הלכות ציצית

סדר עטיפת ציצית

הלכות בנושא עטיפת ציצית – מתוך ילקוט יוסף, קיצור שולחן ערוך, מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

| ז' טבת התשע"ז |

א מצות עשה מן התורה שמי שיש לו בגד צמר או בגד פשתים שיש בו ארבע כנפות, ורוצה ללובשו, צריך להטיל בו ציציות בד' הכנפות. והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה. ושקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות כולן, שנאמר ''וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם''. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, סימן ח' הערה א', עמוד א'].

 

ב כל הלובש בגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית, ביטל מצות ציצית. ואמרו בגמרא כל מי שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשין, ופירש רש''י, שהן: ועשו, ונתנו, והיה, וראיתם, וגדילים תעשה לך. ואם הוא של שאר מינין, ביטל מצוה מדרבנן. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס''ד, עמוד ב'. ובמהדורת תשס''ו עמוד ד'].

 

ג יש להזהר שבזמן שקורא קריאת שמע ומתפלל שחרית יהיה עם ציצית. וראוי שזה יהיה טלית גדול, ולא יסמוך על הטלית קטן. ומכל מקום אם אין לו טלית גדול, ואם יתעכב עד שישיג טלית גדול, יש חשש שיעבור זמן תפלה, או שיפסיד תפלה בצבור, יתפלל בלי טלית גדול, ויסמוך על מה שלובש טלית קטן העשוי כהוגן, וכשיעור, ואל יתעכב יותר. ואף על פי כן ראוי ללבוש טלית גדול, מפני שפעמים והטלית קטן אין בו כשיעור, ואין יוצאים בו ידי חובת המצוה. ועוד טעמים. [שאר''י ח''א עמ' צג. ילקו''י ציצית, מהדורת תשס''ד, עמ' יב. ושם עמ' יז, המקור ללבישת טלית גדול. ועוד שם עמ' יג, דמצות ציצית אינה מצוה חיובית אלא קיומית. ועוד שם עמו' יד, הקורא ק''ש בלא טלית אם נחשב כמעיד עדות שקר בעצמו].

 

ד טוב שלא להסיר את הטלית מעליו עד אחר אמירת ''עלינו לשבח''. ומכל מקום מי שממהר למקום עבודתו וכדומה, רשאי להסיר מעליו הטלית קודם עלינו לשבח. [ראה להלן סימן כד]. ואין להסיר את הטלית כי אם לאחר חליצת התפילין. [ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד יט. ובמהדורת תשס''ו עמוד יד. שארית יוסף ח''א עמוד צד].

 

ה טוב ונכון שלא להסיר את הטלית קטן מעליו גם בעת השינה. וכן מנהגינו. ומכל מקום אם החום כבד וקשה לישן עם טלית קטן, רשאי להסירו קודם השינה. וגם בזה אם יכול להחמיר על עצמו תבא עליו ברכה. [ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמ' כ. ובמהדורת תשס''ו עמ' טו. שארית יוסף ח''א עמ' צד. ושם הערה אם יש איסור בל תוסיף בלבישת טלית בלילה].

 

ו הלן בטליתו בלילה אין צריך לברך עליו בבוקר, ויכוין בברכת הטלית גדול לפטור הטלית קטן. ואין צריך למשמש בטלית קטן בעת שמכוין עליו לפוטרו. ואם פשט את הטלית קטן בלילה קודם השינה, ולובשו בבוקר, אף שמעיקר הדין רשאי לברך עליו, רבים נהגו לפוטרו בברכה על הטלית גדול, כמו שיבואר להלן סימן טז. [ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד כג. ובמהדורת תשס''ו עמוד טז. ושאר''י ח''א עמ' צו].

 

ז יכוין בהתעטפו שצונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בציצית כדי שנזכור את כל מצותיו לעשותם. ואם לא כיוון כך, יש לחוש משום מה שנאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. [ונחלקו הפוסקים אם לא כיון אם יצא ידי חובת המצוה או לא][ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד כה. ובמהדורת תשס''ו עמוד יח. ושאר''י ח''א עמוד צה].

 

ח בדיעבד מי שכיון רק לקיים את המצוה בלבד, יצא. וגם אם לא כיון כלל לשם מצוה, יש אומרים שאם מוכח שלובש הטלית לשם מצוה יצא ידי חובת המצוה, ועל כל פנים יכוין כך כשייזכר, אף בעודו לבוש. [ילקו''י ציצית עמוד כו, ושאר''י ח''א עמוד צט].

 

ט יש נוהגים לומר ''לשם יחוד'' לפני הברכה וההתעטפות בציצית, כדי לכווין לצאת ידי חובת המצוה. ויש המסתפקים בברכה שדי בה כדי לעורר לכווין לשם מצוה. ואם אמירת הלשם יחוד מעוררת אותו לשים לב ולכוין לשם מצוה, נכון מאד לומר לשם יחוד קודם ההתעטפות בציצית. [ובלבד שלא יפסיד על ידי כך תפלה בצבור][ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד כז, ובמהדורת תשס''ו עמוד כ'. ושאר''י ח''א עמוד ק'].

 

י טוב לומר בנוסח הלשם יחוד שאומר קודם ההתעטפות בציצית, שציונו הקב''ה להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. [ילקו''י ציצית עמ' לא. ושאר''י ח''א עמ' קא].

 

יא אמרו חז''ל ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. ואף ההוגה שם ה' במילוי אותיותיו, דהיינו שאומר כל אות בפני עצמה, הרי הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו. ולכן בנוסח ה''לשם יחוד'' צריך לומר, ליחדא שם יו''ד ק''י בוא''ו ק''י. ולא להזכיר ח''ו שם הוי''ה. [ילקו''י על הל' ציצית עמ' לב. ובמהדו' תשס''ו עמ' כג. שאר''י ח''א עמ' קב].

 

יב מי שנמצא במקום מטונף, לאונסו, שאסור לו לברך שום ברכה כלל, מותר לו ללבוש ציצית בלא ברכה, אחר שאי אפשר שיקיים המצוה באופן אחר. [ילקו''י שם. ושאר''י א' עמ' קג].

 

יג נוסח הברכה על הטלית ''אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית''. [ולענין טלית קטן ראה להלן סימן טז][ילקו''י הלכות ציצית, עמוד לד. ושאר''י עמו' קד. ושם בדין ברכה לאחר העיטוף].

 

יד אם טעה ובירך על טלית גדול ''על מצות ציצית'', או ''להתלבש בציצית'', וכיוצא, יצא. [ילקו''י ציצית מהדורת תשס''ד, עמוד לח. ובמהדו' תשס''ו עמו' כז. ושאר''י ח''א עמוד קו].

 

טו מנהגינו לומר להתעטף בציצית, בניקוד שוא תחת הבי''ת, ולא בפת''ח. ואם טעה ובירך להתעטף בציצית בניקוד פת''ח תחת הבי''ת, יצא, ואין צריך לחזור ולברך. [ילקו''י ספר על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד, עמוד לט. ובמהדורת תשס''ו עמוד כח. שארית יוסף ח''א עמוד קז].

 

טז יש לברך להתעטף בציצית מעומד. וגם העטיפה בטלית צריכה להיות מעומד. [ילקו''י ציצית מהדורת תשס''ד עמוד מ'. שאר''י ח''א עמ' קז. ושם עמ' קח אם ברכה על הטלית הוי ברכת הנהנין].

 

יז מי שעבר ובירך על הטלית בישיבה, יצא, ואף אם התעטף בציצית בישיבה, בדיעבד יצא. [ילקוט יוסף הלכות ציצית מהדורת תשס''ד, עמוד מג. ובמהדו' תשס''ו עמ' לא. שאר''י ח''א עמ' קי].

 

יח לפיכך חולה או זקן שקשה להם לעמוד, יכולים לברך ולהתעטף מיושב, דשעת הדחק כדיעבד דמי. [ילקו''י ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס''ד, עמוד מה. שאר''י ח''א עמוד קי].

 

יט יברך קודם הלבישה בשעה שכבר אוחז בידו את הטלית, ולא בעת שהטלית עדיין מקופלת, שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן. [ילקו''י על הלכות ציצית עמוד מה. שאר''י ח''א עמוד קיא. ושם בהערה באורך בענין ברכה על הדלקת נר של שבת אחר ההדלקה, דאף שזו מצוה נמשכת, כיון שנוסח הברכה נתקן בלשון להדליק, אין לברך אחר ההדלקה. ולא דמי למזוזה. ועוד שם, אם ברכת האירוסין הויא ברכת המצוות או ברכת השבח. ואם בעינן בברכות השבח עובר לעשייתן. ועוד שם, שאין לעשות יחוד מיד אחר החופה, ובדין ברכה על מצות צדקה. וצדקה בלילה, וברכת אירוסין בחרש].

 

כ ראוי שלא להתעסק בשעת הברכה עם הטלית, כגון להוציאו ולהכינו לעיטוף, אלא יעשה כל זה קודם הברכה. ומיד אחר הברכה יתעטף בציצית. [ואמנם מעיקר הדין אין בזה איסור][ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמו' סח. ובמהדורת תשס''ו עמוד מט].

 

כא בשעת הברכה יאחוז את הטלית בשתי ידיו, ואין צריך להקפיד לאחוז הטלית דוקא ביד ימין. [ילקו''י ציצית מהדו' תשס''ד, עמ' סט. ובמהדו' תשס''ו עמ' מט. ושאר''י ח''א עמ' קכו].

 

כב יש נוהגים כשמוציאים את הטלית גדול מן הכיס ללובשו, מנשקים את הציציות של ארבע כנפות ביחד. וכן בעת שפושטים הטלית מעליהם ומקפלים אותו, אוחזים בד' הציציות ומנשקים אותם. וכל זה לחיבוב מצוה. [ילקו''י על הל' ציצית, מהדורת תשס''ד, עמוד ע'. ובמהדורת תשס''ו עמוד נ. שארית יוסף ח''א עמוד קכז].

 

כג אין להפסיק בין הברכה לעטיפה, ולכן מה שיש מנשקים את הציציות בין הברכה למעשה העטיפה, אינו מנהג נכון, שיש לחוש בזה להפסק בין הברכה לעשיית המצוה, ולכן יש לבטל מנהגם. ובדיעבד שעבר ונישק את הציציות בין הברכה להתעטפות, אינו חוזר לברך. ויש נוהגים לנשק את שפת הטלית קודם הברכה. ולא נהגנו בזה. [שארית יוסף ח''א עמוד קכז. ילקו''י ציצית עמ' ע'. [ובתשס''ו עמ' נא]. ושם עמו' עא לנשק התפילין בין גאולה לתפלה].

 

כד אף-על-פי שמצוה מן המובחר שכאשר כמה בני אדם מתעטפים בציצית בבית הכנסת, אחד מברך לכולם ברכת להתעטף בציצית, משום ברוב עם הדרת מלך, מכל מקום לא נהגו כן, אלא כל אחד מברך לעצמו, והיינו משום שאין הכל בקיאים לצאת ולהוציא, ושאני מברכת הקידוש וכדומה שרגילים לכוין בזה. ואם בירך אחד בשביל כולם, ואחד מהקהל דיבר קודם שהתעטף בציצית, אבל אחר שהמברך התעטף, אין צריך לחזור ולברך, דספק ברכות להקל. ואם המברך דיבר קודם שהתעטף, והשומעים לא הפסיקו בדיבור, אינם צריכים לחזור ולברך. וטוב שיהרהרו ברכת להתעטף בציצית בלבם. [שאר''י ח''א עמוד קכח. הליכות עולם ח''א עמוד שמז. ילקו''י על הל' ציצית עמוד עב. ושם, מתי אמרינן ''ברוב עם הדרת מלך'', ושם עמו' עו, אחד בירך לכולם ואחד השומעים דיבר קודם קיום המצוה.].

 

כה ומכל מקום אם בירך האחד וכיון לפטור את חבירו, וגם חבירו נתכוין לצאת, אפילו לא ענה אמן אחר ברכתו, יצא ידי חובת הברכה. [שאר''י ח''א עמ' קלא. ילקו''י על הל' ציצית עמוד פא. ושם בדין ''שומע כעונה'' כשלא ענה אמן, ועוד שם עמוד פב, בדין ''אף על פי שיצא מוציא''].

 

כו סדר עטיפת הטלית צריך להיות באופן זה: מיד לאחר ברכת ''להתעטף בציצית'', יתעטף בטלית על ראשו, כשארבע כנפות הטלית יורדות כנגד פניו, שתים לצד ימין ושתים לצד שמאל, ולאחר מכן יאחז את הצד הימני שכנגד פניו, וישליך אותו לאחוריו על כתפו השמאלית, וטוב שישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות, ואחר כך יאחז את הצד השמאלי, וישליכנו גם כן לאחוריו על כתפו השמאלית, באופן שכל ארבע הכנפות יהיו מונחות מאחוריו, וישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות, ואחר כך יוריד הטלית על גופו, ויניח שתי ציציות לפניו ושתים לאחוריו, שיהיה מסובב במצוה. והנוהגים להוריד את הטלית על כל גופם, ואחר כך להתעטף בראש כנז', יש להם על מה שיסמוכו. [שארית יוסף ח''א עמ' קלד, ילקו''י על הל' ציצית, עמ' פה. ובמהדו' תשס''ו עמ' סא. ושם עמוד פט שאין להורות להחמיר נגד מרן הש''ע, ודחה מי שרצה להביא ראיה מדין זה שצריך להורות להחמיר נגד מרן].

 

כז יש להקפיד שהעטיפה בטלית לא תהיה באופן שיכסה את כל הפנים והעינים, אלא העטיפה צריכה להיות על הראש וסביב הצואר והסנטר, למטה מפיו. והנוהגים לכסות את פניהם ועיניהם בשעת העטיפה, מנהג טעות הוא בידם, ועליהם לשנות מנהגם. [ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד צא. ובמהדורת תשס''ו עמוד סו. שארית יוסף ח''א קלו].

 

כח לאחר שנתעטף בטלית גדול בשעת הברכה וכיסה בו את ראשו, ואחר כך הורידו על גופו כנ''ל, רשאי להורידו על כתפיו, בזמן התפלה. ומכל מקום נכון לכסות הראש בטלית עד סוף התפלה. [ילקו''י על הל' ציצית, עמוד צג. ובמהדו' תשס''ו עמוד סז. ושאר''י ח''א עמוד קלז].

 

כט גם בחורים שעדיין לא נשאו אשה, ראוי שיכסו את ראשם בטלית בעת התפלה, ובפרט בתפלת הלחש. [ילקו''י הל' ציצית, עמוד צו. ובמהדו' תשס''ו עמ' סט. ושאר''י ח''א עמוד קמ].

 

ל הנוהגים שאינם מתעטפים בטלית כלל, ומשאירים את הטלית כרוך על צוארם בשעת התפלה, וארבע הכנפות מול פניהם, אינם יוצאים י''ח המצוה, והרי הם מברכים ברכה לבטלה. [ילקו''י על הל' ציצית, עמוד צז. ובמהדורת תשס''ו עמוד ע. ושאר''י ח''א עמוד קמ].

 

לא המברך ''להתעטף בציצית'', אין לו לדבר דברים בטלים בעודו מעוטף בו כעטיפת הישמעאלים, קודם שיוריד הטלית על גופו. ואם שמע קדיש או קדושה, קודם שיוריד הטלית על גופו, יענה עם הצבור, ואין בזה חשש הפסק. ואפילו אם רק הניחו על ראשו כדי להתעטף בו, ומיד שמע קדיש או קדושה, יענה, ואפילו אמן דברכות יש לו לענות, הואיל והתחיל במצוה, ולא נחשב הפסק אלא כשמפסיק בין הברכה לתחלת קיום המצוה. ואם בירך להתעטף בציצית ושמע מחבירו שסיים גם הוא ברכה זו, לא יענה אמן קודם שהניח הטלית על ראשו, וכל שכן שאין לענות אמן על ברכות אחרות. אולם אם עבר וענה אמן על ברכת ציצית של חבירו, בדיעבד לא יחזור לברך. [שארית יוסף ח''א עמ' קמא, ילקו''י על הל' ציצית, עמ' צח. ושם עמו' צט שאין לומר וידוי בין התקיעות בראש השנה].

 

לב יש חתנים הנוהגים שאחר שבירכו בחופה [מבעוד יום] להתעטף בציצית, ומכסים את ראשם בציצית [ועדיין אינם עושים כעטיפת הישמעאלים], מיד מתחיל החזן לברך שבע ברכות, והחתן עונה אחריו אמן. ויש להם על מה שיסמוכו ואין בזה חשש הפסק. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד קח. ובמהדורת תשס''ו עמוד עז. ושארית יוסף ח''א עמוד קמב].

 

לג יש נוהגים שאחר שבירכו להתעטף בציצית והתעטפו כמנהג הישמעאלים, אומרים פסוקים, כמו ה' צבאות עמנו וכו', או מה יקר חסדך וכו', עד כי עמך מקור חיים וכו', ואחר כך מורידים את הטלית על גופם. ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו, ואין לאסור בזה מצד הפסק. ומכל מקום לכתחלה ראוי לומר הפסוקים הנ''ל רק בהרהור הלב, ולא לבטא בשפתיו. [ילקו''י על הל' ציצית, עמוד קח. ושאר''י ח''א עמוד קמב. הליכות עולם חלק א' עמוד ג'].

 

לד קודם הברכה צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה, שיהיה כל חוט וחוט בפני עצמו, ולא יסתבכו החוטים זה בזה, ונתנו סימן בשם האר''י ז''ל: ציצ''ת ראשי תיבות, צדיק יפריד ציציותיו תמיד. [ילקוט יוסף שם עמ' קט. ובמהדו' תשס''ו עמ' עח. ושארית יוסף ח''א עמ' קמג].

 

לה אפילו בשבת אם רואה שהחוטים מסובכים זה בזה רשאי להפרידם, ואין בזה משום מתקן מנא, ולא שאר חששות. ורק בפעם הראשונה לאחר תליית וקשירת חוטי הציצית בטלית, אם הם מסובכים, אין להפרידם בשבת. אבל לאחר מכן מותר. [ילקו''י על הלכות ציצית, מהדורת תשס''ד עמוד קי. ובמהדורת תשס''ו עמוד עט. ושאר''י ח''א עמוד קמד].

 

לו אחר שהפריד את חוטי הציצית זה מזה, מי שיש לו פנאי יבדוק גם את הציציות אם הם כשרים, קודם שיברך על הטלית, כדי שלא יברך ברכה לבטלה. ובפרט במקום חיבורם בכנפות הטלית. וגם טלית קטן נכון לבודקו קודם שלובשו. אולם מעיקר הדין אין צורך לבדוק את חוטי הציצית בכל יום לפני שמברך ומתעטף בציצית, וכן נוהגים. [וראה להלן סימן טז סעיף ב'][ילקו''י שם מהדורת תשס''ד עמוד קיב. ושארית יוסף ח''א עמוד קמה].

 

לז מי שנכנס מאוחר לבית הכנסת בשעה שהצבור התחילו כבר להתפלל, אין צריך לבדוק את חוטי הציצית, ואין בזה אפילו מדת חסידות, כדי שלא ידלג דבר מהתפלה. וכן אם הצניע הטלית במקום שמור, אין צורך לבודקו כלל בכל ענין. [והוא שבדק הציציות קודם שהכניס הטלית לאותו מקום שמור][ילקו''י ציצית, עמוד קיז. ושאר''י ח''א עמוד קמח].

 

לח יש נוהגים לומר בעת בדיקת הציציות את הפסוקים ''ברכי נפשי את ה', ה' אלוהי גדלת מאד הוד והדר לבשת, עוטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה''. [ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמוד קיח. ובמהדורת תשס''ו עמוד פה. ושאר''י ח''א עמוד קמט].

 

לט אם עדיין לא בירך ברכות התורה, נכון שלא לומר הפסוקים הנז', שיש לחוש לסברת הפוסקים המצריכים לברך ברכות התורה גם קודם אמירת פסוקים שלא בדרך קריאה ולימוד. [ילקו''י על הל' ציצית, מהדו' תשס''ד עמ' קיט. ובמהדו' תשס''ו עמ' פה. ושאר''י ח''א עמ' קמט].

 

מ יש אומרים שהנוהגים לבדוק ולהפריד את חוטי הציצית לפני הברכה, יבדקו את הציציות בערב שבת, או ערב יום הכפורים, לפני הכנסת הטלית לנרתיקה, כדי שלא יהיה צורך לבדוק למחרת. ואמנם מעיקר הדין מותר לבדוק הציציות ולהפרידם זה מזה גם בשבת. ואם יש לו טלית מיוחדת לשבת, טוב שיבדקנה כשמקפלה במוצאי שבת. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, עמוד קיט. ובמהדו' תשס''ו עמוד פה. ושאר''י ח''א עמוד קמט].

 

מא מנהגינו שהטלית קטן לובשו תחת בגדיו, ובשעה שלובשו מסתכל בציצית, ובזה יוצא ידי חובת מצות וראיתם אותו, ואין צריך ללבוש את הטלית קטן על בגדיו. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד עמ' קכ. ובמהדורת תשס''ו עמוד פו. שאר''י א' עמ' קנ].

 

מב מנהגינו שגם הציציות מכוסות תחת הבגדים. וכן נהגו גדולי הדורות הספרדים, וכן ראוי להיות על פי הקבלה. ומנהג האשכנזים להוציא הציציות לחוץ. וגם למנהגם ההולך בין הגוים וירא שילעיגו עליו, אינו צריך להוציאם מחוץ לבגדיו. [שארית יוסף ח''א עמ' קנב. ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד, עמוד קכה. ושם עמוד קכו בגדר ''מוציא לעז על הראשונים''. ועוד שם עמו' קכח בדין ''כוחו של מנהג'', ומתי אין להתחשב במנהג. וראה עוד בזה בספר הנז' עמו' שסו].

 

מג אף שהציציות נוגעות בבשר הירכים וכדומה, אין בזה כל איסור, ואין צריך להחמיר בזה. [ילקו''י הל' ציצית, מהדו' תשס''ד, עמוד קל. ובמהדו' תשס''ו עמ' צג. ושארית יוסף ח''א עמוד קנג].

 

מד מנהג רבים מאחינו האשכנזים לילך עם הציציות בחוץ. ואין לחוש בזה ליוהרא. אולם אם הולכים בבית הקברות, יש להכניס את הציציות מתחת לבגדיהם. ומכל מקום אין להלך ברחובות קריה במשך שעות היום [שלא בזמן תפלת שחרית], עם טלית גדול מעל המעיל, שלעולם לא ישנה אדם ממנהג הבריות. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס''ד עמוד קל. ובמהדורת תשס''ו עמוד צג. ושארית יוסף ח''א עמוד קנג].

 

מה אברכי הישיבות שהם מעדות המזרח, לא ישנו ממנהג אבותיהם ורבותיהם הקדמונים להוציא את הציציות החוצה, אלא יהיו מתחת למדיהם. וכן דעת מורינו הגאון רבי עזרא עטייה זצ''ל, ואמר שבן ספרד שמוציא את ציציותיו נחשב כעין מוציא לעז על הראשונים. [ילקו''י על הל' ציצית, עמ' קלב. ובמהדורת תשס''ו עמוד צה. ושארית יוסף ח''א עמוד קנד].

 

מו בני ישיבות צעירים מעדות המזרח הרוצים להוציא את הציציות מחוץ לבגדיהם, וחשים בזה חיזוק ביראת שמים במקום מגוריהם, בכך שהם מתבדלים משכניהם שאינם הולכים בדרך התורה והמצוות, ומשייכים את עצמם למחנה בני התורה, רשאים לעשות כן, אך כאשר יינשאו ויתחזקו בתורה ויראת שמים, יחזרו למנהג אבותינו ורבותינו הספרדים, שלא היו מוציאים את הציציות מחוץ לבגדיהם. [שאר''י ח''א עמוד קנד. ילקו''י על הל' ציצית, מהדורת תשס''ד עמוד קלב. ובמהדורת תשס''ו עמוד צה].

 

מז וכן בעלי תשובה המתחזקים בשמירת התורה והמצוות, הרוצים להוציא את הציציות מחוץ לבגדיהם כדי להיבדל מהסביבה החילונית בה הם נמצאים, רשאים לעשות כן. אבל אחר שיתחזקו בתורה ובמצוות, או אחר שיעברו להתגורר בסביבה של אנשים יראי שמים, יחזרו למנהג רבותינו הספרדים ויכניסו את הציציות מתחת לבגדיהם. [ילקו''י על הל' ציצית, עמוד קלג. ובמהדו' תשס''ו עמוד צה. ושאר''י ח''א עמוד קנה].

 

מח בני ישיבות ספרדים הלומדים בישיבה שרובם הם יוצאי אשכנז הנוהגים להוציא את הציציות מחוץ לבגדיהם, אף-על-פי-כן לא ישנו ממנהג רבותינו, וטוב ונכון שלא יוציאו את הציציות מחוץ לבגדים מסיבה זו בלבד. ובדברים כגון אלה אין לחוש בזה משום איסור ''לא תתגודדו''. ולפיכך מן הראוי שרבני הישיבות הקדושות לא ידרשו מתלמידיהם הספרדים לשנות את מנהגם המבוסס על פי גדולי הדורות הספרדיים. ורק אם יתברר לרבני הישיבה שהוצאת הציציות מחוץ לבגדים לאותו בחור, תוסיף לו חיזוק בתורה ויראת שמים, בהיותו מתגורר בשכונה חילונית, וכדומה, רשאים להנהיגו לכתחלה להוציא ציציות בחוץ עד החתונה. [ילקו''י על הל' ציצית, במהדורת תשס''ד עמ' קלג. ובמהדורת תשס''ו עמוד צה. ושאר''י ח''א עמוד קנה. ושם עמוד קנז ספרדי הלומד בישיבה של אשכנזים כיצד ינהג].

 

מט מי שהיה לבוש בציצית קודם שיאיר היום, וכשהאיר היום היתה הטלית עליו, יש אומרים שיברך על הטלית בשהיית המצוה עליו, אף-על-פי שעשאה בזמן שהיה פטור מן המצוה. ויש חולקים. ולכן ימשמש בטלית ויברך. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית, מהדורת תשס''ד עמוד קלט. ובמהדורת תשס''ו עמוד ק'. ושאר''י ח''א עמוד קנח].

 

נ אם נפלה טליתו מעליו, אפילו אם נפלה לגמרי, וחוזר ומתעטף בה, אינו צריך לחזור ולברך. [ילקו''י על הל' ציצית, עמוד קמ. ובמהדו' תשס''ו עמוד ק'. ושאר''י ח''א שם].

 

נא יש אומרים שאם נפלה טליתו באמצע תפלת שמונה עשרה, והחזירוהו אחרים עליו, כשיסיים תפלת שמונה עשרה ימשמש בציציות ויברך. ולדידן אין לברך, דספק ברכות להקל. [ילקו''י על הל' ציצית, מהדו' תשס''ד עמ' קמא. ובמהדו' תשס''ו עמ' קא. ושאר''י ח''א עמוד קנט].

 

נב הפושט טליתו על דעת לחזור ולהתעטף בה, כגון שרוצה להכנס לבית הכסא, אם הוא תוך חצי שעה, אין צריך לחזור ולברך עליה כשחוזר ללובשה. אבל אם פשט טליתו על דעת לחזור וללובשו, ושהה זמן ממושך חצי שעה או יותר צריך לחזור ולברך עליו. ובפרט אם קיפל הטלית והניחו לתוך הכיס. ואפילו אם פשט טליתו סתם, ולא חשב אז אם יחזור וילבשנו מיד או לא, לא יחזור לברך עליו, ואפילו אין עליו טלית קטן. ומכל מקום אם מחליף בגדיו וחוזר ולובש טלית קטן אחר שיש בו שיעור ברכה, אף-על-פי שהוא לובשו תיכף ומיד אחר שפשט את הראשון, יברך שנית על הטלית קטן האחר. וכן המנהג. והפושט טליתו מפני שרוצה להכנס לבית הכסא, והצבור עומד קרוב לסיום התפלה, וכגון שנמצאים בקוה אל ה', נכון שלא יחזור להתעטף בטלית, ויסיים את התפלה בלא טלית כלל. [ואמנם החולץ תפילין מפני שצריך להכנס לבית הכסא, וחוזר להניחן אפילו מיד לאחר מכן, צריך לחזור ולברך אפילו לא שהה אלא זמן מועט, ואפילו אם היתה דעתו מתחלה לחזור ולהניחם][ילקו''י על הל' ציצית עמ' קמב. ובמהדור' תשס''ו עמ' קא. ושאר''י ח''א עמ' קנט].

 

נג הפושט טליתו וקיפל אותו ונתנו בתוך כיס הטלית, ולא חשב אם יחזור ללובשו או לא, כיון שקיפל הטלית הוה ליה כאילו חשב בפירוש שהוא פושטו על דעת שלא לחזור וללובשו, והסיח דעתו ממנו, וכשחוזר ללובשו יחזור ויברך עליו. וכן ראוי לעשות תמיד להוציא עצמו ממחלוקת. [ילקו''י ציצית, עמוד קמו. ובמהדו' תשס''ו עמ' קד. ושאר''י ח''א עמ' קסג].

 

נד מותר להשאיל טליתו לחבירו הרוצה לעלות לספר תורה או לעלות לדוכן, ואחר העלייה לספר תורה או לדוכן מחזירנה לו וחוזר ומתעטף בה, ואין חשש במה שחוזר ולובש הטלית בלי ברכה, דאחר שנהגו שלא לברך ממילא אין כאן חשש כלל. [ילקו''י על הל' ציצית, במהדורת תשס''ד עמוד קמו. ובמהדורת תשס''ו עמוד קה. ושאר''י ח''א עמוד קסג]

הנקראים ביותר
הידברות שופס

אליהו שירי - אמונה - הכלי להשגת השפע

160לרכישה

מוצרים נוספים

הריני מאמין - מאיר גור ואליהו שירי

פאזל - הכותל המערבי - 250 חל'

כיצד ננצל מהכעס?

סט מעמד לחלה עם כיסוי חלה

א אידישע קאפ 2

שו"ת יביע אומר - חלק י"א

לכל המוצרים