אנשים מספרים על עצמם

אנשים מספרים על עצמם: איש אחד עם אור גדול

ילד קטן ההולך ומתעוור, ואמא שאינה מוכנה להתייאש. דווקא כשכבה לחלוטין מאור עיניו, הוא מתחיל להאיר אור יקרות על עולמם החשוך של העיוורים. סיפורו המופלא של אברהם לביא

| כ"ד ניסן התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

אני כיום בן חמישים פלוס, אך הסיפור שלי מתחיל מגן הילדים. אמנם את תחילתו איני מספר מהזיכרון אלא מדברים שסיפרה לי אִמי, אך בהמשך מתחבר גם הזיכרון שלי.

בבניין שלנו התגורר ילד בן גילי בשם אברימי. למדתי אִתו בגן עד כיתה א', לא יותר. אני זוכר במעומעם, שבגן הוא היה נתקל בילדים ובכיסאות ונופל הרבה. מה שסופר לי כבר אז, שהוא נולד עם בעיית ראייה קשה, שהלכה והחמירה.

בכיתה א' כשאנחנו כתבנו בעיפרון, הוא היה כותב בטוש עבה, לא הבנו מדוע, והסבירו לנו שהעיניים שלו לא רואות את קווי העיפרון, והוא צריך לכתוב בצורה מודגשת יותר, שיראה מה הוא כותב.

* * *

מכאן אספר רק מה שאני יודע מאִמי, ומאוחר יותר מעצמי. ראייתו של אברימי הלכה והידרדרה. הרופאים היו חלוקים האם כדאי להמשיך לדרוש ממנו לקרוא ולכתוב בכתב רגיל כדי שיעשה שימוש בעיניו, או ללמד אותו כתב ברייל, שהמשמעות של זה היא להתייחס אליו כעיוור, וסוג של ייאוש מלקוות שיהיה אדם רואה.

כיום אני יודע שזו דילמה שמעסיקה את כל ההורים לילדים כבדי ראייה ועיוורים, וזו לא רק הדילמה של הראייה אלא של התדמית. מסתבר שהורים רבים מתקשים להשלים עם המחשבה שבנם או בִתם "עיוורים", ומונעים מהם, ממש כך, עזרים של עיוורים, כמו כלב נחייה או מקל ואפילו כתב ברייל, כי יש בזה משום הודאה בפני עצמם, ולא פחות קשה, בפני אחרים, שהילד שלהם עיוור.

אבל את אִמו של אברימי מעולם לא עניינה התדמית. מה שהיה חשוב לה זה שאברימי יגדל כאדם נורמטיבי ככל האפשר ויוכל להועיל לעצמו ולאחרים, להינשא ולהקים משפחה.

מצד אחד, לא היה רופא או מומחה שהיא לא פנתה אליו כדי לנסות ולפתור את בעייתו של אברימי או לפחות להקל עליה, ומצד השני, על דעת עצמה החליטה ללמדו כתב ברייל, לצד קריאה רגילה.

היא לא חלקה על הרופאים, אבל אמרה לחברות ולשכנות, ביניהן לאִמי, שהיא תלך על שתי האופציות. גם תדרוש ממנו לקרוא ולכתוב כרגיל וגם ללמוד כתב ברייל ("כמו שאנשים אחרים דואגים שהילד שלהם ילמד שפה זרה", כך אמרה).

המסירות שלה הייתה משהו שלא רואים. ואכן, בתוך שנתיים אברימי למד לקרוא את כתב הברייל, ולמעשה שלט גם בקריאה רגילה וגם בקריאת ברייל על כל צרה שלא תבוא.

* * *

רק שהצרה כן באה. אברימי איבד אט־אט את ראייתו, בלי קשר לברייל, כי הוא הרי קרא כל הזמן. בשלב מסוים הרימו הרופאים ידיים ואמרו לאִמו שאין טעם עוד לבקשו לקרוא בכתב רגיל. "הוא עיוור", הם אמרו לה.

ובמקום הזה, כשאחרים נמצאים בבאר שחת בלי יכולת לקרוא ובלי כוח ללמוד כתב ברייל, אברימי היה כבר מיומן בכתב הברייל, ולהיפך, העובדה ששלט בשני סוגי הכתבים הפכה אותו למומחה עוד יותר מעיוורים אחרים.

אברימי עזב את בית הספר שלנו והלך ללמוד בבית חינוך לעיוורים, שם נתנו לו את כל המיומנויות שעיוורים זקוקים להן, ולאחר מכן חזר ללמוד אִתנו בתיכון בנתניה. הוא היה מקשיב לשיעורים, ואנו היינו מסייעים לו אם היה צריך.

אמנם היה עיוור, אך הייתה לו חדות שלא הייתה לאיש מאִתנו. העיוורון לא הפריע לו להיות בחור מצחיק, שמח ומרתק.

* * *

באותה תקופה היה נהוג שתיכונים דתיים מתארחים בחופש הגדול בישיבות. ואכן, בחופש הגדול של שנת תשמ"א (1981) הזמינו אותנו לראות ישיבה קדושה. הלכנו, קבוצת נערים, לישיבת "בית שמעיה", ושהינו שם כמעט חודש שלם, מסיום לימודינו ועד סיום הזמן בעולם הישיבות בחודש אב.

זו הייתה חוויה אדירה לכולנו. רצינו מאוד להיכנס ללמוד בישיבה. פנינו לראש הישיבה, הרב אנגלנדר, והוא אמר: "תלמדו שנה בישיבה אחרת, ולאחר מכן יהיה על מה לדבר".

התפזרנו כל אחד במקום אחר. אברימי הלך ל'ישיבת אולגה' של הרב ביטון, רבה הראשי של חדרה, ולאחר מכן ל"אור התורה" של רבי דוד מלינובסקי, ורק אחר כך קיבלו אותו לישיבת "בית שמעיה".

אני עצמי חזרתי לתיכון, אך שמרתי על קשר הדוק עם אברימי, שהיה חברי בלב ובנפש. המשכנו לדבר כמעט מדי יום בטלפון.

לא היה לו קל בתחילה. הבעיה הראשונה שנתקל בה היה לימוד הגמרא. הוא היה מקשיב לשיעורים ולא מצליח להבין. הוא התקשה בתפיסת החומר ובדרך לימודו.

בהפסקת הצהריים היו בחורים שהקריאו לו, והוא היה מעתיק במכונת ברייל. את זה הכרתי כבר מהתיכון. לא אשכח את המכונה הזו שמתקתקת בקול רעש גדול, כי היא מחוררת את הדף. רק שאצלנו כמעט ולא למדו גמרא, כעת הוא למד אך ורק גמרא. וזה לא היה קל.

בחופשה הראשונה בנתניה הוא פגש רב שכונה, שרעייתו הייתה מורה מקדמת שלו. כששמע את הבעיה, אמר לו: "אשתי תעזור לך להקליד את הגמרא".

אך החומר הלך ונעשה צפוף יותר. אברימי החליט שהוא חייב למצוא מישהו שיעשה את העבודה בצורה רציפה, ותמורת תשלום.

הוא השקיע את כספי הביטוח הלאומי שלו, ונתן לאישה מקצועית שתעתיק את הגמרא, הרש"י והתוספות. מדובר בשעות רבות, כי קלדנות של ברייל זו עבודה קשה ומייגעת.

היא עבדה ימים ולילות. לפני שיצאה לחופשת לידה, דאגה להקליד את המסכת הבאה, כדי שיהיה לו חומר מוכן.

בשלב מסוים הם הבינו שזהו פרויקט, ממש כמו הדפסת הש"ס הראשונה. בכל פעם שגמרו מסכת היה ששון ושמחה בישיבה. "סיום מסכת בברייל..."

* * *

בגיל 26 נישא אברימי לאישה כבדת ראייה, והם התגוררו בבני ברק.

לא אשכח את החתונה. בעיקר התרגשתי לראות את אִמו של אברימי, שהשקיעה בו כל כך הרבה, הלכה אִתו לכל הרופאים, הקדישה את זמנה לכפל לימודים, בכתב רגיל ובכתב ברייל. זה היה מרגש לראות את האושר שלה. אחד הרבנים אמר אז: "מנעי קולך מבכי כי יש שכר לפעולתך". אלה היו מילים שלבשו משמעות חדשה. מעתה, כונה ר' אברהם. אברהם לביא.

השמועה על מישהו שמוציא בכתב ברייל גמרות שאיש לא הוציא לפני כן, עשתה את שלה. עיוורים החלו להגיע ולהביא חומרים שלהם, אברהם הפנה אותם לקלדנית הברייל, אך זו אמרה שהיא אינה יכולה להספיק מעבר למה שהיא עושה, וגם זה בקושי, ובבקשה שלא יעביר את מספר הטלפון שלה.

זה היה הרגע שבו גמלה החלטה בלִבו של אברהם למנף את הידע שצבר לתועלת הרבים.

החלטה זו תהיה רבת משמעות בעבור אלפי עיוורים בישראל, ובעוד כמה שנים גם בעבורי.

* * *

באותה תקופה החל להתפתח נושא כתב הברייל. אם עד כה היו צריכים פשוט להקליד את הטקסט במכונה דמוית מכונת כתיבה שהייתה נועצת סיכות ויוצרת את כתב הברייל, לפתע ניתן היה להכניס קובץ ולהדפיס אותו בברייל. זה דומה למהפכה שהתרחשה במעבר בין מכונת כתיבה למחשב, רק הרבה יותר, כי מדפסת הברייל עוד הייתה מהירה פי כמה ממכונת הברייל...

אברהם רכש על חשבונו ובתמיכת אִמו אסתר מדפסת ברייל בהון עתק של עשרות אלפי דולרים, ופנה לאנשים בבקשה לקבל קבצים של מסכת שביעית, המסכת שנלמדה באותה העת. מישהו אחד הסכים.

אברהם העתיק את הקובץ למחשב, ולפתע, במקום עבודה של חודשים, המכונה עשתה זאת בתוך שעתיים...

הוא לא האמין למראה עיניו, ובמחשבה שנייה, זה לא בדיוק הביטוי הנכון במקרה הזה...

הוא התקשר אלי באותו יום, נרגש ונפעם, בקושי יכול היה לדבר. ואני, שליוויתי אותו מהגן, הבנתי איזו מהפכה זו. הרגשנו כמו מי שהמציא את החשמל או את המחשב או כל המצאה ששינתה את העולם.

אברהם הבין שבמקום להעתיק ידנית, כל מה שהוא צריך זה לפנות לאנשים טובים שיואילו להעביר את הקבצים שברשותם ולהפוך כל ספר שהוא לכתב ברייל.

הוא החל להדפיס מסכתות בזו אחר זו, וככל שהדפיס כך גבר הביקוש.

בשלב זה החליט אברהם לביא לפתוח ארגון בשם מסיל"ה - "מכון ספרי יהדות לאדם המוגבל". המכון החל לפעול במרפסת ביתו, ואחר כך עבר לחדר בתוך ישיבת "בית שמעיה".

* * *

לאחר ההדפסה המואצת של הגמרא, בעקבות פניות רבות של עיוורים שביקשו ספרי קריאה בכתב ברייל, פנה אברהם למספר הוצאות ספרים וביקש מהן קבצים. הם פחדו לתת לו. ניתן היה להבין אותם.

ואז הוא פנה אל מישהו שאתה מכיר באופן אישי וביקש בדחילו וברחימו אם אפשר להעביר את הקבצים לצורך הדפסתם בכתב ברייל.

הוא פנה אליך וביקש להוציא את ספרך השני "שימו לב אל הנשמה". היה זה לפני עשרים וארבע שנים.

להפתעתו, אפילו לא היססת. הסכמת באופן מידי, וכבר באותו יום הורית לאדם המעמד את ספריך להעביר לו את הקבצים, כמובן תוך בקשה שלא להעבירם לשום גורם שהוא. הספר יצא, והיה זה ספר הקריאה החרדי הראשון שיצא בכתב ברייל.

מה שהחל בהדפסת ברייל של מסכת אחרי מסכת, הפך לתעשייה של הדפסת ברייל על כל צורותיו: ברייל עברי מנוקד ושאינו מנוקד, ברייל אנגלי. מסיל"ה מדפיס בברייל את מגוון ספרי הקודש היהודיים: סידור, מחזור, תנ"ך וכו', ואף ספרי קריאה מגוונים ועלונים חינוכיים כדוגמת "מרווה לצמא", "תורתך שעשועי" ועוד היד נטויה.

* * *

אני בן גילו של אברהם, ונישאתי זמן מועט לאחר נישואיו. נולדו לי חמישה ילדים. הילד האחרון, מיד לאחר לידתו התברר ככבד ראייה. כיום, בניגוד לאז, הרופאים יודעים מיד מה הסיכויים, והם קבעו שעם השנים ילך בני ויתעוור.

כמו כל ההורים לילדים קשי ראייה המתקדמים לקראת העיוורון, היו לנו גם הקשיים הללו של ההכרה במציאות, של המעבר ממצב רגיל למצב של עיוור, לכלב נחייה, למקל ולברייל. אבל לנו הייתה ההשראה. עברנו את התהליך הזה לא בלי קושי, אך לפחות ידענו מה נכון לעשות יותר מזה. היה לנו חומר קריאה עצום, הספרים שלך כמובן, ספרי רבי מנדל, קובי לוי, מנוחה פוקס, רחל שור, יהודית גולן ואחרים, דרך ספרי לימוד, ספרי תנ"ך, ובהתבגרותו, ספרי הרב שלמה לווינשטיין, ספרי ההלכה של הרב אופיר מלכה ועוד אלפי ספרים ופירושים, סידורים ומחזורים.

בני הקטן כיום כבר לא קטן. הוא מתקרב לגיל 18. איני יכול לחשוב כיצד היו נראים חייו בלי חברי מגן הילדים, אברהם לביא, ובלי המפעל הענק שיצר.

מוקדש לארגון מסיל"ה המביא אור לחייהם של אלפי עיוורים בישראל ובחו"ל.

לרכישת ספרי חיים ולדר לילדים ולמבוגרים ב"הידברות שופס", היכנסו לקישור הבא או חייגו למספר: 073-222-12-50


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (1 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים