חדשות בארץ

"היתה בו ישרות קיצונית שלא רואים": חיים ולדר מספר על בנו צביקי ז"ל

שבוע לאחר פטירתו של צביקי ז"ל, מתראיין אביו, ר' חיים ולדר לעיתון "משפחה", ומספר על חייו של צביקי וההתמודדויות שלו ושל משפחתו, על הישרות הקיצונית שלו ועל ימיו האחרונים

| כ"ח אדר ב' התשע"ט |
אא

אחרי מאבק של 3 שנים במחלתו הקשה, בשבוע שעבר הלך לעולמו מאיר צבי (צביקי) ולדר, בנו של חיים ולדר, המחנך והסופר המוערך.

חיים ולדר התראיין השבוע לעיתון "משפחה", וסיפר על ההתמודדות עם המחלה, ועל ימיו האחרונים של צביקי ז"ל.

לאורך כל תקופת מחלתו של צביקי ז"ל, המשיך אביו לעבוד ולעסוק בצרכי ציבור כמו תמיד. בראיון אמר: "יש לי תפיסת חיים בנושא שאומרת שכל אדם מתמודד עם בעיות שונות. יש כאלה שיש להם בעיות בריאות, יש כאלה שמתמודדים עם בעיות כלכליות ויש כאלה שמתמודדים עם שתי הבעיות גם יחד. השווה בין כולם הוא, שאם אדם רוצה למצוא סיבות למה לעשות לעצמו הנחות, הוא ימצא. בעיני זאת טעות. כי כשאתה מציג את עצמך כמסכן לא תשיג כלום. אולי קצת אמפתיה, אבל לא מעבר לכך. אדם צריך להתמודד עם הקשיים ולשמור ככל האפשר על שגרת חייו והשלווה שבהם... אני ואשתי תמיד הזכרנו לעצמנו שבמקביל לצביקי יש לנו עוד שישה ילדים בריאים שלא חולים בסרטן".

הגישה הזו לוותה את ולדר כל השנים, גם ביחס לילדיו. צביקי ז"ל סבל כבר מילדותו ממחלת מעיים כרונית, אך הוריו לא הניחו לו לעשות לעצמו "הנחות" בגלל מחלתו. "להישאר בבית בגלל המחלה, לא היה בכלל אופציה", מספר ולדר. "יום אחד, היינו מסכימים. יומיים ברצף – לא. הצבנו לו גבולות ברורים". גם בהמשך, כאשר התקשה צביקי ז"ל ללמוד בישיבה הקטנה ובקש להישאר בבית, דאגו הוריו להביא אליו מורים ומלמדים שילמדו אותו.

כאשר גדל, אמר צביקי ז"ל להוריו שהוא מתקשה בלימוד רצוף, ובחר לצאת לעבוד – תוך שהוא מקפיד שלא להפסיד סדר לימוד בכל יום. כאשר הגיע לגיל שידוכים, החליט לפתע לחזור ללמוד בישיבה, כי היה חשוב לו למצוא אישה שרוצה בחור שלומד. כשהגיעה הצעת השידוך, התפעלו הוריו מן היושרה הקיצונית של צביקי ז"ל: "בעת הצעת השידוך הוא עדכן אותם את כל הפרטים על מחלת המעיים שלו. היתה בו ישרות קיצונית שלא רואים. הוא סיפר בפרוטרוט את הכל. סיפר שישב בבית שנה. הוא לא רצה לחכות עם זה. אמר שהם צריכים לדעת", סיפר ולדר בראיון.

צביקי ז''ל (בילדותו)

ולדר אף סיפר כי שוחח עם כלתו, אלמנתו של צביקי ז"ל, כאשר החל מצבו של צביקי להחמיר. "היא אמרה לי שהיא לא מתחרטת לרגע, והוסיפה: 'כזה אדם לא מוצאים. יש בו עוצמות לא רגילות'".

ולדר סיפר על האהבה שהיתה בבית תמיד בין האחים, ועל הכבוד שחלקו לצביקי ז"ל אחיו הצעירים. "צביקי היה ילד מנהיג שתמיד דאג לזכויות של האחים שלו. הם אהבו אותו אהבת נפש, העריצו אותו. ככה כל החיים... אם אתה לא משפיל ילד ולעולם לא פוגע בו או מעליב אותו, מקפיד להציג אותו כאדם חיובי ולא מתפתה לשפוט אותו על דברים של רגע שלא נראים לך, מכבד אותו כמו שאתה מכבד את עצמך, בכל מצב – אז הוא גדל כמנהיג".

ולדר סיפר כיצד בקש ממנו צביקי ז"ל להציג אותו כדוגמה לנערים איתם הוא עובד במסגרת "המרכז לילד ולמשפחה" בבני ברק. "היתה לי תיקייה במחשב שבה נמצאים כל הפרטים על המחלה של צביקי, ובאישורו, אפשר להגיד לבקשתו, הייתי מראה להם אותה. אמרתי להם שאם הוא הצליח ללמוד ולהגיע להישגים הם בוודאי יכולים. זה השפיע לטובה על רבים מהם.

"לצביקי היו עוצמות לא רגילות, שאיתן פעל על עצמו וגם חיזק אחרים", הוסיף ולדר. "בישיבות שבהן למד הוא היה מקרב בחורים לא מקובלים... היתה לו משיכה לחלשים, הוא אהב לחזק אותם".

על התקופה האחרונה בחייו של צביקי ז"ל סיפר חיים ולדר בראיון: "לא היה דבר שלא ניסינו. היינו בארה"ב, זה היה ניסוי נדיר ויקר מאוד", אמר על הניסוי האחרון שבו השתתף צביקי, ניסוי שנכשל. "בא אליו הרופא לספר לו. הייתי בהלם. סימנתי לו ביד 'מה אתה אומר לו?', אז הוא ניסה לעמעם קצת את הדברים, אבל צביקי הבין. זאת היתה אחת הפעמים שנשברתי. ואז אזרתי כוחות ואמרתי לו שאני אהפוך את העולם למצוא לו תרופה".

בשבוע האחרון לחייו של צביקי ז"ל, הוא שלח לאביו הודעה מרגשת, שהפכה לברכת פרידה. "אבא, אני חייב להגיד לך שאני ממש נפעם מהמעורבות הגדולה שלך בי, בנו ובמחלה המעצבנת הזו", נכתב בהודעה, "אתה איתי בכל צעד, מתרוצץ ומשיג דברים עוד לפני שאני מצליח להבין שאני צריך אותם... אני יודע במה כרוך הטיפול הזה. אתה לא מניד עפעף ונותן לי את הכי טוב שאפשר כרגיל. אפילו כשזה ממש מוגזם. תודה על הכל, אני אוהב אותך ומעריץ אותך ומקווה שיהיה טוב".

ביומו האחרון של צביקי ז"ל הוא הובא לבית החולים, ונראה היה שלא נותר עוד דבר לעשות. "האדמו"ר רבי רפאל אבוחצירא התקשר אלי מליז'ענסק, סיפר שהוא שוהה בציונו של הצדיק בעל ה'נועם אלימלך' זיע"א, וביקש את השם של צביקי לתפילה. אמרתי לו שהרופאים אומרים שאין מה לעשות וכי נותרו לו עוד כמה שעות חיים. הוא הזדעזע ואמר: 'הוא חי? בבקשה תתפלל ותראה לא להתייאש בשום אופן, הנשמה צריכה שיתפללו עליה. תפנה לכל העולם שיתפללו'. פתאום, לאחר רבע שעה צביקי התעורר, חיבק את כולם ונפרד מכולם. נראה היה שמצבו התייצב, עד שלאחר מכן שוב הידרדר. ראינו שהמדדים מתחילים לרדת. כשסביב מיטתו עשרה אנשים שאומרים את פסוקי הייחוד, יצאה נשמתו. הוא הלך אל העולם הבא ללא פחד. שלם לחלוטין עם מעשיו".


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.1 (206 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים