חיים ולדר

הילד ש"גנב את ההצגה" מנאומו של הנשיא טראמפ

סיפורו של ג'ושוע טראמפ, הוא ספר הדרכה מושלם ל"אנשים שלא מפספסים את ההזדמנות לפספס את ההזדמנות"

| י"ב אדר א' התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

1. תשמעו סיפור עצוב ומשונה. אחד הסיפורים הכי מוזרים ששמעתם מימיכם, עד שייתכן שלא תאמינו באמיתותו, אך אתם מוזמנים לבדוק אותי.

ג'ושוע הוא תלמיד כיתה ו' שגר בעיר קליימונט בדלאוור. ג'ושוע הוא ילד אמריקני ככל הילדים, אבל לפני כשנתיים החלו בני כיתתו להציק לו.

ההצקות כללו גם התגרויות מילוליות וגם אלימות פיזית. הוריו של ג'ושוע סיפרו שהאלימות שספג בנם הייתה קשה כל כך עד שהם הוציאו אותו מבית הספר, ובמשך שנה לימדו אותו את תכנית הלימודים בעצמם בבית. לאחר שנה בבית הם העבירו אותו לבית ספר אחר, וההצקות נמשכו ואף התגברו.

אמו של ג'ושוע, מייגן, פנתה אז באמצעות כלי התקשורת להורים בכל רחבי אמריקה להיות קשובים לילדים, ולדבר איתם על בריונות בבית הספר. "ישבתי עם הילד שלי ושמעתי אותו אומר לי שהוא שונא את עצמו, ומרגיש עצוב כל הזמן", סיפרה (בכלי התקשורת, כשחבריו של ג'ושוע כמובן מקשיבים וצופים, וכפי שיתברר בהמשך נהנים מכל רגע). "הם קיללו אותו, וכינו אותו בכינויי גנאי", אמרה מייגן על הילדים הבריונים.

כדי שתבינו מה משונה בסיפור עצוב שבכמותו אני עוסק מדי יום ביומו, אתם צריכים לדעת את הסיבה להצקות.

למעשה, עד ליום שבו דונלד טראמפ הפך לנשיא ארה"ב, היו חייו של ג'ושוע כמו נהר שלו, רגוע ופסטוראלי, אולם ברגע שדונלד טראמפ הפך לנשיא ארה"ב השתנו חייו של ג'ושוע שלנו לרעה.

מה הקשר?

זה המקום לספר לכם ששמו המלא של ג'ושוע, גיבור סיפורנו, הוא ג'ושוע טראמפ.

עד כאן פרק ראשון.

 

2. בואו נסכם את הפרק הזה. האמת היא, שאפשר לצחוק על כל שם פרטי וכל שם משפחה של כל ילד בעולם. זה נעשה על ידי עיוות קל של השם הפרטי או שם המשפחה, או הוספת חרוז משעשע שמציג את הילד ככלי ריק, או מלא, תלוי בנסיבות. הילד רק צריך להחליט אם הוא נעלב עד עמקי נשמתו (ואז ממש יהיה משתלם להמשיך לקרוא לו בשם הכינוי), או להתעלם (שאז זה ייקח קצת זמן אך יעלם בתהום הנשייה) או פשוט לאמץ בחום את שם הכינוי, להיענות למשמע השם כאילו זה השם שניתן לו מלידה, ואף לכנות את עצמו בשם זה. (שזה הדבר המומלץ מבחינתי בחום עבור ילדים, "אמץ את הכינוי").

אבל ג'ושוע טראמפ כנראה לא התייעץ אתי (או אם כל יועץ אחר), ונמלך בדעתו להיעלב מכך שקוראים לו בשם של נשיא ארה"ב (דבר שילדים אחרים היו גאים בו דווקא). הוריו, שכנראה היו חכמים ממש כמותו, החליטו במקום לסגור את העניין, דווקא להכיר בו ואף להעצים אותו, להוציא את הילד מבית הספר (טעות איומה), ללמד אותו בבית (אסון חברתי פוטנציאלי) ולהעביר אותו לבית ספר חדש (מומלץ רק אם אתה שנה בבית וההורים שלך הבינו סוף-סוף שהמקום שלך לא שם).

 

3. בבית הספר השני, המורים של ג'ושוע גילו רגישות רבה לנושא. אמו של ג'ושוע, (שכולנו מבינים איזה תפקיד היא נושאת במסע הסבל של בנה), סיפרה (לא לחברותיה. לתקשורת. עליכם להבין שכל דבר שקשור בג'ושוע שלנו עובר דרך התקשורת...), שבתחילה היה נראה שהדברים מתחילים להשתפר, אך לאחר זמן מה האלימות המילולית והפיזית נגדו נמשכה, ואמנם ננקטו צעדים כדי למנוע הצקה כלפי ג'ושוע בשטח בית הספר (אני מאמין שמדובר במשהו הקשור בבידוד מבני גילו), אך הילדים העתיקו את אלימותם להסעה לבית הספר וממנו.

הוריו של ג'ושוע התחכמו (למקרה שלא עליתם על חכמתם עד כה), וניהלו מאבק תקשורתי כדי להחליף את האוטובוס של ג'ושוע (הם אולי פספסו את העובדה שלא האוטובוס הוא שהציק לג'ושוע, כי אם הילדים שנוסעים בו). ואכן, לאחר שהאוטובוס הוחלף, תבעו הילדים את עלבונם והוכיחו שנושא ההתעללות בג'ושוע הוא ב"גברא" ולא ב"חפצא", שכן לא האוטובוס מתעלל, אלה הם, והגבירו את התעללותם.

הנהלת בית הספר בדלאוור מסרה (בתקשורת), שהיא נוקטת צעדים משמעותיים נגד הילדים הבריונים, וזימנה חמישה מהם לשיחות. כדי לעודד את רוחו של ג'ושוע, העניק לו ארגון שנאבק באלימות בבתי הספר "אות הוקרה".

אתם מוזמנים לדמיין מה היה רשום באות ההוקרה של ג'ושוע טראמפ. אם זה לא היה עצוב זה עשוי היה אפילו להיות מצחיק.

עד כאן פרק שני.

 

4. בשלב זה החליטה הנהלת בית הספר החדש, בשיתוף עם המועצה הפדגוגית ובשיתוף יועצות לעניינים רגשיים, חברתיים, נפשיים ותדמיתיים, למצוא פתרון יצירתי לבעייתו.

הם פנו לאם והעלו בפניה את האפשרות לשנות את שם משפחתו של ג'ושוע בבית הספר לשם נעורי אמו, וכך תימנע ההתעללות בג'ושוע, שכידוע לכולם נובעת משם משפחתו "טראמפ".

ומה ענתה להם אמו של ג'ושוע? קחו כיסא לפני שאתם ממשיכים לקרוא:

"זה בסדר", אמרה, "אני כבר עשיתי את זה מזמן".

"מה פירוש עשית את זה?", שאלו הפדגוגים, "אז למה לא הודעת לנו לקרוא לו בשם הזה?".

"הודעתי", אמרה האם. "האמת היא ששם המשפחה של ג'ושוע הוא 'ברטו', כי זה שמו של בעלי, רוברט ברטו, אבל אני לפני כמה שנים החלטתי שהוא ייקרא על שם נעורי, טראמפ"...

(הערת הכותב: אני יודע שבשלב זה איבדתי אתכם. אתם לא מאמינים לי, נכון? כדאי שתבררו. אמת לאמיתה).

"אה", אמרו הפדגוגים (שכנראה כבר קלטו מזמן עם מי יש להם עסק). "יש לך בעיה שנקרא לו בשם המשפחה המקורי שלו, ג'ושוע ברטו?".

האם התלבטה מעט, ואז החליט שלמען הילד שלה היא תקריב את מה שלקחה לפני כמה שנים. היא אישרה למורים לכנות את בנה בשם "ג'ושוע ברטו".

נראה לכם שזה עזר? אני בטוח שכבר לא נראה לכם.  העיקרון מובן.

עד כאן פרק שלישי.

 

5. הסיפור של ג'ושוע טראמפ-ברטו התפרסם בכל רחבי אמריקה, והיה לאות ולסמל לאכזריותם של ילדים ולכל נושא הפגיעות החברתיות. ברור ששמו המסוים מאד משך את התקשורת אל הסיפור, כי ילד שסובל רק כי קוראים לו "טראמפ" זה משהו שמשמח את כל כלי התקשורת בארה"ב (ממש כמו שאם היה ילד בארץ שסובל רק כי קוראים לו בנימין הוא היה מושך את כלי התקשורת, כמובן עד שהגיע בני גנץ וטרף את הקלפים...).

הדברים הגיעו עד לאוזניו של דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, והוא מה שנקרא "תפס טראמפ" על הסיפור והחליט להזמין את ג'ושוע מיודענו ל"נאום האומה", בשורה הראשונה אל מול שלוש מאות מיליון תושבי ארה"ב. שווה, לא?

מעונב ולבוש מחלצות צעד הילד עם אחותו, אביו ואמו, והם תפסו את מקומותיהם. כמובן שמצלמות התקשורת כוונו אל ג'ושוע, והכתבים סיפרו בקצרה את סיפורו.

הנשיא טראמפ החל את נאומו, אבל מי גנב לו את הצגה אם לא ג'ושוע?

הנ"ל ככל הנראה התעייף מהנסיעה (או ממה שעבר עליו בשנתיים האחרונות) ופשוט, נרדם. אבל לא תגידו נרדם בקטנה. ראשו נשמט בזווית של 130 מעלות, וגופו השתרע על פני הכיסא משל היה מיטה, מאותו רגע ואילך נאומו של טראמפ (הליצן המקורי) הפך בלתי רלוונטי. כל העולם ראה את ג'ושוע נאבק עם כיסא שאותו רצה להפוך למיטה...

ואם לג'ושוע הייתה בעיה עם ילדים בהסעה? כעת יש לו בעיה עם כל העולם כולו.

מסקנה: מי שתפסו עליו טראמפ פעם אחת – כבר לא יכול להיגמל מזה...

 

6. מלבד הסיפור המרתק והמשעשע לכשעצמו, יש כאן מסרים רבים הלכה למעשה.

הניסיון לברוח מהתמודדות לעולם אינו עולה יפה. בן אדם צריך להיות שלם ואף גאה במשפחתו, במוצאו, בשמו, במראהו ובאישיותו.

מעבר כיתה/בית ספר/ישיבה/סמינר לא רק שלא יפתור בעיות, אלא גם ייצור בעיות חדשות.

ניסיון של הורים ללחום את מלחמות ילדיהם מביאה לרוב למלחמות חדשות. זה לא שחלילה הם צריכים לעצום עיניים, אבל עליהם להדריך את הילדים כיצד להתמודד. מעבר יהיה אפשרי רק במקרים נדירים מאד (אף על פי שהפיתוי של כל יועץ זה לומר "תעברו").

סיפורו של ג'ושוע טראמפ, הוא ספר הדרכה מושלם ל"אנשים שלא מפספסים את ההזדמנות לפספס את ההזדמנות".

הטור פורסם בעיתון "יתד נאמן".


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 3.9 (86 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים