צער בעלי חיים ביהדות

יצחק שואל:"שלום רב, נראה לי שאכילת בשר היא עובדה אנושית ולא רק עובדה היסטוריה, זה קודם כל מאוד טעים ומושך, והדבר גם נראה כמו יצר שטבוע באדם, נראה לי שבגלל זה אף תרבות בעולם לא היתה צמחונית. אבל סוף סוף יש דתות שנמנעות מאכילת בשר, והתורה שלנו מגלה יחס מוסרי כלפי צער בעלי חיים, אז למה בכל זאת הותרה ליהודים השחיטה ואכילת הבשר?"

* * *

שלום וברכה,

שאלתך נוגעת בנושא פסיכולוגי המגיע עד נימי הנפש הדקים ביותר. חז"ל סיפרו רבות על העונשים שקיבלו אפילו צדיקים כאשר לא הקפידו מספיק על איסור צער בעלי חיים. אז מה בעצם קורה כאן? מצד אחד היהדות מתירה את השחיטה והאכילה של בעלי חיים לצורך, ומצד שני אוסרת לזלזל בהם... איך ניתן להבין זאת?

לשם כך ניגע הפעם ביסוד מאוד חשוב של היהדות, "קידוש החומר". הנצרות כידוע ניסתה לחקות את היהדות, היא דרשה התנזרות גמורה מן החומר ונכשלה בכך, האיסלאם ניסה לחקות את היהדות אך עודד את המשיכה החומרית ונכשל גם הוא. גם דתות המזרח נכשלות בהצעת התנזרות מוחלטת מן העולם הזה ובריחה מחיי חברה. זאת מכיוון שאף אחת מדתות אלו לא קיבלה את הוראות היצרן שלה מפי יוצר האדם. הדתות הומצאו על ידי בני אדם, אולם קיימת רק תורה אחת אשר נמסרה במעמד לאומי לפני מיליוני אנשים, היא תורת ישראל; עם ישראל לבדו זכה מכל העמים בנסים אדירים שהוכיחו השגחה אלוקית בהיסטוריה, ורק לנו הוכחה מופתית לקבלת הוראות היצרן האמיתיים מפי בורא עולם.

אז מה תורת האמת מלמדת אותנו?

קודם כל צדקת, אכילת הבשר היא באמת תאווה שניתנה לבני האדם לאחר המבול, והיא יצר אנושי שקיבלנו מהבורא, כפי שנאמר (דברים יב): "כי תאווה נפשך לאכול בשר". ובכל מה שנוגע ליצרים, תורת ישראל מלמדת אותנו שלא להתנזר מן החומר, אלא להשתמש בו במידה נכונה כדי להתגבר על התאוות שלנו, ויותר מזה, "לקדש את החומר". זו גם הסיבה שאסור ליהודי לאכול 99.9 אחוז מכל סוגי בעלי החיים בכדור הארץ.

התורה הקדושה מלמדת אותנו שצריך לקדש את החומר, זוהי למעשה עבודתו של כל יהודי בעולם הזה, להשתמש בחומר כאמצעי להשגת הרוח. כפי שנאמר בתורה (דברים ח): "ואכלת ושבעת, וברכת את ה' א-לוהך". הנאה לצורך עלייה היא השימוש הבריא ביותר בחומר, לא ההתנזרות מהחומר (כמו בנצרות והבודהיזם) ולא המתירנות והשקיעה בתוכו (כמו האיסלאם, או כל הדתות האליליות), אלא השימוש בחומר כאמצעי להשגת שמחה והתעלות רוחנית בעבודת הבורא. היהדות היא למעשה הדת היחידה בעולם שמציעה את השילוב בין הרוח לחומר.

התנזרות מבשר או הפקר הבשר? הכירו את דרך היהדות.

דרגתו הרוחנית של האדם מתבטאת גם בעובדה ה"אכזרית" לכאורה של מעשה שחיטה, מצד אחד התורה מתירה את אכילת הבשר, אך מאידך התורה אוסרת על היהודי לנהוג עם בעלי החיים בצורת הפקר (על היהודי לרחם על בעלי החיים, והתורה מחייבת אף לקבור את הדם!), כלומר  לגלות רחמנות היכן שהותרה לנו לכאורה מידת האכזריות, ותיקון שכזה אצל האדם הוא גדול יותר מאשר התנזרות מבשר, כי תכלית היהודי היא לרומם את החומר ולא להתנזר ממנו, להשתמש במה שהותר לו בדרך של אהבה ורחמים, גם היכן שהותרה עזות או קשיות הלב. זוהי ההתגברות האמיתית שלנו על התאווה האנושית לבשר: שימוש מתחשב בבעלי החיים.

כך לדוגמה, הבחנתי פעם בראש הישיבה שלנו, הרב יעקב סגל שליט"א, מסתובב בכל רחבי הישיבה בחיפוש אחר "לחם יבש" בשעת הצהריים, אז עקבתי אחריו בסקרנות. לאחר מאמץ נמצאו חתיכות לחם, וראש הישיבה הרטיבם במים, כך התברר לי, כדי להאכיל תרנגולות שישבו בארגז ונועדו לכפרות באותו היום! ראש הישיבה הבחין בפליאתי, והסביר כי על העובדה אף שהתרנגולות נועדו לשחיטה בעוד מספר שעות, הן עדיין בחזקתו ואינם בגדר הפקר, והתורה חייבה את האדם להאכיל את בעלי החיים שברשותו לפני שהוא עצמו ניגש לאכול (כמאמר הפסוק שאנו קוראים בכל יום בתפילת שמע: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת"). ראש הישיבה לא היה מוכן לאכול את ארוחת הצהריים שלו לפני שהאכיל את התרנגולות המקרקרות שבארגז, וגם לא היה מוכן לסמוך על שליחים שיאכילו אותם במקומו, אלא הלך בכבודו ובעצמו לוודא שהתרנגולות יאכלו לפניו... לאחר שראיתי זאת במו עיני, הבנתי לראשונה עד כמה גדולה מידתו של יהודי שומר מצוות, שאינו מתנזר מהעולם הזה, אלא משתמש בו בדרך של עלייה רוחנית. עצם המעורבות שלנו עם החומר, כגון עם השחיטה ואכילת הבשר, היא המאפשרת לנו לגלות מידות בלתי אפשריות של רחמים והגינות אף תוך שימוש ביצרינו החומריים.

לאחר שיבוא המשיח בקרוב בע"ה, נוכל לחזור לדרגה גבוהה כבימי האדם הראשון, ולא נזדקק עוד לאכילת הבשר.