לכל הלוחצים - החוכמה היא לא להתחתן מהר, אלא להתחתן עם בן הזוג הנכון

לסביבה היקרה,

"מזל טוב", קראו כולם. זה הגיע, היום ממנו חששתי יותר מכל, יום הולדת 21. זהו, אני כבר לא רווקה צעירה, שנתיים בשידוכים זו כבר כברת דרך ארוכה.

נשמע אבסורד? זו בדיוק התחושה היום-יומית שאני מקבלת מן מהסביבה.

כשהתחלתי שידוכים הרגשתי באופוריה. הביטחון נסק, האושר פרח, הייתי במרכז העניינים. לאט לאט כמות ההצעות פחתה, השדכנים כבר לא רדפו, השמש כבר לא זרחה, הזמן עבר, והמתח גבר.

אני לא כועסת עלייך, דודה, שאיחלת לי ליום ההולדת: "אוי מסכנה שלי, תמצאי אותו כבר, בטח את נורא עצובה, גם אני הייתי דאוגה במקומך". או עלייך, השכנה, ששאלת: "את בטוחה שאינך בררנית?". או עלייך, החברה, שניחמת: "לא נורא, קצת תתפשרי, ושנה הבאה את כבר כלה". ולא עלייך, גיסה, שהבטחת: "בגיל הזה היופי עוד לא קמל".

אני לא כועסת, אך אני כן מאוכזבת, כי אחרי מסיבת ההפתעה, אחרי שהנרות כובו, העוגה נאכלה, הבלונים התפוצצו והחושך ירד, נכנסתי עמוק עמוק למיטה, והתכסיתי עם השמיכה. נתתי לכאב לצאת, לדמעות להתפרץ, שעות ישבתי שם כך, העברתי את כל השנתיים האחרונות בראשי, ואז זה הכה בי: אני בת 21, ומרגישה כמו בת 60. אז נכון, אתן צודקות, עדיין לא מצאתי את זיווגי, לא, לא מפני שאני בררנית, ולא, לא מפני חשש מחתונה. אני בסך הכול מחפשת בחור עם איכות, וזה קשה, אני מבטיחה.  הלחץ מהסביבה לא עוזר, הוא מתסכל. אז נכון, אני מחפשת, ואני אמשיך לחפש. אך כשאני מסתכלת על הזמן שחלף, מגיעה אליי התבונה שאני כל הזמן במן מרדף, מרדף אחרי הזיווג. הוא תובעני, עד שכמעט איבדתי את עצמי. הבנתי שנכון, התקופה הזו הייתה אינטנסיבית, וכללה חיפוש רב וגם עוגמת נפש לא מועטה, אבל מה עם הצמיחה וההתפתחות האישית שלי?, מה עם ההתחזקות ברוחניות שלי, ההתגברות על היצר, מה עם ההצלחה בלימודים?, כל זה לא נחשב, כי לא מצאתי עדיין את האחד?

הקב"ה מעביר אותי ניסיון. נכון, הוא לא פשוט, והסביבה לא ממש תומכת, ואני לפעמים כועסת. אבל דווקא כשאני נפגעת מהסביבה, כשאיזו דודה נחמדה מחליטה להעמיד אותי על מקומי, במקומות האלו נמדדת רמת הביטחון שלי בד'. בדיוק אז, כשהכול נראה שחור, כשאין תקווה לאור והדמעות מבצבצות לי מבין העיניים, אני מביטה לשמים, מסתכלת ולוחשת: "אבא שלי, אני הבת הקטנה שלך, אני יודעת שאתה רוצה בטובתי, אתה יודע שאני מחפשת בחור איכותי, ירא שמים, אז בבקשה תגרום לי למצוא את זיווגי הנכון במהרה בימינו. בבקשה, עזור לי להיות חזקה, נחושה, לא להיפגע מן הסביבה, כי החכמה היא לא להתחתן מהר, החכמה היא להתחתן עם בן הזוג הנכון". עליי לדעת על מה לשים את הדגש, את המחשבה, לפעול ולהשתדל, אך עם זאת להאמין בד' שיוביל אותי אל החלק החסר...

והיום אני אומרת לכן: דודה, שכנה, חברה וגיסה: תודה, תודה שלא חסכתן ממני את הביקורת, כי בזכות זה הבנתי: האושר הפנימי הוא זה שמגדיר את האדם, ולא הדד ליין של הסביבה. עליי לחוות את ההווה, להתפתח, לשאוב ידע, לצמוח מן הקושי גם בכאן ועכשיו, ולא להיות במלחמה בלתי פוסקת בתחושות החמצה ותסכול. לא להיות שרויה בלחץ תמידי שתגיע הישועה. בדיוק מתוך האמונה בד' אני בטוחה שאקבל את זיווגי הנכון בשבילי, זה שאומר עליו " למענו הייתה ההמתנה שווה". כי החכמה היא לא למצוא את הדרך אל האושר, אלא את האושר שבדרך.

אני עוברת מסע, מסע מרתק. אני של גיל 19, זה לא אני של גיל 21. גדלתי, התבגרתי, הפנמתי, צמחתי, גדלתי, אל תטעו, אני אמשיך לחפש את האחד ואקדיש לכך כוחות, אך במקביל לא אשקע במרה שחורה ובתחושות ייאוש , לא אכנע לסביבה הנותנת לי את התחושה של הכאב בהמתנה, אלא אצמח, אלמד, אתפתח, והכי חשוב – אבטח בד' שהוא יודע בדיוק מתי להביא לביתו הקטנה את האבידה. שלמה המלך אמר: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים: עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע".

הזמן שלי להתארס יגיע. הוא פשוט לא היה הזמן הראוי והנכון עת עתה, והוא קרוב, אני מרגישה. אני מאחלת לעצמי תמיד לזכור להודות לד' על הכאן ועכשיו: על הזכות לחיים, על הבריאות, המשפחה, ההצלחה בלימודים, על הכוחות החזקים שנתן לי. כל אלו לא מובנים מאליהם בכלל. עלי לחזק את המודעות לדברים הנפלאים שד' הנחיל בחיי, לזכור להיות מאושרת גם במצב הנוכחי, ושהאושר לא יהיה תלוי בדברים חיצוניים או בחיזוקים מהסביבה והחברה. את האושר האמיתי הפנימי רק אני יכולה לבחור. הא תלוי בי.

ומהסביבה אני מבקשת: אל תגרמו לנו לחוות את זמן ההמתנה כזמן חשיכה. תקופת הבחרות היא תקופה נפלאה. תנו לנו לחוות אותה בשמחה ובצהלה. במקום לבקר אותנו, תתמכו בנו, תנו לנו לנצל את הזמן הזה להתפתחות ולצמיחה מכל הבחינות וההיבטים, להבין מי אנחנו, לחוות את התקופה הנוכחית שלא תחזור עוד לעולם, שכאשר נסתכל אחורה, ניזכר בה כתקופה חשובה ביותר, בה השקענו באישיותנו, על מנת שנקים בית טוב יותר בעתידנו.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.