ילדים מספרים על עצמם

ילדים מספרים על עצמם: הַצָּגָה מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים

סיפור על ילדה ביישנית במיוחד, ועל חברה אחת טובה במיוחד

| י"ז כסלו התשע"ט |
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
אא

שְׁמִי טוֹבִי.

אֲנִי בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וּמִתְגּוֹרֶרֶת בְּמַנְצֶ'סְטֶר שֶׁבְּאַנְגְּלִיָּה.

מִשְׁפַּחְתִּי מוֹנָה שְׁמוֹנָה יְלָדִים, וַאֲנִי הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר.

לָקַח לִי הַרְבֵּה זְמַן לִכְתֹּב לִ"יְלָדִים מְסַפְּרִים עַל עַצְמָם", אֲבָל זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה שֶׁלִּי לְהַבִּיעַ אֶת מַה שֶּׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה.

אֲנִי נֶחְשֶׁבֶת לְיַלְדָּה שְׁקֵטָה. כָּל כָּךְ שְׁקֵטָה, שֶׁבִּשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת כִּמְעַט וְלֹא שָׁמְעוּ אוֹתִי מְדַבֶּרֶת, חוּץ מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי.

תַּגִּידוּ שֶׁאֲנִי בַּיְשָׁנִית. זֶה בְּהֶחְלֵט נָכוֹן, אַךְ אֲנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִסְּתָם בַּיְשָׁנִית, שֶׁמְּדַבֶּרֶת בְּשֶׁקֶט אוֹ נִמְנַעַת מִלְּדַבֵּר. אֲנִי פָּשׁוּט פּוֹחֶדֶת.

כֵּן, מַמָּשׁ פּוֹחֶדֶת לָבוֹא בְּקֶשֶׁר עִם מִי שֶׁאֵינוֹ נִמְנֶה עַל מִשְׁפַּחְתִּי. כַּאֲשֶׁר אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת אֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי מַכִּירָה וְהֵם מַתְחִילִים לִשְׁאֹל אוֹתִי שְׁאֵלוֹת, אֲנִי נִהְיֵית כְּמוֹ קִיר. עוֹשָׂה אֶת עַצְמִי כְּאִלּוּ אֲנִי לֹא שׁוֹמַעַת, מְחַכָּה שֶׁיַּעַזְבוּ אוֹתִי וְאַחַר כָּךְ מְמַהֶרֶת לָלֶכֶת.

הַבְּעָיָה הַזּוֹ גּוֹרֶמֶת לִי אִי נְעִימֻיּוֹת רַבּוֹת. קְרוֹבִים שֶׁמַּכִּירִים אוֹתָנוּ, כְּבָר רָמְזוּ לְאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁאוּלַי מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר אִתִּי. אִמִּי הִבְהִירָה לָהֶם שֶׁאֲנִי יַלְדָּה נוֹרְמָלִית, שֶׁמְּדַבֶּרֶת בַּבַּיִת מַמָּשׁ בְּאֹפֶן רָגִיל, אֲבָל גַּם הִיא לֹא יָכְלָה לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ אֵינִי יְכוֹלָה לְתַקְשֵׁר עִם הַסְּבִיבָה.

הַבְּעָיָה הַזּוֹ קַיֶּמֶת גַּם בְּבֵית הַסֵּפֶר. יְלָדוֹת (לֹא מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי) מְבָרְכוֹת אוֹתִי לְשָׁלוֹם, וַאֲנִי פָּשׁוּט מִתְעַלֶּמֶת. כְּבָר הִתְחִילוּ לְהוֹצִיא לִי שֵׁם שֶׁל "סְנוֹבִּית". הֵן לֹא מְשַׁעֲרוֹת לְעַצְמָן שֶׁזֶּה בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ. אִם הָיִיתִי מַחְזִיקָה מֵעַצְמִי - לֹא הָיִיתִי שׁוֹתֶקֶת.

הַרְבֵּה פְּעָמִים נִסִּיתִי לַעֲנוֹת לְעַצְמִי מַה גּוֹרֵם לִי לְהִמָּנַע מִקֶּשֶׁר עִם סְבִיבָתִי, וְלֹא הָיְתָה לִי תְּשׁוּבָה. אֲנִי רַק יוֹדַעַת, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִגָּשִׁים אֵלַי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי אוֹ מִבְּנוֹת כִּתָּתִי, אֲנִי מְקַבֶּלֶת פַּחַד. אֲנִי נִלְחֶצֶת. כְּאִלּוּ... כְּאִלּוּ... אֵין לִי הֶסְבֵּר לְזֶה. גַּם אִם אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁזּוֹ שֶׁפּוֹנָה אֵלַי אוֹהֶבֶת אוֹתִי וּמְעֻנְיֶנֶת לִיצֹר אִתִּי קֶשֶׁר, אֲנִי נִמְנַעַת מִכָּךְ.

בִּתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת אֲנָשִׁים חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אִלֶּמֶת אוֹ אוֹטִיסְטִית, אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹ שָׁמְעוּ אוֹתִי בַּבַּיִת מְדַבֶּרֶת כְּמוֹ כֻּלָּם - הֵם הֵבִינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

לִפְנֵי כְּחָדְשַׁיִם הִגִּיעָה לְכִתָּתֵנוּ בַּת חֲדָשָׁה. קָרְאוּ לָהּ רִיקִי, וְהִיא הִגִּיעָה מִלּוֹנְדוֹן. רִיקִי הִתְחַבְּרָה בִּמְהִירוּת עִם כָּל הַכִּתָּה. הָיָה בָּהּ מַשֶּׁהוּ כּוֹבֵשׁ. הִיא הָיְתָה חָרוּצָה וּמֻצְלַחַת בַּחֶבְרָה, וְעִם זֹאת לֹא הָיְתָה סְנוֹבִּית.

כְּבָר בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא שָׁאֲלָה לִשְׁמִי. לֹא עָנִיתִי. הִיא שָׁאֲלָה שׁוּב, וַאֲנִי שׁוּב שָׁתַקְתִּי. וְאָז אָמְרָה: "אָה, קוֹרְאִים לָךְ נָאוָה. מַמָּשׁ שֵׁם יָפֶה."

וְלִי בִּכְלָל קוֹרְאִים טוֹבִי. לֹא יוֹדַעַת מֵאֵיפֹה הִמְצִיאָה אֶת הַ"נָּאוָה".

מֵאוֹתוֹ הָרֶגַע הִיא הֵחֵלָּה לִקְרֹא לִי בַּשֵּׁם נָאוָה, וַאֲפִלּוּ הֶחְלִיטָה שֶׁאֲנִי גָּרָה לְיָדָהּ, מַה שֶּׁבְּמִקְרֶה גַּם הָיָה נָכוֹן. "יֹפִי!" צָעֲקָה בְּקוֹל, "עַכְשָׁו יֵשׁ לִי עִם מִי לָלֶכֶת הַבַּיְתָה."

מֵאָז הִיא הוֹלֶכֶת אִתִּי כָּל יוֹם. מְפַטְפֶּטֶת כָּל הַדֶּרֶךְ, שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי שְׁאֵלוֹת, עוֹנָה בִּמְקוֹמִי אֶת הַתְּשׁוּבוֹת, מְסַפֶּרֶת בְּדִיחוֹת וְצוֹחֶקֶת בְּעַצְמָהּ עֲלֵיהֶן. בַּתְּחִלָּה הִרְגַּשְׁתִּי לְחוּצָה מִמֶּנָּה, אֲבָל אַחַר כָּךְ הִתְחַלְתִּי לְהָבִין, שֶׁהִיא בְּסַךְ הַכֹּל יַלְדָּה מְאֹד יְדִידוּתִית וְהַלַּחַץ הַטִּבְעִי שֶׁלִּי יָרַד.

פְּעָמִים רַבּוֹת הָיִינוּ פּוֹגְשׁוֹת בַּחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהּ, וּבִסְתָם נָשִׁים מֵהַשְּׁכוּנָה. הִיא דּוֹאֶגֶת לְהַצִּיג אוֹתִי (וַאֲנִי נִלְחֶצֶת, אֲבָל מִתְנַחֶמֶת בָּעֻבְדָּה שֶׁהִיא קוֹרֵאת לִי "נָאוָה") וּלְאַחַר מִכֵּן לְשַׁתֵּף אוֹתִי בַּשִּׂיחָה. רֶגַע, שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי מוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּי. רִיקִי הֶחְלִיטָה בִּשְׁבִילִי מָה אֲנִי חוֹשֶׁבֶת וְאוֹמֶרֶת אֶת הַדְּבָרִים בִּשְׁמִי. בַּהַתְחָלָה זֶה נִרְאָה לִי סִדּוּר דֵּי נוֹחַ, אֲבָל בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת בִּשְׁמִי דְּבָרִים שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ חָשַׁבְתִּי. זֹאת אוֹמֶרֶת, חָשַׁבְתִּי הַהֶפֶךְ מִזֶּה.

אֲבָל מָה, לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לְתַקֵּן אוֹתָהּ, כִּי הִתְבַּיַּשְׁתִּי מִזּוֹ שֶׁעוֹמֶדֶת מוּלֵנוּ.

פַּעַם אַחַת רִיקִי מַמָּשׁ הִגְזִימָה. הָלַכְנוּ יַחַד, כַּאֲשֶׁר פִּתְאוֹם הִגִּיעָה מוּלֵנוּ יַלְדָּה בְּשֵׁם שָׁרוֹן, שֶׁלּוֹמֶדֶת כִּתָּה אַחַת מֵעָלֵינוּ. רִיקִי עָצְרָה אוֹתָהּ וְהֵחֵלָּה לְשׂוֹחֵחַ עַל הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלָּהֶן (שֶׁאֲמוּרָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ בַּשָּׁנָה הַבָּאָה). שָׁרוֹן דִּבְּרָה בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל הַמּוֹרָה, וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁהִיא מַעֲרִיצָה אוֹתָהּ. בֶּאֱמֶת הָיְתָה זוֹ מוֹרָה שֶׁכָּל הַתַּלְמִידוֹת חִכּוּ לִלְמֹד אֶצְלָהּ.

וּפִתְאוֹם אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת רִיקִי אוֹמֶרֶת: "חֲבָל שֶׁנָּאוָה לֹא רוֹצָה לִלְמֹד אֶצְלָהּ."

"הִתְכַּוַּנְתְּ טוֹבִי," תִּקְּנָה שָׁרוֹן. "מַדּוּעַ אֵינֵךְ רוֹצָה? הֲרֵי כֻּלָּן אוֹהֲבוֹת אוֹתָהּ."

"גַּם אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מַדּוּעַ," אָמְרָה רִיקִי. "אֲבָל כָּכָה הִיא חוֹשֶׁבֶת, וְזֶהוּ."

וְכָכָה הֵן יָשְׁבוּ וְדִבְּרוּ דְּבָרִים שֶׁכְּלָל לֹא הִסְכַּמְתִּי לָהֶם, וְזֶה כָּל כָּךְ קוֹמֵם אוֹתִי, עַד שֶׁסִּמַּנְתִּי לְשָׁרוֹן "לֹא" עִם הָאֶצְבַּע.

"מַה לֹּא?" שָׁאֲלָה שָׁרוֹן.

שָׁתַקְתִּי.

"הִיא מִתְכַּוֶּנֶת שֶׁזֶּה לֹא נָכוֹן שֶׁהִיא לֹא רוֹצָה לִלְמֹד אֵצֶל הַמּוֹרָה."

"אָז לָמָּה אָמַרְתְּ לָהּ שֶׁאַתְּ לֹא מְרֻצָּה מִמֶּנָּה?" שָׁאֲלָה אוֹתִי שָׁרוֹן.

הִפְנֵיתִי לְעֶבְרָהּ מַבָּט מִשְׁתּוֹמֵם, הָאוֹמֵר שֶׁאֲנִי לֹא מְבִינָה מַדּוּעַ רִיקִי אָמְרָה כָּזֶה דָּבָר.

"אָז מָה אַתְּ מַמְצִיאָה בִּשְׁמָהּ?" שָׁאֲלָה שָׁרוֹן אֶת רִיקִי בִּמְקוֹמִי.

רִיקִי עָנְתָה: "כִּי הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת שׁוּם דָּבָר, אָז אֲנִי מֻכְרָחָה לְהַמְצִיא בִּשְׁמָהּ."

"תַּגִּידִי, אַתְּ נוֹרְמָלִית?" שָׁאֲלָה שָׁרוֹן. "אֵיךְ אַתְּ יְכוֹלָה לְהַגִּיד בְּשֵׁם מִישֶׁהִי מִשְׁפָּט שֶׁהִיא בִּכְלָל לֹא אָמְרָה לָךְ?"

"אִם לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת, לֹא אוּכַל לְשׂוֹחֵחַ אִתָּהּ," אָמְרָה רִיקִי. "בַּצּוּרָה הַזּוֹ אֲנִי לְפָחוֹת מְנַחֶשֶׁת אֶת מַה שֶּׁהִיא חוֹשֶׁבֶת, אוֹמֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ, וְאַחַר כָּךְ עוֹנָה לָהּ אוֹ מִתְוַכַּחַת אִתָּהּ עַל מַה שֶּׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא אָמְרָה. כַּאֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֶרֶת מַשֶּׁהוּ לֹא מְדֻיָּק, נָאוָה מְתַקֶּנֶת אוֹתִי, כְּמוֹ שֶׁרָאִית עַכְשָׁו בְּעַצְמֵךְ."

"קוֹרְאִים לָהּ טוֹבִי, לֹא נָאוָה," אָמְרָה שָׁרוֹן.

"אָה, טוֹבִי?" קָרְאָה רִיקִי בְּהַפְתָּעָה. "אֵיזֶה שֵׁם יָפֶה, אֲנִי נִחַשְׁתִּי שֶׁקּוֹרְאִים לָךְ נָאוָה. תְּנִי לִי לְהִסְתַּכֵּל עָלַיִךְ. בֶּאֱמֶת, טוֹבִי מַתְאִים לָךְ יוֹתֵר."

לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לְחַיֵּךְ. אֲפִלּוּ הִתְאַמַּצְתִּי שֶׁלֹּא לְהִתְפָּרֵץ בִּצְחוֹק.

שָׁרוֹן הִסְתַּכְּלָה עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ עָלַי בְּפַרְצוּף נִדְהָם. "תַּגִּידוּ, אַתֶּן בְּטוּחוֹת שֶׁאַתֶּן נוֹרְמָלִיּוֹת? בַּחַיִּים שֶׁלִּי לֹא רָאִיתִי כָּאֵלֶּה חֲבֵרוֹת מוּזָרוֹת."

וְהָלְכָה.

וּפִתְאוֹם לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְהִתְחַלְתִּי לִצְחֹק.

"אַל תִּצְחֲקִי עָלַי," נֶעֶלְבָה רִיקִי. "אָז מָה אִם הָיְתָה לִי נְפִילָה קְטַנָּה עִם הַשֵּׁם שֶׁלָּךְ? קוֹרֶה. תּוֹדִי שֶׁתָּמִיד אֲנִי מַמָּשׁ מְנַחֶשֶׁת טוֹב מַה שֶּׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת."

הַהִתְנַצְּלוּת הַזּוֹ הִצְחִיקָה אוֹתִי עוֹד יוֹתֵר. הַיַּלְדָּה הַזּוֹ קוֹרֵאת לִי כְּבָר כַּמָּה חֳדָשִׁים בְּשֵׁם אַחֵר, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת: "קוֹרֶה."

רִיקִי אָמְרָה: "תַּגִּידִי, עִם הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת שֶׁלָּךְ אַתְּ מְדַבֶּרֶת?"

הִנְהַנְתִּי.

"נִרְאֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ פַּחַד קָהָל. אַתְּ חוֹשֶׁשֶׁת לִיצֹר קֶשֶׁר עִם מִי שֶׁאֵינֵךְ מַכִּירָה. קָשֶׁה לָךְ לְהִתְרַגֵּל לְמַצָּבִים חֲדָשִׁים וְלַאֲנָשִׁים חֲדָשִׁים. לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּךְ הִתְרַגַּלְתְּ, לָכֵן אַתְּ מְדַבֶּרֶת שָׁם חָפְשִׁי. לַחֲבֵרוֹת עֲדַיִן לֹא הִתְרַגַּלְתְּ, לָכֵן אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת. זֶה הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ, לֹא?"

הִיא צָדְקָה. כְּמוֹ תָּמִיד.

"אַל תִּדְאֲגִי, זֶה יָבוֹא עִם הַזְּמַן," נִחֲמָה אוֹתִי. "בֵּינְתַיִם אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְנַחֵשׁ אוֹתָךְ. אִם זֶה לֹא נִרְאֶה לָךְ, תְּתַקְּנִי אוֹתִי."

לֹא תִּקַּנְתִּי אוֹתָהּ.

הִתְחַלְתִּי לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁל רִיקִי. הִיא מְדַבֶּרֶת, אֲנִי שׁוֹתֶקֶת. אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהִיא יָדְעָה לְנַחֵשׁ אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.

וְאָז הִגִּיעָה הַהַצָּגָה הַגְּדוֹלָה.

בְּכָל שָׁנָה, בְּפוּרִים, מִתְקַיֵּם יְרִיד לְכָל הַיְּלָדוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר וּבְנוֹת מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶן. בְּמִסְגֶּרֶת הַיְּרִיד מִתְקַיֶּמֶת הַצָּגָה גְּדוֹלָה בָּאוּלָם הָרָאשִׁי שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר.

רִיקִי קִבְּלָה תַּפְקִיד קָטָן בַּהַצָּגָה. מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ אַרְבַּע דַּקּוֹת עַל הַבָּמָה וּמוֹנוֹלוֹג לֹא קָטָן לוֹמַר בְּעַל פֶּה. אֲנִי כַּמּוּבָן לֹא קִבַּלְתִּי שׁוּם תַּפְקִיד. גַּם לוּ הָיוּ מַצִּיעִים, לֹא הָיִיתִי מַסְכִּימָה, מִסִּבּוֹת מוּבָנוֹת.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

רִיקִי הֵחֵלָּה לְשַׁנֵּן בְּפָנַי אֶת הַטֶּקְסְט. הִיא מְאֹד פַּחֲדָה לְהִכָּשֵׁל, וְלָכֵן הָיְתָה מַעֲמִידָה אוֹתִי בִּמְקוֹם קָהָל, וּמְשַׂחֶקֶת אֶת תַּפְקִידָהּ. אֲנִי הָיִיתִי מִסְתַּכֶּלֶת בַּטֶּקְסְט וּמְתַקֶּנֶת אוֹתָהּ בְּסִימָן קָטָן כַּאֲשֶׁר דִּלְּגָה כַּמָּה שׁוּרוֹת אוֹ שִׂחֲקָה לֹא כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. הָעִנְיָן הַזֶּה הָיָה דֵּי מְהַנֶּה. בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם כָּל מַה שֶּׁעָשִׂינוּ הָיָה לַחְזֹר שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב עַל הַתַּפְקִיד וּלְוַדֵּא שֶׁרִיקִי תְּבַצֵּעַ אוֹתוֹ עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.

הִגִּיעַ פּוּרִים. הִשְׁתַּתַּפְתִּי כִּבְכָל שָׁנָה בַּיְּרִיד, כְּשֶׁבְּלִבִּי הִתְרַגְּשׁוּת קְטַנָּה לִקְרַאת הַהַצָּגָה וְהַתַּפְקִיד שֶׁל רִיקִי. נוֹרָא פָּחַדְתִּי בִּשְׁבִילָהּ, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁהִיא נוֹטָה לִשְׁכֹּחַ אֶת הַטֶּקְסְט. הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב שֶׁאוּלַי לֹא חָזַרְנוּ מַסְפִּיק. כָּל מִינֵי פְּחָדִים כָּאֵלֶּה.

הַהַצָּגָה הֵחֵלָּה. תַּפְקִידָהּ שֶׁל רִיקִי הָיָה בְּסוֹף הַמַּעֲרָכָה הַשְּׁלִישִׁית. הַמֶּתַח שֶׁלִּי הֵחֵל לַעֲלוֹת מִמַּעֲרָכָה לְמַעֲרָכָה, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַהַפְסָקָה שֶׁבֵּין הַמַּעֲרָכָה הַשְּׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית.

רִיקִי נִגֶּשֶׁת אֵלַי, חִוֶּרֶת כְּמוֹ סִיד. הִיא כִּחְכְּחָה בִּגְרוֹנָהּ, וְכָל מַה שֶּׁהִצְלִיחָה לְהוֹצִיא הוּא לְחִישָׁה צְרוּדָה. "טוֹבִי, אֲנִי... אֲנִי אִבַּדְתִּי אֶת הַ...קּוֹל." הִיא כִּחְכְּחָה שׁוּב וָשׁוּב, וּמִפִּיהָ יָצְאָה רַק נְשִׁיפָה. "תִּשְׁתִּי מַשֶּׁהוּ," סִמַּנְתִּי. יָדַעְתִּי שֶׁהִיא צְרִיכָה עוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת לַעֲלוֹת.

"אֲנִי... לֹא עוֹלָה..." אָמְרָה רִיקִי. "זֶה פָּשׁוּט לֹא לָעִנְיָן. תִּשְׁמְעִי אֵיךְ..." רִיקִי הֵחֵלָּה לְהִשְׁתַּעֵל בְּחָזְקָה. "אֲנִי... אֲנִי... לֹא יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִלָּה מֵהַפֶּה..." שׁוּב שִׁעוּל אָרֹךְ וְצוֹרְמָנִי.

מָה עוֹשִׂים? עוֹד שְׁתֵּי דַּקּוֹת רִיקִי צְרִיכָה לְהִכָּנֵס. הַתַּפְקִיד שֶׁלָּהּ מַשְׁמָעוּתִי מְאֹד בַּהַצָּגָה, וּבִלְעָדָיו לֹא יָבִינוּ אֶת הַהֶמְשֵׁךְ. שׁוּם דָּבָר.

וַאֲנִי תְּקוּעָה אִתָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. הַמּוֹרָה הַמִּסְכֵּנָה אֲפִלּוּ לֹא חוֹלֶמֶת אֵיזוֹ בּוּשָׁה אֲיֻמָּה יְכוֹלָה לָצֵאת כָּאן. הֶחְלַטְתִּי לְדַבֵּר אֶל רִיקִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵירָה.

"אַתְּ חַיֶּבֶת לַעֲלוֹת," שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי אוֹמֶרֶת. "אַתְּ חַיֶּבֶת לַעֲלוֹת," אָמַרְתִּי שׁוּב. הָיִיתִי בְּלַחַץ וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לּוֹמַר.

כָּעֵת רִיקִי הִפְסִיקָה לְדַבֵּר בִּמְקוֹמִי. הִיא סִמְּנָה לִי "לֹא יְכוֹלָה, לֹא יְכוֹלָה."

דַּקָּה לַהַצָּגָה.

"רִיקִי..." אָמַרְתִּי. "רִיקִי... אַתְּ... צְרִיכָה לַעֲלוֹת... רִיקִי..."

עֵינֶיהָ שֶׁל רִיקִי זָלְגוּ דְּמָעוֹת. הִיא סִמְּנָה לִי בָּרֹאשׁ שֶׁהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לְדַבֵּר.

עוֹד חֲצִי דַּקָּה. "אַתְּ לֹא יְכוֹלָה לְנַסּוֹת?" שָׁאַלְתִּי, כֻּלִּי לְחוּצָה.

רִיקִי סִמְּנָה בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ וּבְרֹאשָׁהּ בִּתְנוּעוֹת פַּסְקָנִיּוֹת שֶׁהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲלוֹת. הִיא מָסְרָה לִי אֶת הַדַּף עִם הַטֶּקְסְט וְלָחֲשָׁה בִּשְׁאֵרִית הַכֹּחוֹת: "אוּלַי תַּצִּילִי אוֹתִי מִבּוּשָׁה? תַּגִּידִי אֶת זֶה וְזֶהוּ."

סִמַּנְתִּי לָהּ בִּתְנוּעָה סִבּוּבִית עַל הָרַקָּה. אֲנִי? אֲנִי אֶעֱלֶה לוֹמַר טֶקְסְט, וְעוֹד מוּל אֶלֶף וּמָאתַיִם נָשִׁים וִילָדוֹת?

שֶׁקֶט הִשְׂתָּרֵר. רִיקִי צְרִיכָה לְהִכָּנֵס.

שֶׁקֶט.

שֶׁקֶט.

רִיקִי לְבָנָה כְּמוֹ סִיד.

הַמּוֹרָה יוֹצֵאת אֶל רִיקִי: "נוּ, מַה קּוֹרֶה אִתָּךְ? הַקָּהָל מְחַכֶּה!"

רִיקִי מְסַמֶּנֶת בְּיָדֶיהָ עַל גְּרוֹנָהּ: "לֹא יְכוֹלָה."

הַמּוֹרָה נִכְנֶסֶת לְלַחַץ. "אֵין לֹא יְכוֹלָה! תַּעֲלִי תֵּכֶף וּמִיָּד!"

רִיקִי מְסַמֶּנֶת: "אֲנִי לֹא יְכוֹלָה."

דְּמָעוֹת מוֹפִיעוֹת בְּעֵינֵי הַמּוֹרָה. "אַתְּ לֹא עוֹשָׂה לִי אֶת זֶה. זֶה יִפְגַּע בִּי לְכָל הַחַיִּים."

רִיקִי בּוֹרַחַת לְכִוּוּן הַיְּצִיאָה. הַמּוֹרָה רוֹדֶפֶת אַחֲרֶיהָ.

הַקָּהָל הֵחֵל לְהִתְלַחֵשׁ. לֹא כָּל כָּךְ הֵבִינוּ מַה שֶּׁקּוֹרֶה.

מִישֶׁהִי עוֹלָה לַבָּמָה.

הַמִּישֶׁהִי הַזּוֹ הִיא אֲנִי.

הִיא לֹא צְרִיכָה אֶת הַדַּף, כִּי הִיא יוֹדַעַת אֶת הַטֶּקְסְט עַל פֶּה. הִיא שָׁמְעָה אוֹתוֹ מְאוֹת פְּעָמִים, וְגַם חָזְרָה עָלָיו בַּבַּיִת מוּל הַמַּרְאָה עוֹד כַּמָּה מֵאוֹת. סְתָם בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ.

הַמִּישֶׁהִי עוֹצֶמֶת אֶת הָעֵינַיִם וּמַתְחִילָה לוֹמַר אֶת הַטֶּקְסְט, בְּקוֹל מֻדְגָּשׁ, בָּרוּר, עוֹשָׂה אֶת הַתְּנוּעוֹת הַנְּכוֹנוֹת בְּרֶגֶשׁ, מְדַמְיֶנֶת שֶׁהִיא בַּבַּיִת מוּל הַמַּרְאָה. קוֹלָהּ נִשְׁבָּר בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ, קוֹלָהּ מִתְחַזֵּק בַּהֶדְגֵּשׁ הַנָּכוֹן. בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁרִיקִי עָשְׂתָה מוּלָהּ, וּבְדִיּוּק כְּפִי שֶׁהִיא עָשְׂתָה בְּחַדְרָהּ.

הִיא אָמְנָם אֵינָהּ לְבוּשָׁה בְּבִגְדֵי הַהַצָּגָה, הַמִּישֶׁהִי הַזּוֹ, אַךְ הִיא מְשַׂחֶקֶת אֶת הַדְּמוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וּכְשֶׁהַהִיא מְסַיֶּמֶת, הִיא פּוֹקַחַת עֵינַיִם וְרוֹאָה קָהָל עוֹמֵד עַל רַגְלָיו, רוֹעֵשׁ וְרוֹגֵשׁ וּמוֹחֵא כַּף אֶל כַּף. אוֹתוֹ קָהָל אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב. הַמִּישֶׁהִי מְחַפֶּשֶׂת בְּעֵינֶיהָ אַחַר הַמָּקוֹם בּוֹ יוֹשֶׁבֶת אִמָּהּ וְרוֹאָה שֶׁהִיא הַיְּחִידָה שֶׁאֵינָהּ מוֹחֵאת כַּף, שֶׁכֵּן יָדֶיהָ עַל עֵינֶיהָ, וְהִיא מְמָרֶרֶת בִּבְכִי שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת.

וְאָז הַמִּישֶׁהִי הַזּוֹ חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת אֲנִי.

תַּפְקִידָהּ שֶׁל רִיקִי בְּבִצּוּעִי הִסְתַּיֵּם. חָזַרְתִּי אֶל אֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים, וְשָׁם הִמְתִּינָה לִי הַמּוֹרָה בִּדְמָעוֹת. הִיא חִבְּקָה אוֹתִי וְאָמְרָה: "הִצַּלְתְּ אוֹתִי. אֵין לִי מִלִּים לְהוֹדוֹת לָךְ. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעָשִׂית מַשֶּׁהוּ עַל אֱנוֹשִׁי מִבְּחִינָתֵךְ."

הִיא הוֹסִיפָה לְדַבֵּר, וַאֲנִי הִתְחַלְתִּי לִקְלֹט מַה קָּרָה כָּאן. דִּבַּרְתִּי. לֹא סְתָם דִּבַּרְתִּי. מוּל מֵעַל אֶלֶף נָשִׁים וְתַלְמִידוֹת. לֹא קָרָה לִי כְּלוּם. אֲפִלּוּ קְצָת נֶהֱנֵיתִי. הָיִיתִי בְּהֶלֶם מֵעַצְמִי.

וּפִתְאוֹם רָאִיתִי אֶת רִיקִי.

הִיא מָחֲאָה כַּף וְאָמְרָה: "כָּל הַכָּבוֹד, טוֹבִי. עָשִׂית אֶת זֶה, מָה?"

שׁוּם צְרִידוּת, שׁוּם נַעֲלַיִם.

רִיקִי הֵחֵלָּה לְחַקּוֹת אוֹתִי בַּתַּפְקִיד שֶׁלָּהּ עַצְמָהּ. קָטַעְתִּי אוֹתָהּ. "אַתְּ... אַתְּ... סְתָם... עָשִׂית כְּאִלּוּ אַתְּ צְרוּדָה?"

"כֵּן," אָמְרָה רִיקִי. "תִּכְנַנְתִּי אֶת זֶה מֵהַהַתְחָלָה. אֵיךְ אֲנִי? שַׂחְקָנִית טוֹבָה, לֹא?"

הֵבַנְתִּי הַכֹּל. הֵבַנְתִּי שֶׁרִיקִי וִתְּרָה עַל הַתַּפְקִיד שֶׁלָּהּ בִּשְׁבִיל לְהוֹצִיא אוֹתִי מֵהַשְּׁתִיקָה שֶׁלִּי. בַּיָּמִים שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן הִתְבָּרֵר לִי, שֶׁרִיקִי יָכְלָה לְקַבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד הָרָאשִׁי. הִיא לָקְחָה רַק תַּפְקִיד קָטָן, כִּי יָדְעָה שֶׁתּוּכַל לַחְזֹר עָלָיו אִתִּי וּלְהַעֲמִיד אוֹתִי בַּשְּׁנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה בִּפְנֵי הַמְּצִיאוּת.

עוֹד יָמִים רַבִּים שׂוֹחַחְנוּ עַל כָּךְ, אַךְ אָז, מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים, יָדַעְתִּי לְפֶתַע כִּי נִפְטַרְתִּי מֵהַבְּעָיָה הֲכִי גְּדוֹלָה בְּחַיַּי - הַשְּׁתִיקָה הַבִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת שֶׁלִּי. וְגַם יָדַעְתִּי, כִּי יֵשׁ לִי חֲבֵרָה אֲמִתִּית וּמְסוּרָה. כָּזוֹ שֶׁמּוּכָנָה לְהַקְרִיב מֵעַצְמָהּ קָרְבָּן גָּדוֹל - לְמַעֲנִי.

"אֵיךְ יָכֹלְתְּ לְוַתֵּר עַל הַתַּפְקִיד שֶׁלָּךְ?" שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ.

"לֹא וִתַּרְתִּי עַל שׁוּם הַצָּגָה," אָמְרָה לִי רִיקִי. "רַק הֶחְלַפְתִּי אוֹתוֹ בְּהַצָּגָה שְׁלֵמָה, מֻצְלַחַת יוֹתֵר, אֲבָל הַהַצָּגָה שֶׁלִּי הִתְקַיְּמָה מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים, עִם קָהָל שֶׁל יַלְדָּה אַחַת, שֶׁאֲנִי מְאֹד מְאֹד אוֹהֶבֶת."

יָצָאנוּ הַחוּצָה וְשׂוֹחַחְנוּ זוֹ עִם זוֹ. חַשְׁתִּי שֶׁמַּבָּטִים רַבִּים נְעוּצִים בָּנוּ, וְלֹא הֵבַנְתִּי בַּתְּחִלָּה מַדּוּעַ. סְתָם חֲבֵרוֹת מְשׂוֹחֲחוֹת, מָה הַסִּפּוּר כָּאן?

לרכישת ספרי חיים ולדר לילדים ולמבוגרים ב"הידברות שופס", היכנסו לקישור הבא,  או חייגו למספר: 073-222-12-50


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (76 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

יומן "שנה וברכותיה" לשנת תש"פ - הרבנית ימימה מזרחי

65לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת חזרה ללימודים לבנות - חיים ולדר וילדות מספרות על עצמן

ערכת חזרה ללימודים לבנים - חיים ולדר וילדים מספרים על עצמם

ערכת חזרה ללימודים - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 3 - חיים ולדר

60 גיבורים - הרב יוסף ברוק

סדר הדורות הקצר - הרב שלמה בניזרי

לכל המוצרים