הרבנית חגית אמאייב בטור מרגש: "לעולם לא אשכח את מעמד הר סיני הפרטי שלי"
אחרי שנות שממון במדבר הרוחני ששהיתי בו, קרה הנס הגדול של חיי
אחרי שנות שממון במדבר הרוחני ששהיתי בו, קרה הנס הגדול של חיי
מהו התפקיד המיוחד של האישה? מדוע עלינו לשמוח בעבודות הבית המרובות ובגידול הילדים, על אף שאין לנו זמן להתפלל?
אמש, כ"א תמוז תשע"ט: רגעים ספורים לאחר שיצאו בני המשפחה מהסלון, נזכרה הרבנית חגית אמאייב ששכחה את הארנק, ובהיכנסה שוב לחדר נתגלה מחזה שכולו נס גלוי - הספרייה המרשימה קרסה דווקא כשהסלון היה ריק מאדם. בפרסום סרטון זה מבקשים בני המשפחה "להודות לה' יתברך על כל החסדים שהוא עושה איתנו". צפו
על ריח החמין אליו התמכרה כבר בילדותה, השבת הראשונה שהפנטה אותה באנרגיות מדהימות, והשולחן התוסס והשמח בביתה כיום: הרבנית חגית אמאייב על השבת שלה
"בכלות נפשי אליך שבתי, כשעל גבי תיק עב. בהתבונני על תכלית בריאתך, מצאתיך הנשגב. בחפשי אחריך, טעמתי לא אחת - טעם המיתה. ואיך אשרוד בעולמך אם לא אדבק, באמת לאמיתה?". שיר מפעים ומחזק באמונה מפרי עטה של הרבנית חגית אמאייב
עצם הדריכות, המתח וההתעסקות הבלתי פוסקת, זוהי בחינת "אשר יגורתי – בא לי". אם תחליטי לגרש את החושך על ידי גילוי האור שבעצמך, תשתנה המציאות כולה, פנימית וחיצונית
האם יתכן שבמקום לחיות חיים שמחים ומלאים, רוב בני האדם מתעקשים להתהלך מדוכאים? ובכלל, מדוע כל-כך קשה לנו לראות את כל הטוב הקיים בחיינו, עד שהוא נלקח מאתנו?
כאשר אדם לומד לקבל עצמו, על שלל מרכיביו וטבעיו המתוקנים יותר, כמו גם המתוקנים פחות, מתוך הבנה שהוא לא אמור להיות מושלם, ממילא לא יהיה לו עוד צורך בהצגות כלפי חוץ, או באישורם של אחרים
לא רק הבריאות חשובה, אמרה ילדתה של חני לאדם שאיחל בכל לב "רק בריאות", "השמחה חשובה לא פחות", תיקנה הקטנה את האיש, בדברי טעם ומשמעות
משחקי מחשב, הרכבות, סופר-לנד, סופר-בול, סופר-מן, סופר-נני, טלפונים חכמים שהופכים את המוחות לדלילים – פשוט לא היו שם כדי שחלילה וחס לא יהיה לרגע מקומם, שומם, דומם, משעמם
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה