נועה ירון דיין: " לפעמים, דווקא מהמקום הנמוך – אפשר לגעת בכיסא הכבוד ממש"

בטורה הקבוע ב'ידיעות אחרונות', מספרת נועה ירון דיין על הפעם בה נשאלה על דמות כלשהי מהמקורות, שעמה היא מזדהה הכי הרבה. זה היה ב"פאנל חשוב שישבו בו כמה נשים חשובות, והשאלה של המראיין החשוב הופנתה לכולן. "הייתה מי שהזדהתה עם דבורה הנביאה, הייתה מי שהזדהתה עם רחל אמנו, ואני ישבתי וניסיתי לחפש בתוכי מי בכל התורה – היא האישה שאני הכי מזדהה איתה".

והמסקנה? "אני מזדהה עם כולן", כותבת ירון-דיין נחרצות. "עם כל אחת מהן, בצומת אחר בחיים שלי. הנשים שלנו הן כולן עצומות. קשות ברכותן, חזקות גם בחולשתן. כולן נותנות פייט עמוק לכל פמיניסטית בת ימינו, כולן חצו גדרות וגבולות מחשבה כדי לפעות את פעולתן וכולן בעלות ערך וחשיבות גדולה – גם אם לא קיבלו המון טקסט בפועל.

"ואני הכי מזדהה עם מישהי שאפילו את שמה לא סיפרו לנו, וכנראה היו כמה וכמה כמוה. שפחה על הים, כך התורה קוראת לה. שפחה על הים הוא הכינוי לאישה הפשוטה והנחותה ביותר, שנכחה במעמד קריעת ים סוף. עליה נאמר: ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל הנביא.

"הכי פשוטה הזאת, זכתה בעיניים גשמיות לראות את מה שגדול הנביאים לא ראה. רק כי גם היא הקטנה, יצא ממצרים. בלי להיות מישהי. פתאום נפתחו בפניה המים, ונגלו לה כל נפלאות הבריאה. אני מרגישה לפעמים כמוה: אישה קטנה, שזכתה לראות משהו גדול. אני מרגישה כמו שפחה על הים: יודעת מי אני וכמה אני קטנה, ולא מאמינה כמה אפשר לראות גם מכאן. כי קריעת ים סוף פרטית, מתרחשת לכל אישה ולכל איש בכל יום. גם למשועבדים ביותר".

ירון דיין ממשיכה ואומרת כי בכל קריעת ים סוף, יש גם שפחות. ולכל שפחה – יש קריעת ים סוף פרטית משלה. " ואז, ברגעים האלה, כשהעולם מפלח את עצמו לשניים לנגד עינינו – אני ויחד איתי כל אחיי ואחיותיי לעבדות – כולנו, כל אחד בתהום שלו, לא רואים את מה שראה הנביא יחזקאל ממטר. ההתגלות האלוקית אינה שמורה לנביאים, ואינה נחלתם של החכמים והיראים בלבד. לפעמים, דווקא מהמקום הנמוך – אפשר לגעת בכיסא הכבוד ממש".