פרשת קרח לילדים

"רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" (במדבר טז, ז)

קָשֶׁה לְהָבִין אֶת הַסִּפּוּר שֶׁל קֹרַח. מַה קָּרָה לָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ וּבַעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ?! אֵיךְ הוּא עָשָׂה שְׁטוּת כָּזֹאת – לָרִיב עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיא אוֹתוֹ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְהִבָּלַע בָּאֲדָמָה?!

כְּדֵי לְהָבִין עַד כַּמָּה מִשְׁתַּבֶּשֶׁת דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁרוֹדֵף אַחֲרֵי כָּבוֹד, נִתְבּוֹנֵן בַּמָּשָׁל הַבָּא:

אָדָם הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ, וּלְפֶתַע רָאָה צִפּוֹר מִתְקָרֶבֶת לְעֵשֶׂב מְסֻיָּם, תּוֹלֶשֶׁת מִמֶּנּוּ וּמַנִּיחָה אוֹתוֹ עַל צִפּוֹר מֵתָה, שֶׁהָיְתָה מֻשְׁלֶכֶת בַּשָּׂדֶה. וְהִנֵּה – אֵיזֶה פֶּלֶא! הַצִּפּוֹר הַמֵּתָה קָמָה לִתְחִיָּה! הִיא פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם וְעָפָה לָהּ בְּשִׂמְחָה!

הֵבִין הָאִישׁ שֶׁכַּנִּרְאֶה בָּעֵשֶׂב הַמְיֻחָד הַזֶּה יֵשׁ סְגֻלָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. הוּא תָּלַשׁ בִּמְהִירוּת כַּמּוּת גְּדוֹלָה מֵהָעֵשֶׂב וְהִתְחִיל לָרוּץ בְּשִׂמְחָה לְכִוּוּן הָעִיר שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְכֻלָּם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים.

הוּא הִמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה רָאָה אַרְיֵה מֵת. חָשַׁב הָאִישׁ בְּלִבּוֹ: לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מִתְלַהֵב מֵהָעֵשֶׂב וּמִתְפָּאֵר בּוֹ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר – אֶעֱשֶׂה נִסּוּי. אֶבְדֹּק אִם הָעֵשֶׂב מַצְלִיחַ לְהַחֲיוֹת אֶת הָאַרְיֵה. הִנִּיחַ הָאִישׁ אֶת הָעֵשֶׂב עַל הָאַרְיֵה הַמֵּת, וְהִנֵּה – הָאַרְיֵה קָם לִתְחִיָּה, הִתְנַפֵּל עַל הָאִישׁ וְטָרַף אוֹתוֹ!

כָּךְ מַסְבִּיר הַסֵּפֶר "מַדְרֵגַת הָאָדָם", אֶת מַה שֶּׁחֲזַ"ל אוֹמְרִים לָנוּ עַל קֹרַח – שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ וּבַעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְיָדַע שֶׁשְּׁמוּאֵל הַנָּבִיא יֵצֵא מִמֶּנּוּ. אֵיךְ מַגִּיעַ אָדָם גָּדוֹל כָּזֶה לְמַעֲשֶׂה שֶׁל רִיב עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מַנְהִיג הַדּוֹר?!

אֶלָּא, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹתֵן לְכָל אָדָם שֵׂכֶל, כְּדֵי שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ הוּא יִתְגַּבֵּר עַל הַתַּאֲווֹת וְעַל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת. אֲבָל אִם אָדָם לוֹקֵחַ אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ בְּמַתָּנָה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת הַתַּאֲווֹת שֶׁלּוֹ – הוּא כְּאִלּוּ לוֹקֵחַ אֶת הָעֵשֶׂב הַיָּקָר וְהַמְיֻחָד וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְדָבָר רַע, רַע כָּל כָּךְ – שֶׁיּוֹצִיא אוֹתוֹ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מֵהָעוֹלָם.

בִּמְקוֹם שֶׁקֹּרַח יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, הוּא עָשָׂה הַהֵפֶךְ. הוּא הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ חָשׁוּב וּמְכֻבָּד, וְקִנֵּא בֶּאֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל שֶׁקִּבֵּל תַּפְקִיד חָשׁוּב, וְכָךְ הִגִּיעַ לְבַסּוֹף לְמַחְלֹקֶת נֶגֶד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. בִּזְכוּת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיְתָה לוֹ, יָדַע שֶׁשְּׁמוּאֵל הַנָּבִיא יֵצֵא מִמֶּנּוּ, וְחָשַׁב שֶׁבִּגְלַל זֶה מַגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד. אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַזֹּאת, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כֹּחַ לְהַחֲיוֹת מֵתִים, לָקַח קֹרַח וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְקַנֵּא וְלָרִיב, וּמִשּׁוּם כָּךְ בְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נֶאֱבַד מִן הָעוֹלָם.

אֶת זֶה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִזְכֹּר תָּמִיד: הַשֵּׁם נָתַן לָנוּ מַתָּנוֹת רַבּוֹת. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַמַּעֲלָה שֶׁלָּנוּ גְּדוֹלָה; אוּלַי אֲנַחְנוּ מְיֻחָסִים וּמְכֻבָּדִים; אוּלַי יֵשׁ לָנוּ כִּשְׁרוֹנוֹת מְיֻחָדִים – אֲבָל הַדָּבָר הַזֶּה צָרִיךְ לִגְרֹם לָנוּ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּצוּרָה טוֹבָה יוֹתֵר, וְלֹא לִרְדֹּף אַחֲרֵי כָּבוֹד וְלִרְצוֹת לִהְיוֹת תָּמִיד בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַמְכֻבֶּדֶת בְּיוֹתֵר. אִם נִזְכֹּר זֹאת וְנִתְנַהֵג כְּפִי שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְבַקֶּשֶׁת מֵאִתָּנוּ, נִזְכֶּה לִגְדֻלָּה אֲמִתִּית, וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.