מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?

שלום וברכה

אני מאוד נהנה לראות אותך לומדת כראוי, ומעיינת להבין דברי הנביא על מכונם, ההדגשות שלך הם בדיוק הנקודות שחז"ל דרשו אותם בלימוד המגילה, ואנסה להעתיק ולהסביר מדבריהם כפי שיספיק הזמן. עלי והצליחי. כעת אתייחס לארבע הנקודות הראשונות שנגעת בהן, ובעז"ה בימים הבאים נמשיך בס"ד. א. שנו חכמים במסכת סופרים: "נהגו העם לומר רות, במוצאי יום טוב הראשון של עצרת עד חציו, ומשלים במוצאי יום טוב האחרון, ויש מתחילין במוצאי שבת שלפניהם, ונהגו כן העם".

קריאתה בעצרת ללמדך שכל המקבל את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, צא ולמד מרות שעזבה את בית מלכות אביה והלכה לעם אשר לא ידעה היא ואבותיה תמול שלשום, ונתייסרה ביסורי עוני מרים בארץ ישראל אך בסופה זכתה להיות אמה של מלכות ולראות בתפארת שלמה בשבתו על כסא מלכותו ותהיה היא יושבת לידו במלכותו כאשר אמרו חז"ל.

טעם נוסף, מכיון שפטירתו של דוד מן העולם היה בחג השבועות כמבואר בתלמוד ירושלמי (מסכת חגיגה) והמגילה הקדושה שלפנינו היא מגילת ההכשר של דוד המלך החסיד, אשר בזמנו סבבוהו כלבים רבים אשר הוציאו עליו לעז כי הוא פסול לבוא בקהל בהיותו בן המואבית אשר ריחק ה` על דבר אשר לא קדמונו בלחם ובמים בצאתם ממצרים, ודואג האדומי ראש לסנהדרין היה מורה ובא כי דוד פסול הוא, אבל שמואל הנביא ידע האמת וההלכה היתה מסורה בידו כי מואבי ולא מואבית, והנקבות לא נתרחקו, ולגלות קושט דברי אמת כתב את המגלה הקדושה הזאת המספרת כי כבר אז נתעורר הספק הזה בעת שנכנסה רות אמה של מלכות לדת משה וישראל, והגואל פלוני אלמוני חשש פן אשחית את נחלתי בחששו ליקח מואבית אבל בועז לקח עשרה אנשים מזקני ישראל ועלה אל השער לדרוש ולגלות הלכה פסוקה להתיר מואביות בקהל, ומאז והלאה נקבע כן ההלכה ונמצא דוד מזרע כשר ומיוחס, והנה נעלם סיפור זה מכל ההמון, ובהמשך הזמן קמו על דוד לפסלו משום כך והרבה פסוקי תהילים פירשן רש"י על בכייתו של דוד על מה שפוסלין אותו תלמידי חכמים וראשי העם, או אז נצטוה שמואל הנביא לפרסם את כל דברי המגילה הזאת בכתב מפורש ולמען יסכר פי דוברי שקר בגאוה ובוז, ועל המגילה הזאת כיוון דוד באומרו אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי (חיד"א).

ב. הביאור בכללות, שאע"פ שמחשבתו של אלימלך ומשפחתו היתה לכאו` לצאת מהארץ בכדי להיפטר מהעניים שבקשו ממנו תמיכה, ולפי דעת התלמוד במסכת בבא בתרא היה זה רק מפני שהם בעצמם סבלו מהרעב, וכדבריהם: רַבִּי חִיָּא בַר אַבִין, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֲפִלּוּ מָצְאוּ סוּבִּין לֹא יָצְאוּ, וְאֶלָּא מִפְּנֵי מַה נֶעֱנְשׁוּ? שֶׁהָיָה לָהֶם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרָם וְלֹא בִקְשׁוּ, אבל באמת עצת ה` ומחשבתו הייתה כל זאת, להביא ולהשיב לעם ישראל את נשמת דוד המלך וכל שלשלת המלכות עד המשיח בן דוד, שכל שורש זה היה אבוד עד אותה עת בשדי מואב, וכפי שדרשו חז"ל במסכת בבא בתרא (צא ב) על הפסוק בדברי הימים (א, ד כב): וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, ופירוש הכתוב כך: "יוֹאָשׁ וְשָׂרָף", - מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן שְׁמָם, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם יוֹאָשׁ וְשָׂרָף? "יוֹאָשׁ" - שֶׁנִּתְיָיאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָה. "שָׂרָף" - שֶׁנִּתְחַיְיבוּ שְׂרֵיפָה לַמָּקוֹם. "אֲשֶׁר בַּעֲלוּ לְמוֹאָב" - אֲשֶׁר נָשְׂאוּ נָשִׁים מוֹאֲבִיוֹת. "וְיָשַׁבִי לָחֶם" - זוֹ רוּת הַמּוֹאָבִיָה שֶׁשָּׁבָה וְנִדְבָּקָה בְבֵית לֶחֶם יְהוּדָה. "וְהַדְּבָרִים עֲתִיקִים" - דְּבָרִים הַלָּלוּ [שיצאו מחלון וכליון לחו"ל וע"י כך באה רות ונשאת לבועז ונולדו מלכי בית דוד] עָתִיק יוֹמַיָא [הקב"ה] אֲמְרָם [מאתו יצאו כבושים], דִּכְתִיב, (תהלים פט) "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִי". וּכְתִיב, (בראשית יט) "שְׁתֵּי בְנוֹתֶיךָ הַנִּמְצָאוֹת". ופירוש הדברים, שהקב"ה גזר שיצאו מחלון וכליון לחוץ לארץ וישאו שם נשים מואביות כדי שיתגלגל הדבר, ותבוא רות המואביה לבית לחם יהודה ותנשא לבועז ויצא ממנו דוד. והגמ` מתבטא בלשון `עתיק יומיא אמרם`, שמאת הקב"ה יצא סוד זה, מכיון שכל השתלשלות מלכות בית דוד היתה צריכה לצאת לפועל בדרכים עקלקלות, בכדי להערים על צד הרע שהתנגד מאוד להתגלות אור זה בעולם, שבסופו של דבר מלך המשיח מבית דוד יבטל את כל כוחות הרע, ולכן הוציאו את האור הזה בדלת אחורית, ראשית הדברים התחילו בסיפור של יהודה ותמר, שהיה כעין מעשה זנות [ואז נולד פרץ שממנו יצא בהמשך בועז], אחר כך היה הסיפור של רות שגם כן כניסתה אל הקדושה היתה בדרך לא `גלאט` בכדי להערים על כוח הרע, ואחר כך היה הסיפור של דוד ובת שבע, שמזיווג זה נולד המלך שלמה, ומזרע שלמה יהיה המשיח במהרה. וכפי המתבאר מעשהו של אלימלך ויציאתו מהארץ למואב היה מסיבוב וגלגול ההשגחה העליונה להצמיח את הגאולה, ורק מחשבתם היתה לרעה, ונתקיים כאן הפסוק (משלי יט כא) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה` היא תקום, שבין כל המחשבות ישנו עצת ה` והיא תקום, ומה שנענשו אלימלך ובניו היה רק על המחשבה שלהם, שהם לא התכוונו לכל זה, אבל המטרה האלוקית הושגה באמצעות מעשיהם, וכפי שהארכתי לבאר במקום אחר שזהו דרכה של ההשגחה האלוקית בעולם, []. יוסף אמר לאחיו (בראשית נ כ) `ואתם חשבתם עלי לרעה, אלוקים חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב`, וניחם אותם שאע"פ שמחשבתם היתה לרעה אבל באמת מתוך כך יצאה עצת ה` אל הפועל, וכבר ביאר האלשיך הקדוש שם שבמה שנוגע לכלל ישראל אין ביד האדם בחירה לעשות כרצונו, ומוכרח הדבר שיתקיים רצון ה`, [ואצל יהודה ותמר פירשו חז"ל בפירוש כי מלאך הממונה על התאווה נשלח אל יהודה על ידי הקב"ה כדי להטותו אל הדרך אל תמר].

וראי בבעל הטורים (שמות פרק ב פסוק א) שישנו מסורה בתורה שפעמיים כתוב הלשון הזה: `וילך איש מבית` כאן – וילך איש מבית לחם, ובהליכת עמרם לישא את יוכבד, `וילך איש מבית` לוי ויקח את בת לוי, שכמו שעל ידי הליכת עמרם בא ונולד הגואל הראשון, כך על ידי הליכת אלימלך יבוא הגואל אחרון שהוא משיח בן דוד שיבוא במהרה בימינו. ואם לא די בזה, נציין את מה שמביא הגאון החיד"א בספרו שמחת הרגל בשם המקובלים שרות היתה גלגול של תמר, ומרומז בכתוב (סוף ספר ויקרא) לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ", `וּתְמוּרָתוֹ`, אותיות רות-תמר, שאע"פ שנראה שהיה שם משהו היפך הקדושה, מגלה התורה כי הכל קודש קדשים, להוציא את עצתו של הקב"ה אל הפועל.

ג. `איש נעמי`: פירשו חז"ל במסכת סנהדרין בזה הלשון: "אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לַכֹּל יֵשׁ תְּמוּרָה, חוּץ מֵאֵשֶׁת נְעוּרִים, ...תָּנָא, אֵין אִישׁ מֵת, אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה, אֶלָּא לְבַעְלָהּ. אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (רות א) "וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי". וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית מח) "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל. ללמד כי בני זוג מצטערים הכי הרבה זה על זה יותר משאר הקרובים, אע"פ שהקשר עם שאר הקרובים הוא יותר ביולוגי מאשר בן או בת הזוג.

ובפירוש האלשיך ז"ל - עיני משה – פירש כך: אחשוב בכוונתם כי באו לתת טוב טעם אל צורך הודיעו יתברך ברוח קדשו שהיה איש נעמי, אחרי אשר פרסמו כבר באומרו ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי. וזה בשום לב מה ראה על ככה שמואל הנביא ברוח קדשו, ללמדנו פה כי אין האיש מת אלא לאשתו. אך דעתם ז"ל כי בא להורות כמה וכמה עונותיו של אדם ישפילוהו עד ארץ יגיעוהו עד עפר, כי הלא אשר נקרא האיש אלימלך כי האיש הוא לשון גדולה כוללת עד הכל, כאומרו (שמות יא ג) האיש משה כאומר הגדול משה, עתה נהפך האיש אלימלך אל אלימלך איש נעמי, כי מתחלה היה חשוב בפני עצמו וגדול ליהודים, ואילו מת שם בארצו היה עושה רושם גדול, והיו אומרים מת שר וגדול מישראל, ועתה יאמרו מת בעל אשה אחת.

וזהו וימת אלימלך איש נעמי כי עתה איבד מעלתו, ולא מת אלא לאשתו ולא לישראל עמו". מה שנאמר שובנה אשה לבית אמה, פירשו חז"ל שרות וערופה היו אחיות מן האב ולא מן האם, שהיו אמותיהן נשואות לאחד ממשפחת המלוכה במואב, וכך היה מנהגם לייחד לכל אשה בית בנפרד, ולכן היא שלחה אותם כל אחת לבית אמה.

ד. דמותה האצילית של רות: קשה לנו כאנשים שאינם יודעים רעב מהו לתאר לעצמנו מצב של עשרה שנות רעב, רעב בימים ההם היה מתבטא בזה שהיו רעבים וצמאים משך עשרה שנים ברציפות, ללא אוכל וללא מים, זה נורא נוראות, קצת אנו יכולים ללמוד הרגשה זו מהסיפורים הנוראים שספרו לנו אבות אבותינו מימי השואה האחרונה לא תקפ"ץ, והנה נגמר הרעב, ה` פקד את עמו לתת להם לחם, בחסדי ה` יורדים גשמי ברכה בחורף הראשון אחרי עשרה שנות עצירת גשמים, והנה הנה רואים כבר ראשית פרי האדמה אך כלל ישראל שומרים מצות ה` ואין אוכלים מהתבואה החדשה לפני שיקריבו את העומר ביום ראשון של חוה"מ פסח, והנה מגיע יום ראשון של חול המועד והעומר כבר הוקרב בביהמ"ק, היש בפינו מילים לתאר איך נראה ההסתערות של העם הרעב ללחם על הקציר הראשון???.

בדיוק ביום המיוחד הזה גזרה ההשגחה העליונה שיגיעו נעמי ורות הגיורת הטריה וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים, בעירום ובחוסר כל הגיעו שני הנשים לארץ ישראל, במדרש מבואר כי אפילו מנעלים לרגליהם לא היו להם, אך צריך הרי לאכול, והרי עת הקציר היום ובני ישראל שומרים משמרת התורה ומניחים לעניים לקט שכחה ופאה, וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים, רות הגיורת הטריה יוצאת ללקט לקט, כמוה עוד נשים יהודיות לרוב הבאות ללקט לקט, וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת??? ובגמ` שבת שאלו חז"ל:

וכי דרכו של בעז לשאול בנערה??? אמר רבי אלעזר דבר חכמה ראה בה, שני שבלין לקטה, שלשה שבלין אינה לקטה, הדין הוא שרק אם נפלו שני שבלין הן לקט לעניים אבל שלשה שבלים הנופלים אין זה לקט ואסורין לעניים, במצב של אחרי עשרה שנות רעב ומחסור, מי שם לב לדקדק על פרט כגון זה, שמענו מאבותינו מה שהיה כששוחררו האסורים מהשבי הנאצי, וראו לראשונה אוכל ומים, היה צריך שמירה מיוחדת מן השמים שלא יסתערו על האוכל יותר מדי, ומובן מאוד כי עניי ישראל לא ישומו לב לפרט זה ששניים לקט ושלשה אינן לקט, אך בועז בא מבית לחם ורואה הוא כי עניה אחת מלקטת כהלכה ושומרת על כל פרטי הדין גם במצבי לחץ כמו זה, ואינה מוותרת על קוצו של יוד,

כמו כן על הלכותצניעות ראה בועז בנערה הזאת הנהגה מיוחדת הראויה לבנות ישראל, שכדי ללקט את השבלים הנופלות לארץ היתה יושבת כדי שלא תעבור ח"ו על הלכות צניעות, וגם בפרט זה מי יכול לדון אנשים רעבים בעשר שנות רעב שיהיה ראשם ולבם עמם שלא להתכופף אלא לישב וכו`, והרי במצב כזה אך טבעי הוא שלא לשים לב לפרטים כאלו אך שוב רות שומרת על שיקול דעתה ואינה נבהלת ללקט על חשבון ההלכה ועל חשבון הצניעות, והיא מלקטת לה שבולת אחרי שבולת אבל רק כדת משה וישראל, ועל כך שאל בועז, וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת???, אמור לי בבקשה מי היא זאת הנערה הקדושה אשר הבהלה אינה מעבירתו על דעתה וכוחות נפשה מתגברים בה שלא לעבור על קצהו של הלכה גם במצב כזה, ועל כך נענה שזאת היא רות הגיורת הטריה, והדבר הוא חידוש כפול שהגיורת הטריה תשגיח עוד יותר מבנות ישראל המורגלים בהלכות אלו.

עוד טעם למה יצאה שלשלת המלכות דוקא מרות הגיורת, מבואר בספר שם משמואל (פרשת במדבר - שבועות - שנת תר"ע) וזה לשונו: הרה"ק מקוצק זצ"ל אמר שענין המלוכה לא היה נמצא בישראל, והיו צריכים ליקח זאת מעמון ומואב, עכ"ל, והפירוש פשוט כי באשר כל ישראל כאיש אחד המה אינו שייך שאחד ישתרר על חברו כמו שאין האבר האחד שבאדם משתרר על האבר האחר, ומשה רבינו ע"ה שהיה מלך הוא מחמת שהיה נבדל מכלל ישראל ולא היה נחשב שהוא כאבר מאברי הכלל רק שקול משה כנגד כל ישראל. ולכך הוצרכו ישראל ליטול המלוכה מעמון ומואב, משום שקליפת מואב הוא גיאות, כמו שאמר הכתוב (ישעיהו ט"ז) שמענו גאון מואב גא מאוד.

ועל כן היתה נפש דוד המלך ע"ה טמועה בשביה בתוך קליפת מואב כדי להוציא ענין ההתנשאות מהקליפה ולהביאה אל הקדושה להתנשא ולהשתרר לשם שמים. בהערכה רבה, - מנשה ישראל