סיפורי ילדים

עַל הַמִּשְׁמָר

יהודה לייב הוא ניצול שואה שמתקשר מדי פעם בשעות לילה מאוחרות לבית משפחת צ'ולק, לפעמים אפילו בשבתות, מחשש לפיקוח נפש. מיהו אותו יהודה לייב מסתורי? ומדוע הוא בסכנת חיים?

אא

בְּנָהּ שֶׁל הַגְּב' לֵאָה מְסַפֵּר:

הַסִּפּוּר הַבָּא אוּלַי נִשְׁמַע כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ דִּמְיוֹנִי, אֲבָל הוּא אֲמִתִּי לְגַמְרֵי.

הָיָה זֶה בְּלַיְלָה חָרְפִּי וְגָשׁוּם. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁתַּיִם וָחֵצִי לִפְנוֹת בֹּקֶר. הַצִּלְצוּלִים הַמֻּכָּרִים שֶׁל הַטֶּלֶפוֹן נִסְּרוּ אֶת חֲלַל הַבַּיִת וַאֲנִי נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו בִּמְהִירוּת. כְּשֶׁהֵרַמְתִּי אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת שָׁמַעְתִּי קוֹל עָבֶה שֶׁדִּבֵּר בִּמְהִירוּת:

"שָׁלוֹם גְּבֶרֶת לֵאָה, מְדַבֵּר יְהוּדָה לֵיבּ מִצְּפַת, אַתְּ יוֹדַעַת, אֲנִי מִתְקַשֵּׁר בְּשָׁעוֹת מְאֻחָרוֹת רַק כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ... אֲנִי חַיָּב לְהוֹדִיעַ שֶׁהָחֵל מֵהַשָּׁעָה שְׁתַּיִם אֲנִי שׁוֹמֵעַ רְעָשִׁים מוּזָרִים מִכִּוּוּן קוֹמָה ג' בַּבִּנְיָן מִמּוּל, שָׁם בְּקֶרֶן דְּרוֹם מַעֲרָב מִתַּחַת לַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל מִשְׁפַּחַת י'.

אַתְּ בְּוַדַּאי זוֹכֶרֶת מִי הֵם, אֲנִי לֹא יָכוֹל לְפָרֵט יוֹתֵר מִדַּי, אֲבָל יֵשׁ שָׁם רְעָשִׁים שֶׁל גְּרִירַת חֲפָצִים כְּבֵדִים וְגַם לְחִישׁוֹת חֲשׁוּדוֹת. נִדְמֶה לִי שֶׁאוֹמְרִים: 'הִנֵּה יְהוּדָה לֵיבּ, בּוֹאוּ נִפְגַּע בּוֹ.' אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, הֵם מְתַכְנְנִים מַשֶּׁהוּ נוֹרָא! חַיָּבִים לִפְעֹל בִּדְחִיפוּת! אֲנִי חַיָּב לְנַתֵּק. תִּפְעֲלוּ בִּמְהִירוּת..."

צְלִיל הַקַּו הַמְנֻתָּק מָצָא אוֹתִי עוֹמֵד בְּמֶרְכַּז הַמִּטְבָּח רוֹעֵד כֻּלִּי. נִגַּשְׁתִּי לַחֲדַר הַשֵּׁנָה וְהֵעַרְתִּי אֶת אִמָּא בְּבֶהָלָה: "הִתְקַשֵּׁר אָדָם בְּשֵׁם יְהוּדָה לֵיבּ מִצְּפַת, וְאָמַר שֶׁדְּבָרִים נוֹרָאִים מִתְרַחֲשִׁים... פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ... רוֹצִים לִפְגֹעַ בּוֹ...  הוּא אָמַר מַשֶּׁהוּ עַל צְפוֹן מִזְרָח אוֹ דְּרוֹם מַעֲרָב... אֲנִי לֹא זוֹכֵר כָּל כָּךְ..."

לְהַפְתָּעָתִי חִיְּכָה אִמָּא חִיּוּךְ עָיֵף וְרָגוּעַ. "אָהּ, יְהוּדָה לֵיבּ, אַל תִּדְאַג. לֹא קָרָה כְּלוּם. הַכֹּל בְּסֵדֶר, אַתָּה יָכוֹל לַחֲזֹר לַמִּטָּה. אַבָּא וַאֲנִי נִדְאַג לָזֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם."

"אֲבָל," אָמַרְתִּי רוֹעֵד עֲדַיִן, "אֲבָל הוּא אָמַר שֶׁזּוֹ סַכָּנָה, אֲנִי לֹא זוֹכֵר בְּדִיּוּק עַל אֵיזֶה שְׁכֵנִים הוּא דִּבֵּר, מִשְׁפַּחַת ק' אוֹ מִשְׁפַּחַת י'." אִמָּא חִיְּכָה שׁוּב, "זֶה לֹא מְשַׁנֶּה, אַל תִּדְאַג. לֹא יְאֻנֶּה לוֹ כָּל רַע."

אִמָּא קָמָה וְלִוְּתָה אוֹתִי לַמִּטָּה, כִּסְּתָה אוֹתִי בַּשְּׂמִיכָה הַחַמָּה וּבֵרְכָה אוֹתִי בְּבִרְכַּת לַיְלָה טוֹב. עֲדַיִן לֹא נִרְגַּעְתִּי. הָאִישׁ הָיָה נִשְׁמָע רְצִינִי מְאֹד, הוּא דִּבֵּר עַל סַכָּנָה בְּרוּרָה.

סִימָנֵי שְׁאֵלָה רַבִּים הִתְעוֹרְרוּ בִּי פִּתְאוֹם: מַה הוּא רוֹצֶה מֵאַבָּא וְאִמָּא? מַדּוּעַ אֵינוֹ מִתְקַשֵּׁר לְמִשְׁטֶרֶת צְפַת? לָמָּה אִמָּא רְגוּעָה כָּל כָּךְ? הִיא אֲפִילוּ לֹא הֵעִירָה אֶת אַבָּא...  הַמַּחְשָׁבוֹת טָרְדוּ אֶת מְנוּחָתִי וְהִתְהַפַּכְתִּי עַל מִשְׁכָּבִי עוֹד זְמַן רַב.

לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת, כְּבָר הָיִיתִי רָגִיל לְטֶלֶפוֹנִים בְּשָׁעוֹת מְאֻחָרוֹת אֵלּוּ. שְׁעוֹת הַשֵּׁנָה שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא נִקְבְּעוּ מִדֵּי לַיְלָה מֵחָדָשׁ עַל פִּי צָרְכֵיהֶם שֶׁל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיוּ אֵלּוּ  טֶלֶפוֹנִים דְּחוּפִים שֶׁל אֲנָשִׁים, שֶׁהִתְעוֹרְרָה אֶצְלָם בְּעָיָה רְפוּאִית חֲמוּרָה הַמַּצְרִיכָה טִפּוּל חֵרוּם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.

מִדֵּי פַּעַם הִתְקַשְּׁרוּ גַּם אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לְהֵרָדֵם, וְהָיוּ בְּטוּחִים שֶׁבְּ"עֵזֶר מִצִּיּוֹן" יוּכְלוּ לִמְצֹא עֲבוּרָם אֶת הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה שֶׁתַּעֲזֹר לָהֶם לִשְׁקֹעַ בְּשֵׁנָה עֲמוּקָה. אִמָּא, שֶׁצִּלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן הֵעִיר אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ הַקְּצָרָה, הָיְתָה מְנַסָּה לְהָבִין מַה מֵּעִיק עֲלֵיהֶם וּמַה מַּטְרִיד אֶת מְנוּחָתָם.

לְעִתִּים הִתְפַּתְּחוּ הַצִּלְצוּלִים הַלָּלוּ לְשִׂיחוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁבָּהֶן שָׁפְכוּ הַמִּתְקַשְּׁרִים אֶת לִבָּם, וְאִמָּא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמִּטָּה וּמִתְאַמֶּצֶת לִשְׁמֹר עַל עֵינֶיהָ שֶׁלֹּא תֵּעָצֵמְנָה; לְהַקְשִׁיב, לְהָבִין לְלִבָּם, וּלְעוֹדֵד אֶת רוּחָם בְּעֵצָה טוֹבָה. בְּסִיּוּם הַשִּׂיחָה הָיְתָה רוֹשֶׁמֶת לְעַצְמָהּ תִּזְכֹּרֶת כֵּיצַד תּוּכַל לְסַיֵּעַ לָהֶם בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר שֶׁהָלְכוּ וְהִתְקָרְבוּ בִּמְהִירוּת.

לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת?

רִחַמְתִּי עַל הוֹרַי שֶׁלִּפְעָמִים כִּמְעַט לֹא יָשְׁנוּ בַּלַּיְלָה, וְהָיִיתִי מִשְׁתַּדֵּל לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם. לִפְעָמִים כְּשֶׁהָיוּ עֲיֵפִים מְאֹד וְלֹא הִתְעוֹרְרוּ מִיָּד בַּצִּלְצוּלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַטֶּלֶפוֹן, הָיִיתִי קָם בִּזְרִיזוּת לִפְנֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ וְעוֹנֶה לַטֶּלֶפוֹן בִּמְקוֹמָם.

אַךְ הַפַּעַם, הַפַּעַם זֶה הָיָה מַשֶּׁהוּ אַחֵר. מַפְחִיד יוֹתֵר וּבְעִקָּר מְשֻׁנֶּה...

מִי הֵם הָאוֹיְבִים שֶׁאוֹרְבִים לִיהוּדָה לֵיבּ? מַה הֵם רוֹצִים מִמֶּנּוּ? מַפְתִּיעָה יוֹתֵר הָיְתָה בַּעֲבוּרִי הַתְּגוּבָה הַלֹּא צְפוּיָה שֶׁל אִמָּא, הַשַּׁלְוָה שֶׁבָּהּ קִבְּלָה הוֹדָעָה מַפְחִידָה שֶׁכָּזוֹ...

הַמַּחְשָׁבוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּמֹחִי וְלֹא נָתְנוּ לִי מְנוּחָה.

לְאַחַר שֶׁסּוֹף סוֹף נִרְדַּמְתִּי, חָדַר שׁוּב צִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן לַחֲלוֹמִי. רַצְתִּי מִתּוֹךְ שֵׁנָה לְמַכְשִׁיר הַטֶּלֶפוֹן שֶׁבַּמִּטְבָּח וְהֵרַמְתִּי אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת, אַךְ בֵּינְתַיִם הֵרִימָה גַּם אִמָּא אֶת שְׁפוֹפֶרֶת מַכְשִׁיר הַטֶּלֶפוֹן שֶׁבַּחֲדַר הַשֵּׁנָה.

שׁוּב שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹל הֶעָבֶה וְהַמֻּכָּר:  "גְּבֶרֶת לֵאָה שָׁלוֹם, מְדַבֵּר יְהוּדָה לֵיבּ".

הַפַּעַם הוּא קְצָת יוֹתֵר נִנּוֹחַ, צִיַּנְתִּי לְעַצְמִי. "שָׁלוֹם וּבְרָכָה", הֵשִׁיבָה אִמָּא, "אֲנִי שְׂמֵחָה לִשְׁמוֹעַ אוֹתְךָ רָגוּעַ יוֹתֵר". "אָכֵן כֵּן," עוֹנֶה הַקּוֹל הֶעָבֶה, "אֲנִי רוֹצֶה רַק לְדַוֵּחַ עַל הַהִתְפַּתְּחֻיּוֹת."

יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָרֶדֶת מִן הַקַּו, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְהִמְשַׁכְתִּי לְהַאֲזִין...

"אָז כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁדִּוַּחְתִּי לָכֶם, בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה זֶה הִתְחִיל... שָׁמַעְתִּי רְעָשִׁים מוּזָרִים מִקּוֹמָה ג' בַּבִּנְיָן מִמּוּל, שָׁם בְּקֶרֶן דְּרוֹם מַעֲרָב מִתַּחַת לַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל מִשְׁפַּחַת י', אַתְּ זוֹכֶרֶת מִי הֵם?!"

"כֵּן, בְּוַדַּאי".

 "הָיוּ שָׁם רְעָשִׁים שֶׁל גְּרִירַת חֲפָצִים כְּבֵדִים וְאַחַר כָּךְ לְחִישׁוֹת מְשֻׁנּוֹת. שָׁמַעְתִּי שֶׁהֵם רוֹצִים לִפְגֹּעַ בִּי. וְאָז הוֹדַעְתִּי לָכֶם, וְיָדַעְתִּי שֶׁהָעִנְיָן יְטֻפַּל. וְאָמְנָם, תּוֹךְ שְׁתֵּי דַּקּוֹת שָׁמַעְתִּי אֶת הַטִּרְטוּר שֶׁל מְנוֹעֵי הָאוֹפַנּוֹעִים שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁשָּׁלַחְתְּ לִי, הַאֱמֶת הִיא שֶׁמִּיָּד נִרְגַּעְתִּי. יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי בְּיָדַיִם טוֹבוֹת. אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הֵם עָשׂוּ שָׁם, אֲבָל מֵהָרֶגַע שֶׁהֵם הִגִּיעוּ לַשֶּׁטַח, הִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט".

"יְהוּדָה לֵיבּ," הֵשִׁיבָה אִמָּא חֲרִישִׁית, "אַתָּה בֶּאֱמֶת בְּיָדַיִם טוֹבוֹת. אַתָּה בַּיָּדַיִם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא שׁוֹמֵר עָלֶיךָ כָּל רֶגַע, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת זֶה, נָכוֹן?! אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לִפְגֹעַ בְּךָ!"

"כֵּן, גְּבֶרֶת לֵאָה, נָכוֹן מְאֹד. רַק שֶׁעַכְשָׁו, לְאַחַר יוֹתֵר מִשְּׁעָתַיִם שֶׁל שֶׁקֶט, אֲנִי שׁוּב שׁוֹמֵעַ רְעָשִׁים בְּרוּרִים שֶׁל פְּתִיחַת בֶּרֶז וְלִחְשׁוּשִׁים מַפְחִידִים דַּוְקָא מִקּוֹמָה ב' שֶׁל הַבִּנְיָן בְּצַד מִזְרַח. נִרְאֶה לִי שֶׁהָרוֹדְפִים שֶׁלִּי נִמְלְטוּ מֵהַבַּלָּשִׁים שֶׁשְּׁלַחְתֶּם, וְהִתְמַקְּמוּ בַּבִּנְיָן הַסָּמוּךְ, בְּדִיּוּק מוּלִי...

אֲבָל כְּמוֹ שֶׁאַתְּ שׁוֹמַעַת, אֲנִי לֹא מְאַבֵּד אֶת הָעֶשְׁתּוֹנוֹת, אֶלָּא מִתְקַשֵּׁר אֲלֵיכֶם וּמְעַדְכֵּן אֶתְכֶם בְּנוֹגֵעַ לַמִּקּוּם הֶחָדָשׁ וְהַמְדֻיָּק שֶׁל הָאוֹיְבִים. אָז כָּךְ, הֵם בְּבִנְיָן מִסְפַּר 12 קוֹמָה ב' בַּחַלּוֹן הַמִּזְרָחִי. אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא רוֹצֶה לְהַטְרִיחַ, רַק אִם לֹא קָשֶׁה לְהַפְנוֹת אֶת הַסּוֹכְנִים הַחֲשָׁאִיִּים שֶׁל כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן לַמִּקּוּם הֶחָדָשׁ."

"אֵין בְּעָיָה, ר' יְהוּדָה לֵיבּ. הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר בְּעֶזְרַת ה', אַתָּה יָכוֹל לִשְׁכַּב לִישׁוֹן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר עָלֶיךָ." כָּךְ עוֹנָה אִמָּא בִּרְגִיעָה.

"תּוֹדָה רַבָּה. כָּל הַכָּבוֹד לָכֶם, לַיְלָה טוֹב." סִיֵּם יְהוּדָה לֵיבּ אֶת הַשִּׂיחָה וּבְבַת אַחַת חָזַר הַשֶּׁקֶט לִשְׂרֹר בַּבַּיִת. חִכִּיתִי לִשְׁמֹעַ שֶׁאִמָּא מִתְקַשֶּׁרֶת לַמִּשְׁטָרָה אוֹ לְבַלָשִׁים, אֲבָל מֵהַדְּמָמָה שֶׁהִשְׂתָּרְרָה הָיָה נִרְאֶה שֶׁאִמָּא חָזְרָה לִישׁוֹן. גַּם אֲנִי צָעַדְתִּי לְמִטָּתִי, נִכְנַסְתִּי מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה הַחַמָּה וְהֵצַצְתִּי בַּחֲשָׁשׁ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַשָּׁקוּף אֶל הַחַלּוֹנוֹת הַמְּרֻחָקִים שֶׁל הַבִּנְיָן מִמּוּל, דִּמְיַנְתִּי פַּרְצוּפִים חוֹרְשֵׁי מְזִמּוֹת מַבִּיטִים בִּי, וּמִיַּד עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי מֵרֹב פַּחַד, וְאָז נִרְדַּמְתִּי...

בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרַרְתִּי מְבֻלְבָּל. מְאֹרְעוֹת הַלַּיְלָה הִתְרוֹצְצוּ בְּמַחְשַׁבְתִּי. כְּבָר לֹא יָדַעְתִּי אִם הַכֹּל אֵרַע בַּמְּצִיאוּת אוֹ שֶׁמָּא בַּחֲלוֹם. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁחָדְרוּ בְּעַד זְכוּכִית הַחַלּוֹן הֵצִיפוּ אֶת הַחֶדֶר בְּאוֹר בָּהִיר. "בֹּקֶר טוֹב," נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא הַנִּגֶּשֶׁת לְמִטָּתִי, "אַתָּה דּוֹאֵג?" הִתְעַנְיְנָה, "מַדּוּעַ אַתָּה חִוֵּר הַבֹּקֶר?"

"אִמָּא, מִי זֶה יְהוּדָה לֵיבּ וּמִי הֵם הָאוֹיְבִים שֶׁרוֹצִים לְהַזִּיק לוֹ? אֵיךְ הִצְלַחְתֶּם לְהַצִּיל אוֹתוֹ? הַאִם תָּפְסוּ אוֹתָם, אֶת הָרְשָׁעִים? כְּבָר חָלְפָה הַסַּכָּנָה?"

אִמָּא חִיְּכָה בַּהֲבָנָה. "אֵינְךָ צָרִיךְ לַחְשֹׁשׁ, לִיהוּדָה לֵיבּ לֹא יְאֻנֶּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם כָּל רַע." בְּאוֹתוֹ רֶגַע צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן שׁוּב. הֵרַמְתִּי. הָיָה זֶה שׁוּב יְהוּדָה לֵיבּ, שֶׁפָּתַח בְּמוֹנוֹלוֹג אָרֹךְ, מִבְּלִי לְהַמְתִּין לִתְגוּבָה.

"גְּבֶרֶת לֵאָה, בֹּקֶר טוֹב. רַק רָצִיתִי לְדַוֵּחַ שֶׁכַּמָּה דַּקּוֹת לְאַחַר שִׂיחָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה בְּשָׁעָה אַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹטְרִים, צְעָקוֹת וְרַעַשׁ שֶׁל גְּרִירָה וְדַלְתּוֹת נִטְרָקוֹת. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁעָצְרוּ שָׁם אֶת כָּל כְּנוּפְיַת הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ. עַכְשָׁו יִהְיֶה שֶׁקֶט מֵהֶם הַרְבֵּה זְמַן. בָּרוּךְ הַשֵּׁם יָשַׁנְתִּי אַחַר כָּךְ מְצֻיָּן. אֲנִי מְאֹד מוֹדֶה לָכֶם עַל הַטִּפּוּל הַמָּסוּר שֶׁלָּכֶם בָּעִנְיָן הַזֶּה. תִּזְכּוּ לְמִצְווֹת". וְשׁוּב נֻתְּקָה הַשִּׂיחָה.

"אִמָּא!" קָרָאתִי בִּסְעָרָה, "זֶה הָיָה יְהוּדָה לֵיבּ מִצְּפַת! תָּפְסוּ אוֹתָם!"

אִמָּא הִבִּיטָה בִּי וְסִפְּרָה לִי אֶת סִפּוּרוֹ הֶעָצוּב שֶׁל יְהוּדָה לֵיבּ: "יְהוּדָה לֵיבּ הוּא נִצּוֹל שׁוֹאָה. זַוְעוֹת הַמִּלְחָמָה רָדְפוּ אַחֲרָיו תָּמִיד, וְהוּא חַי בִּתְחוּשָׁה שֶׁעוֹקְבִים אַחֲרָיו כָּל הָעֵת וּמִתְנַכְּלִים לוֹ. יְהוּדָה לֵיבּ בָּנָה לְעַצְמוֹ בַּיִת מְמֻגָּן, וְרוֹב הַזְּמַן שָׁהָה בֶּחָלָל קָטָן שֶׁהָיָה מֻקָּף בְּדַלְתוֹת בַּרְזֶל וּבְסוֹרְגִים. מִישֶׁהוּ מִידִידָיו נִסָּה לַעֲזֹר לוֹ, וְהִפְנָה אוֹתוֹ לְ'עֵזֶר מִצִּיּוֹן', כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל שָׁם עֶזְרָה וְסִיּוּעַ. אוֹתוֹ יָדִיד שִׁכְנַע אוֹתוֹ שֶׁכָּאן יִשְׁמְרוּ עָלָיו שְׁמִירָה צְמוּדָה. יהוּדָה לֵיבּ הִשְׁתַּכְנַע וְנִרְגַּע. הוּא יָצָא מִן הַחֶדֶר הַמֻּגָּן שֶׁלּוֹ, וְהַשַּׁלְוָה חָזְרָה לִשְׁכֹּן בְּלִבּוֹ. כַּאֲשֶׁר חָשׁ שֶׁהַפְּחָדִים שָׁבִים אֵלָיו, הָיָה מִתְקַשֵּׁר."

אִמָּא הִמְשִׁיכָה לְסַפֵּר לִי בְּצַעַר: "יְהוּדָה לֵיבּ הוּא יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם. לִפְעָמִים הוּא מִתְקַשֵּׁר אֵלֵינוּ גַּם בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ. הוּא מְשֻׁכְנָע שֶׁעוֹמְדִים לַהֲרֹג אוֹתוֹ!"

* * *

לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵי פַּעַם אֶפְגֹּשׁ אֶת יְהוּדָה לֵיבּ הַצְּפָתִי, אַךְ זֶה קָרָה. נוֹלַד לִי אָח קָטָן לְמַזָּל טוֹב. יְהוּדָה לֵיבּ שֶׁהִתְקַשֵּׁר בְּמִקְרֶה וּבִקֵּשׁ אֶת אִמָּא, שָׁמַע עַל הַבְּשׂוֹרָה הַמְּשַׂמַּחַת, וְהֶחְלִיט לְכַבְּדֵנוּ וְלִשְׁהוֹת בִּבְנֵי בְּרַק בְּשַׁבָּת.

יְהוּדָה לֵיבּ הִתְקַשֵּׁר בְּיוֹם שִׁשִּׁי. "אֲנִי לֹא אַעֲכֵּב אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַלָּחוּץ הַזֶּה", כָּךְ אָמַר. "רַק רָצִיתִי לְהַעֲבִיר לָכֶם אֶת רְשִׁימַת הָרְחוֹבוֹת שֶׁבָּהּ אֶעֱבֹר בְּלֵיל שַׁבָּת בְּדַרְכִּי אֲלֵיכֶם. אֵלּוּ הָרְחוֹבוֹת שֶׁבָּהֶם אֲנִי מִתְכַּוֵּן לִצְעֹד מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי שׁוֹהֶה בְּשַׁבָּת, וְעַד לַבַּיִת שֶׁלָּכֶם. אִם תּוּכְלוּ לְעַדְכֵּן אֶת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁלִּי. זֶה הַכֹּל."

הָיִיתִי מָלֵא סַקְרָנוּת לְהַכִּיר אֶת יְהוּדָה לֵיבּ.

כֵּיצַד יֵרָאֶה? הַאִם הוּא אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב? אוֹ שֶׁמָּא הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו הָפְכוּ אוֹתוֹ לְטִפּוּס

תִּמְהוֹנִי וּמוּזָר?

בְּלֵיל שַׁבָּת, בְּ"שָׁלוֹם זָכָר" פָּגַשְׁתִּי בּוֹ לָרִאשׁוֹנָה. פָּנָיו הָיוּ נְעִימוֹת וּמְחַיְּכוֹת, הוּא לִטֵּף אוֹתִי וְאָמַר לִי: "שַׁבָּת שָׁלוֹם לְךָ, אַתָּה הֵרַמְתָּ לִי פַּעַם אֶת הַטֶּלֶפוֹן, נָכוֹן? הִנֵּה, זִהִיתִי אֶת קוֹלְךָ!"

הִבַּטְתִּי בּוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁר בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וְקוֹלוֹ מָלֵא רֶגֶשׁ חַם, זְמִירוֹתָיו מִלְּאוּ אֶת הַחֶדֶר בִּמְתִיקוּת מֻפְלָאָה, וְאָז הוּא הִתְרוֹמֵם וּבִקֵּשׁ לָשֵׂאת דְּבָרִים. בַּסָּלוֹן הַשַּׁבָּתִי שָׂרַר שֶׁקֶט שֶׁל יִרְאַת כָּבוֹד, וִיהוּדָה לֵיבּ אָמַר דְּבַר תּוֹרָה עָמֹק וּמְרַתֵּק. כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב, וְעֵינָיו חַמּוֹת וּמְלַטְּפוֹת, וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁהָאִישׁ הָעוֹמֵד מוּלִי הוּא אָדָם מְיֻחָד וְגִבּוֹר רוּחַ.

אִמָּא הִבִּיטָה בּוֹ מִן הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ. הִכַּרְתִּי כְּבָר אֶת עֵינֶיהָ הַנּוֹצְצוֹת, הַמְּלֵאוֹת גַּאֲוָה בַּאֲנָשִׁים 'שֶׁלָּהּ'.

וִיהוּדָה לֵיבּ סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו: "אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת הַתִּינוֹק הֶחָדָשׁ שֶׁיִּרְאֶה רַק שִׂמְחָה בְּחַיָּיו, וְשֶׁהוֹרָיו הַיְּקָרִים יִרְווּ מִמֶּנּוּ וּמִשְּׁאָר יַלְדֵיהֶם רֹב נַחַת וְשִׂמְחָה."

וְכֻלָּנוּ עָנִינוּ "אָמֵן."

יוצא לאור בהוצאת סלה, ציירת: אסתר גנוט

תגיות:סיפורים לילדיםהדסה צ'ולק

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה