שזה רעיון טוב. התחלנו לשיר את כל השירים שיש בהם את המילה "שבת": "רזא דשבת איהי שבת", "כי הדלקתי נרותי... לכבוד יום השבת...", "וזכנו לקבל שבתות". האורח שלנו לא הפסיק לבכות אף לא רגע אחד.

* * *

סיימנו את שולחן השבת ואשתי הציעה להם להישאר לישון אצלנו. היה לנו חדר לאורחים, והם לא התנגדו כלל, כי לא נראה שהיה להם מקום אחר לישון. הגבר הלך לישון, והאישה נותרה לשוחח עם רעייתי. שיחתן הגיעה לנושא בתי החולה. היא התעניינה, ורעייתי סיפרה לה בפירוט מה עברנו איתה. היא התפעלה מאוד מכך שלא התייאשנו אף לרגע אחד. היא התנצלה על ההתפרצות הבכי של בעלה ואמרה, כי אין לה מושג מה עובר עליו.

בבוקר לאחר התפילה עשינו קידוש ואכלנו את סעודת שבת בבוקר. הם הביטו כל העת בבתנו החולה. אשתי ספרה להם ממה היא סובלת, והם התעניינו מאד במחלתה ובמאמצנו להשיג לה כליה חדשה, מאמצים שכללו מעבר לארץ אחרת. זה ריגש אותם מאד.

אחר הצהריים התפללנו מנחה ובאנו לסעודה שלישית. "עכשיו זה שלשיד'ס", אמרתי לו והסברתי באנגלית את עניין שלוש סעודות השבת, הקידוש, השירים ודברי התורה. הם התרשמו עד עמקי נשמתם. בשעת רעווא דרעווין העזתי לשאול אותו, מהיכן הוא יודע את המילים: "שאבעס קויידש" ו"שאלשידעס".

הוא היסס קצת, ולאחר מכן סיפר: "אני ממוצא יהודי, אך הורי אפילו לא מלו אותי ולא סיפרו לי שאני ממוצא יהודי, ולמעשה עד היום הם אינם בטוחים שאני יודע.

"כשהייתי בן עשר התגורר בביתנו סבי למשך חצי שנה. הוא היה זקן וחולה, ובעצם בא לחיות את שארית ימיו בביתנו. באחד הימים הורי הלכו, ואני נשארתי לבד בבית. לפתע שמעתי את סבי שר שיר מוזר. הגעתי אל חדרו והצצתי מבעד הדלת. ראיתי אותו יושב ושר שיר בשפה מוזרה. הוא ישב ליד שולחן קטן עם שתי לחמניות וצנצנת חזרת ודגים ואכל, ומדי פעם שר.

"שאלתי אותו: 'סבאל'ה, מה השירים האלה?'.

"הוא אמר: 'סתם שירים ששרו לי בילדותי'.

"'ומה אתה אוכל?', שאלתי.

"'זה שלשיד'ס', אמר.

"אני זוכר שניסיתי כמה פעמים להגיד את המילה הזו ולא הצלחתי, עד שבסוף הצלחתי וסבא שלי מחא לי כפיים.

"במשך אותו שבוע שיננתי את המילה 'שלשיד'ס', ובפעם הבאה שהורי יצאו בשבת שוב באתי לחדרו של סבא ושמעתי אותו שר, ושם קלטתי מילים נוספות: 'שאבעס קויידש'.

"התחלתי לצעוק: 'שאבעס קויידש', וסבי הזהיר אותי שלא להשמיע זאת להורי כי הם יתרגזו. שאלתי אותו מדוע, ובהיסוס רב הוא סיפר לי שאלה הן מילים של יהודים, ושאנחנו יהודים.

"כשגדלתי, למדתי על מה שעשו בארצי ליהודים, וגם ביררתי איך משפחתי הצליחה לשרוד. מסתבר שהיינו רחוקים כל כך, שאפילו היטלר ומשטרו לא עלו על כך שאנו יהודים, בעיקר לנוכח קשרים שהפעיל סבי, אותו סבא שפלט לי על יהדותנו.

"האמת שלא רציתי להיכנס לזה, כי ידעתי שזה יעציב את הורי, אך העניין הזה נותר כסימן שאלה כואב בחיי.

"כשפגשתי אתכם בנסיבות הלא נוחות שלנו, ידעתי שאקבל עזרה, ואף אמרתי שאני יהודי. השתמשתי במילים שלמדתי מסבי כעין קוד, וזה בהחלט עבד. מבחינתי זה היה להעביר בשלום כמה שעות עד שאקבל את התעודות שלי מהשגרירות, ואז התחלתם לשיר את ה'שאבעס קויידש' והזכרתם לי את הסבא שלי, הסבא שסיפר לי שאני יהודי, וזה פתח לי את כל הפצעים שכאילו סגרתי. הכול חזר אלי. כל מה שקראתי על שעשו ליהודים וגם הכאב הפתוח שלי על מה שעשו לסבי, גירשו אותו מהבית והניחו אותו בבית אבות, בגללי. ה'שאבעס קויידש' הזה פצע אותי לגמרי".

הלילה ירד. השבת כבר יצאה. כולנו ישבנו ובכינו לשמע סיפורו.

אמרתי לו כי השבת הסתיימה, וכי הוא יכול להישאר עד למחרת בביתנו ואסדר לו את כל הבעיות.

כך היה. הם קיבלו מאתנו את היחס הכי טוב. למחרת התרוצצתי איתו לשגרירות ולמספר מקומות והצלחנו להוציא לו תעודות וגם כרטיס אשראי. הוא רכש כרטיסים לגרמניה, בגדים חדשים לו ולרעייתו. הסעתי אותו חזרה לביתי לקחת את אשתו, שכבר התיידדה עם אשתי והם נפרדו מאתנו בחיבוקים.

* * *

שבוע לאחר מכן קיבלנו מכתב ממנו.

"מעולם לא חווינו חוויה גדולה מזו שחווינו בביתכם. שיתפתי אתכם בסיפור אישי, ולפיכך לעולם לא נהיה זרים זה לזה. אני רוצה לכסות את דמי השהייה בביתכם, ולכן רשמתי המחאה על סך 5000 מארק, שלא יוכלו להביע את תודתנו והערכתנו".

למכתב היה מצורף עוד פתק.

"פרט לכך, רעייתי התחברה עד מאוד לילדה הקטנה והסובלת. מכיוון שיש לנו אמצעים חשבנו שיהיה זה נכון לסייע להציל אותה, ואולי סבי שבשמים יסתכל מלמעלה וישמח שבזכותו ובזכות ה'שאבעס קויידש' שלו, יהודייה אחת ניצלה ממוות.

"על החתום, ג'ק מילר".

לוגו החברה המוזהב בדף הבהיר את הכול. האיש היה הבעלים של תאגיד המחשבים הגדול ביותר בגרמניה.

אה, בפנים הייתה המחאה על סך 180,000 דולר.

* * *

בתנו עברה את ההשתלה בהצלחה. חזרנו לישראל. אין לנו קשר מיוחד עם בני הזוג מילר, למעט ברכת שנה טובה הדדית. אך דבר אחד נשאר: בכל ליל שבת, כשאנו שרים את השיר "שאבעס קויידש נפשי חולת אהבתך", שום עין לא נשארת יבשה.

לרכישת ספרי חיים ולדר לילדים ולמבוגרים ב"הידברות שופס", היכנסו לקישור הבא או חייגו למספר: 073-222-12-50


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.7 (18 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים