מי יכול למצוא את האות ק’ במילה חנוכייה?

באחד מבתי הספר התקיימה תכנית חנוכה.

המורה ביקש מהתלמידים לחפש כמה יותר מילים שמתחבאות במילה "חנוכייה", ולקשר כל מילה לחנוכה.

הילדים נהנו מאוד מעבודת היצירה. הם החלו לנבור ולחפש מילים בתוך המילה "חנוכייה".

לאחר חצי שעה של עבודה נחמדה, הורה המורה לילדים לקרוא את המילים.

הוא רשם על הלוח את המילה "חנוכייה" ואת המילים הנגזרות ממנה.  כל ילד גם הסביר איך מתקשרת לחנוכה המילה שהציג.

ילד אחד הסביר שרשם את המילה: 'חינוך' כי חנוכה זה חג החינוך, כל אב מחנך את ילדו לקיים את מצוות הדלקת הנרות.

ילד שני הסביר מדוע רשם את המילה: 'נח' – כי בחנוכה חוזרים מהכיתה בשעה מוקדמת ומספיקים לנוח.

עוד ילד הסביר שרשם את המילה: 'חנוכה', כי את החנוכייה מדליקים בחג החנוכה.

לאחר שתמו המילים, הצביע ילד אחד, שלא ענה קודם, והוסיף עוד שתי מילים:

"קן" (של ציפור), וההסבר שנתן: כי בחנוכה כולם בבית כמו ציפור בקן.

והמילה "נקי" – כי העיקר -  כך תירץ - העיקר שהקן נקי ומסודר.

"הכול מצוין" -  התלהב המורה, "רק שאני לא רואה את האות ק' במילה חנוכייה".

"אז מה?" – ענה הילד, "זה לא משנה ק' או כ', העיקר שהכול מסתדר כל כך יפה".

לפעמים צריך לעצום עין. לא לראות. לא לדעת. לא להגיב. לא להתווכח.

במקרה שארע בכיתה, מה זה משנה באמת אם הילד צדק או לא. הוא התאמץ, הוא התלהב, הוא תרץ את עצמו ואת תשובתו, והאות כ' באמת נשמעת כמו ק' בסופו של דבר.

אבל מקרים כאלו קורים אין סוף לנו עצמנו בחיים, וכמעט בכל רגע בבית עם בן הזוג וגם  עם הילדים.

לא תמיד עלי להתייחס לכל משפט של ילד, לכל הגה, לכל מילת כעס, לכל מילת טרוניה,

לא תמיד עלי לרוץ מן המטבח לשמע הקריאה: "אמא, תגידי לו, הוא עשה לי!"

לא תמיד אני חייבת לשמוע את המילים: "אוף, שוב קישואים עם פתיתים. נמאס לי!"

לא תמיד אני צריכה להקשיב לו כשהוא חוזר עצבני מהעבודה ומתעצבן על הבלגן.

לפעמים עדיף לשתוק, לא להעיר, לא לראות, לא להתערב, לא להבליט את המעשה.

לא לשים לב לכך שהאות ק' נפקדת מהמערכה, לראות באות כ' את הקול ולא את הכל.

לפעמים  כדאי לתת לשיירה לעבור. לכבות את האור.

שינוי קטן מצד עצמנו - בכוחו לשנות את כל התמונה לזכותנו.

כי איך אמר אותו ילד? מה זה משנה כ' או ק', העיקר שהכול מסתדר בסופו של דבר.