התגברות ועקירת התאווה

שלום וברכה,

1. אלוקים אינו כועס או מעניש כדי לנקום. כל מעשיו של אלוקים הם לטובה, וכאשר אלוקים מצווה אותנו בתורה הקדושה להתרחק מעריות - הרי זה לטובתנו. כי העריות פוגעים בזוגיות, ומביאים עלינו ייסורים רעים של מידות רעות בנפש. למה הדבר דומה? לאב שיאמר לנו לא לזרוק אבנים על חתולים, ויעניש אותו לא כדי לנקום חלילה אלא כדי לעקור ממנו מידה רעה בנפש. 

התורה הקדושה היא ספר הוראות היצרן שמלמד אותנו את החוקים הרוחניים שבבריאה. כשם שאדם מכניס את ידו לאש, ויכווה, כך אדם שעוסק בעריות יכווה מזה. אלוקים מנסה למנוע אותנו מלהזיק לעצמנו ונשמתנו!

כמו כן, אלוקים לא אסר את ההנאה של האישות, אלא רק הגביל אותה לחיי נישואין וזוגיות - בה יימצא האושר האמיתי. כל מרדף אחרי הנאות זמניות ואנוכיות מזיק לנפש, ומוסיף לאדם ייסורים. אך בזוגיות טובה על פי התורה הקדושה זוכה האדם להנאה אמיתית וחיבור אמיתי עם אשתו. כך שהבורא יתברך אינו בא סתם כך כדי לאסור, אלא כדי להדריך אותנו לחיים טובים ומאושרים יותר.

2. איננו אמורים לעקור את המשיכה לאשה (שהרי כל המטרה בחיי הנישואין הוא שאדם יימשך לאשתו ויהיו מאושרים ביחד), ועוד אמרו חז"ל שאסור לאדם לבטוח בעצמו עד יום מותו בנושאי עריות. כך שאיננו אמורים לעקור את התאווה, אלא לכוון אותה למקום הנכון שהוא זוגיות עם אשה כשרה בישראל.

יחד עם זאת עלינו להשיג שליטה בעינינו ומחשבתנו, ולא להביט על נשים זרות או לחשוב מחשבות באשה שאינה לנו. ומי ששומר על טהרת המחשבה והעיניים לאורך זמן ללא ספק מלמד את נפשו לבסוף להיגעל ממראות של פריצות ושל זנות, לאחר שנפשו התרגלה שמעשה זה צריך להיעשות בטהרה ואהבה לאשתו. כי כך באמת צריך להיות בטבעו של האדם הטהור.

דוד המלך לא נמשך לאיסור חס ושלום, אלא רצה להתחבר לבת-שבע שהיתה משורש נשמתו. בבקשה ראה הסבר:

http://www.hidabroot.org/video/59562

המטרה אינה לעקור את היצר ולבטלו, אלא פשוט לשלוט בו ולכוונו לאפיקים הנכונים בעבודת השם. כך שצריך לעבוד את הקב"ה בשני יצרינו - גם ביצר הטוב וגם ביצר הרע.

אמרו חז"ל: "רשעים ברשות לבם, צדיקים לבם ברשותם" - כלומר ההבדל בין הרשע לבין הצדיק, הוא שהצדיק שולט בלבו ויצריו כאדון, בעוד הרשע שומע ללבו ויצריו כעבד.

3. הכוונה שצריך לעקור את הרצון להשתמש ביצרים לאנוכיות, נגד רצון השם. כגון שצריך למאוס בפריצות, אך לאהוב את הזוגיות עם אשתו. וכן בכל עניין, המטרה אינה לעקור את עצם היצר, אלא לעקור את האנוכיות והמשיכה לעשיית רע עם היצר.

"אל תאמר אי אפשי" היא הדרכה של חז"ל לכנות, כלומר כל אדם צריך להיות ישר עם עצמו, ולהודות על האמת, ולא לשקר לעצמו אם הוא נמשך לעשיית עבירה מסויימת. וזו הכוונה, שהרי כל אדם נמשך לדברים אחרים. יש יהודים שבאמת ובתמים נגעלים מחזיר, ויש שנמשכים לכך, וכל אדם נמצא בדרגה אחרת ועם משיכה לעבירות אחרות, אך תמיד צריך להודות על האמת, וזו כוונתו הפשוטה של המאמר - שאדם לא ישקר לעצמו כשלבו אינו מואס בעבירות (כל מקרה הוא כמובן לגופו, כי כל אדם נמשך או מואס בעבירות אחרות).

בבקשה ראה עוד במאמרי:

"אל תתייאש מהיצר הרע":

 http://www.hidabroot.org/article/2638

"איך להבחין בין היצר הרע ליצר הטוב"?

http://www.hidabroot.org/article/107249

בברכה,

דניאל בלס