חבר ערבי? שלי הוא שונה .. חשבה כך והתחרטה

דיקלה מביאה את סיפורה על מחיר של טעות, עוד פרק בסדרת כיפה אדומה של החיים

כשדקלה בת ה-20 מצפון הארץ החלה לעבוד כקופאית בסופרמרקט – היא לא תיארה לעצמה שהעבודה הזו הולכת להכיר בינה לבין מוחמד (שם בדוי) הבדואי, ולשנות את חייה מקצה לקצה. כשראתה אותו בפעם הראשונה, לא הרגישה שום דבר מיוחד כלפיו. היא מבחינתה באה לעבוד, וזהו.

אך למוחמד היו תוכניות אחרות בראש, ולאט לאט – הוא הצליח לרקום אותן לכדי מלכודת שבה תיפול עוד יהודייה תמימה שהאמינה להבטחות שווא. "עם הזמן, אחרי שכבר התרגלנו לעבוד ביחד, פתאום הוא התחיל להגיד לי בוקר טוב, ולהתעניין בשלומי יותר. ותמיד כשהייתי צריכה להרים משהו כבד, הוא התנדב לעשות את זה במקומי", משחזרת דקלה.

כך החל להיווצר ביניהם קשר אישי יותר, עד שיום אחד, באחת ההפסקות שלה – מוחמד ניגש אל העמדה שלה, ואמר לה בפשטות שהצליחה לסקרן אותה: "אני צריך לדבר איתך".

המבט הרציני בעיניו אמר את הכל, ודקלה ידעה שאין מצב שהיא מחכה עד להפסקת הצהריים בשביל זה. "ביקשתי לצאת, ואמרתי לו שיש לנו חצי שעה לדבר. בהתחלה הוא רק שאל אותי איך העבודה והלימודים, דברים כלליים. ואז הוא אמר שהוא רוצה להגיד לי משהו אבל מתבייש, כי לא יודע איך אגיב".

כשהרגיש שהקרקע מספיק בטוחה מתחת לרגליו, החל מוחמד להרעיף עליה מחמאות ולחזר אחריה "במילים ששמות בכיס הקטן גם את המחזר הכי גדול שיש", לדבריה. לשאלתי מה היה בו שכל כך משך אותה משיבה דקלה ואומרת כי אחד הדברים היותר חזקים היה האופן שבו התייחס אליה. "הייתי מאוד תמימה אז. הרגשתי שיש כאן בנאדם ש'קולט' אותי, יש לו סבלנות אליי ושהוא באמת מעריך אותי כבנאדם. הייתי זקוקה למילים האלה".

 

"אמרתי לעצמי: 'אולי הוא לא כזה? בואי ניתן לו צ'אנס'"

כשמוחמד שאל אותה אם היא רוצה להיות 'החברה' שלו, עלו בה רגשות מעורבים. "הכרתי את כל הסיפורים הרעים על הבנות שנפלו ברשת של ערבים, ותמיד נזהרתי מזה ואמרתי שלי זה לא יקרה. אבל מצד שני אמרתי 'למה לא לנסות? ואולי הוא לא כזה. בואי ניתן לו צ'אנס'".

וכך, למרות החששות ממה שיהיה או ממה שיגידו – לקחה דקלה את הצ'אנס. "ההורים שלי לא ידעו חצי דבר על הקשר שלנו, למרות שאמא שלי עבדה גם כן בסופר הזה. אחרי כמה חודשים, העובדים שמו לב לקשר הזה והתחילו להזהיר את אמא שלי".

אמא של דקלה לקחה את זה קשה, וזימנה את בתה לשיחה רצינית. "היא אמרה לי: 'את שומעת בעצמך את הסיפורים שרצים על ערבים ויהודיות. למה את צריכה להסתכן? חסרים יהודים? אבל אני לא הסכמתי לשמוע שום דבר. בשלב הזה כבר הייתי מאוהבת עד מעל לראש, ואפילו רציתי להתחתן איתו. בכיתי לאמא שלי שהוא לא כמו כולם, שהוא באמת אוהב אותי ושהוא יתגייר בשבילי".

 

יום לפני תחילת הלימודים בכיתת הגיור – מוחמד נסוג מהחלטתו

דקלה הייתה כל כך נחושה בדעתה לגרום למוחמד להתגייר, אבל כאן ציפתה לה הפתעה שלא מהעולם הזה. "אחרי אינספור מאמצים, בסוף הצלחתי למצוא ארגון מסוים שעוזר בגיור, ורשמתי את מוחמד בידיעתו לכיתת גיור שבה הוא אמור היה ללמוד את כל מה שצריך כדי להתגייר". תחילה, מוחמד הראה לה שהוא מעוניין, אך יום לפני שכיתת הגיור נפתחה – נסוג לאחוריו.

"הוא דיבר איתי ואמר שקשה לו עם המצב הזה, שהוא לא מסוגל לעזוב את הדת שלו כי להיות יהודי זה עבודה קשה. הוא אמר לי שחקר מה זה להיות יהודי, וכשהבין שיצטרך לשמור שבת ולקיים מצוות, זה היה גדול עליו. למחרת, כשהוא לא התייצב בכיתה – הרגשתי נבגדת, והחלטתי להיפרד ממנו", היא מספרת.

הם לא דיברו, ולאמה הוקל. היא חשבה שהנה, בתה יצאה מהסיפור הזה וטוב שכך – אלא שאחרי שבוע בדיוק דקלה נשברה, והתקשרה אל מוחמד בשנית. כשזה קרה, אמה מיד יצרה קשר עם קלינה, האחראית על מחלקת שבויות למניעת התבוללות בארגון הידברות. היה ברור לה שהקשר המחודש רק הולך ליצור בעיות חדשות, כל עוד מוחמד לא מתכוון להתגייר, ובהידברות הבהירו את חוסר האמון בהצעת הגיור שלו מלכתחילה, והזהירו מכל המהלכים שאכן הגיעו במשך הזמן. "בהידברות דאגו לי לעבודה בארגון עצמו במקום לעבוד איתו, לתמיכה ולכל מה שיגרום לי להתפכח, להבין ולהתרחק ממנו – רק שאני חשבתי שלי זה לא יקרה. למרות כל האזהרות מכל כיוון, בכל זאת הוא יצר איתי קשר והבטיח הבטחות ורקם לי חלומות. למרות שמשהו בי הזהיר אותי מפניו, עשיתי את הטעות של החיים שלי וחזרתי אליו".

האם מוחמד ביקש ממך להתאסלם?

"מוזר להגיד, אבל לא. אני דווקא הייתי מוכנה לזה מבחינתי למרות שידעתי שגם אם אתאסלם, ההורים שלו לא יקבלו אותי ובמיוחד אבא שלו. אני יודעת שזה מה שמקובל בדרך כלל, אבל מוחמד התנגד לכך שאתאסלם. הוא אמר לי: 'נחיה ככה, את בדת שלך ואני בדת שלי'", וכך היה.

ההריון הלא צפוי, והכספים שהלכו ולא חזרו 

כשנה לאחר ההיכרות שלהם, הרתה דקלה בפתאומיות. מוחמד התעקש שהיא תעשה הפלה – אך היא התנגדה לכך בתוקף. "אחרי שהוא גילה שאני בהריון, הוא התחיל להשתנות ונעלם בכל פעם עם תירוץ אחר. פעם סיפר שהיה במעצר, ופעם אחרת שקרה משהו בבית. הוא לא היה בשטח כשהייתי צריכה אותו".

אבל בימים שבהם כן הופיע, מוחמד התחיל לדרוש מדקלה עזרה כספית בסכומי עתק שלא יכלה לעמוד בהם. "בהתחלה זה היה סכומים קטנים, ואחר כך הוא טען שהטלפון שלו התקלקל ושהוא צריך מכשיר חדש. לא היה לי מאיפה לתת לו, אבל ידעתי לפי המבטים שלו שאין סיכוי שאני אומרת לא. לא פעם הוא אמר לי: 'אם לא תביאי, חבל עלייך. אני נפרד ממך ואת תגדלי לבד את הילד'. היה לי מאוד קשה לשמוע את זה, וגם ממש פחדתי להתמודד עם הכל לבד".

איך הגבת כשהוא ביקש ממך לעשות הפלה?

"הייתי בהלם. זה היה כשהייתי כבר בחודש שלישי, והוא אמר שאין לו כסף לממן ילד. אמרתי לו 'נראה לך שאני ארצח את הילד שלי בידיים שלי?', זה היה בשבילי הגבול שלא הסכמתי לעבור בשום אופן. גם בגלל שאני יודעת את החומרה של זה, וגם בגלל שפחדתי שההפלה תגרום לי לנזק בלתי הפיך ושלא אוכל להביא ילדים לעולם בגלל זה. כשאמרתי לו את זה, הוא אמר בביטול: 'אז מה? אז לא יהיו לך ילדים, ביג דיל'. הייתי בשוק, לא האמנתי שהוא מסוגל לחשוב ככה. בסוף הצלחתי לשכנע אותו, אחרי שהבטחתי לו שאמסור את הילד לאימוץ כשהוא יוולד, ושהוא לא יצטרך לשאת בפרנסה שלו".

 

"הם הכי טובים לפני החתונה. אחרי שאת בידיים שלהם – זה יותר גרוע ממוות"

במשך כל תקופת ההריון, דקלה שמה לב שמוחמד לא משתף פעולה בכלום והיא זו שצריכה לרדוף אחריו – אבל עובדה זו לא מנעה ממנה להחליט שהיא בורחת איתו לתל אביב, כדי להשכיר דירה יחד. "הוא הגיע לבית שלי בשלוש בלילה, וכתב לי 'תצאי'. יצאתי, אבל הוא חיכה באוטו ואפילו לא שאל אם אני צריכה עזרה עם המזוודות הכבדות. הייתי אז בחודש שביעי, אבל פתאום באמצע הדרך הוא שואל אותי: את זוכרת שאת צריכה ללכת לבית החולים לעשות הפלה, נכון?'. עברו כמה חודשים מאז שהוא זרק את זה בפעם האחרונה, וחשבתי שהצלחתי לשכנע אותו – אבל הוא בשלו. מתעקש על הפלה".

כשהבינה לאיזו צרה הכניסה את עצמה, כבר היה מאוחר מדי. "בבוקר אחותי התקשרה אליי ואמרה לי שההורים יודעים שברחתי איתו, הם עירבו את ארגון הידברות ופנו למשטרה. הייתי בלחץ כי אבא שלי לא ידע מהקשר הזה, והיה לי ברור שזה יצער אותו. שכרנו דירת חדר ליום אחד בתל אביב, אבל הוא השאיר אותי לבד שם בלי כסף, ומרוב ייסורים חשבתי שאני הולכת להפיל את הילד. יום למחרת כבר חזרתי הביתה והתיק במשטרה נסגר".

בנקודה זו עלו וצפו במחשבתה כל האזהרות וההסברים שפעילי הידברות ניסו להחדיר אל מוחה. "אני זוכרת איך שכל מה שדיברו והסבירו לי בארגון הידברות, עלה לי באחת. שלחתי אליהם הודעה מכל הלב והחרטה, 'אני מצטערת רצחחחח'. זה מה שהרגשתי הכי חזק, בכל לבי ודעתי. לשמחתי הם לא שפטו אותי אלא רק הציעו עזרה, למרות ששוב טעיתי. פתחו לי את הדלת בחיוך ואמרו שהם תמיד שם, גם בשביל הטועות…"

כעבור חודשיים ילדה דקלה את בנה, מתוך החלטה שהוא לעולם לא יכיר את אביו האמיתי. הקשרים בינה לבין מוחמד נותקו כליל, ומי שעוזר לה לגדל את הילד זו משפחתה – שנשארה נאמנה לאורך כל הדרך.

מה המסר שלך לבנות שחלילה נמצאות בקשרים זהים עם ערבים?

"שיברחו משם כל עוד הן יכולות, והכי טוב שלא ייכנסו לזה מההתחלה. הם הכי טובים לפני החתונה, לפני שאת נופלת להם לידיים. אחרי שאת בידיים שלהם, אין לך לאן לברוח. את כמו שפוטה שלהם. גם אם אין לך שום מקום עבודה אחר, עדיף שלא תתפתי לעבוד במקום שיש בו ערבים. תתרחקי משם כמו מאש, ואם בכל זאת קשה לך – תפני לארגון הידברות, והם יעזרו לך למצוא עבודה שנמצאות בה רק נשים. גם אם מישהי היום תגיד 'לי זה לא יקרה', אני לא אאמין לה. גם אני אמרתי את זה, וזה קרה לי. אני עוד יצאתי בנס. יש כאלה שלא מוכנים להרפות, רודפים ומאיימים אפילו ברצח.

"זה לא משנה עם איזה משבר את מתמודדת בחיים וכמה רע לך – אל תשמרי סודות בבטן. תמצאי לך איזה רבנית או אישה שאת מתחברת אליה, ותספרי לה את כל מה שאת עוברת. אני לצערי הייתי סגורה וחשבתי שאני יכולה להתמודד עם הקשיים לבד. לא סמכתי על אף אחד, והגעתי לאן שהגעתי בגלל זה. כל אחד יכול לעזור לך אם את רק תלמדי לבטוח באנשים, לפתוח את הלב ולספר את מה שקשה לך. עדיף שיידעו מההתחלה על קשר כזה ויעזרו לך לצאת מזה, כי אחר כך זה הרבה יותר קשה. אל תיפלי לאיפה שאני נפלתי. תחזיקי את עצמך חזק, כי יש לך את הכוחות לצאת משם, ואם את מרגישה שאת לא יכולה לבד – אז תיצרי קשר עם הידברות והם יעזרו לך כמו שאף אחד אחר לא יכול".

 

שבויות – המחלקה למניעת התבוללות, לסיוע, דיווחים ותרומות:

טל' 073-2221333 או 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות