סיפור מופלא על רבי אלחנן וסרמן

רבי אלחנן וסרמן הי"ד, ראש ישיבת "אוהל תורה" בברנוביץ, נשא בעול הכלכלי הכבד של ישיבתו. באחת התקופות הקשות שידעה הישיבה, נסע רבי אלחנן  לאמריקה, על מנת להתרים יהודים אמידים לטובת לומדי התורה. "זהו רצון ה' יתברך", אמר. "הישיבות במצב כלכלי קשה על מנת לאפשר ליהודים נוספים לזכות לקבל חלק בתורה הקדושה על ידי תרומתם. על כן אסע לאמריקה".

בימים ההם, לפני קרוב למאה שנה, היתה נסיעה מיבשת ליבשת כרוכה בממון ובמאמץ רב. להחליף רכבות, ואחר כך מסע של כמה שבועות באוניה.

לאחר כחודש ימים של טלטולים ותלאות, מגיעים סוף סוף רבי אלחנן ומקורביו לחופי אמריקה. מיד בהגיעם, נחפז רבי אלחנן למטרת בואו, והחל מסתובב בין בתי הגבירים, מדבר על ליבם על חשיבות החזקת התורה.

אך רוח החומריות ששלטה באוויר והמירוץ אחרי הביזנס הקשתה על ראש הישיבה לדבר עם אנשי עסקים על דברים רוחניים, לעצור אותם מהמרדף אחרי כסף ולהמחיש להם מהי תורה, מהי ישיבה, ומה רבות זכויותיו של תומך תורה.

אחד התלמידים נכנס אל רבי אלחנן, ובפיו רעיון. "יש כאן בעיר יהודי, גביר אדיר, אולי הגדול ביותר בכל אמריקה. ברשותו בתי חרושות ענקיים ליצור בגדים, אלפי פועלים עובדים תחתיו, ורכושו גדל מיום ליום. אך לאותו גביר יש 2 חסרונות, ויתרון אחד".

"מהם החסרונות?", שואל רבי אלחנן.

"חסרון אחד שהוא שנה ופירש. אמנם בצעירותו שמר תורה ומצוות, אך מאז שהיגר לאמריקה וראה הצלחה בעסקיו, עזב הכל, וכיום הוא חי כמו גוי גמור, נשוי לגויה, גם ביום כיפור לא רואים אותו בבית הכנסת". אמר התלמיד והמשיך: "חסרון שני, שהוא קמצן גדול, וכגודל עושרו כך גודל קמצנותו, מעולם לא הצליח אדם להוציא ממנו דולר אחד לצדקה, לא לעניים ולא לחולים, קל וחומר שלא לדברים שבקדושה".

"נו", משיב רבי אלחנן בתהייה, "אחרי כאלו חסרונות, איזו מעלה כבר יכולה להיות?"

"המעלה היא שהוא למד עם ראש הישיבה באותה כיתה, אצל אותו מלמד. היום קוראים לו ג'יקוב, אך בעבר היה שמו יענקל".

"אוי ווי יענקל!, ה' ירחם מה יצא ממנו" מהרהר רבי אלחנן ומכריז "נוסעים!"

רבי אלחנן הגיע למשרדו של ג'יקוב, ישב ושוחח עימו, כשג'יקוב מגלה כל העת התעניינות גדולה על הקורה בעיירה האירופית בה גדל, ורבי אלחנן משוחח עמו בסבלנות ועונה על כל שאלותיו.

"נו, רבי אלחנן, אולי תגיד לי למה הגעת לאמריקה, אולי אוכל לעזור במשהו"?

לאחר זמן מה, פונה ג'יקוב בשאלה ישירה: "נו, רבי אלחנן, אולי תגיד לי למה הגעת לאמריקה, אולי אוכל לעזור במשהו"?

"כן, בוודאי. טוב שאתה שואל, אכן אתה יכול לעזור לי מאוד!", השיב רבי אלחנן. "במעיל שלי יש כפתור רופף, מידי פעם הכפתור נופל ואני נאלץ ללכת לחייט שיתפור לי אותו, וכך מידי תקופה חוזר הדבר על עצמו, הכפתור נופל ואני הולך לחייט. שמעתי שיש לך מפעל גדול של טקסטיל, חשבתי לבקש ממך אם תוכל למצוא עבורי חיט טוב שיתפור לי את הכפתור בצורה חזקה שלא ייפול יותר לעולם".

"בשמחה רבה", רווח לג'יקוב על האופן הקל בו יוכל להגיש עזרה לרבי אלחנן, ומיד שלח לקרוא לחיט הראשי של המפעל.

החיט מגיע, וג'יקוב מראה לו את המעיל עם הכפתור, "תתפור לו את הכפתור הזה בצורה החזקה ביותר שתיתכן".

לאחר מספר דקות חוזר החייט ובידו המעיל "הנך יכול להיות רגוע" מכריז "הכפתור תפור בצורה חזקה ביותר, הוא ממש חלק מהבגד, ומעתה הנך יכול להיות בטוח שלא יפול לעולם!"

"איזה יופי, תודה רבה לך, עזרת לי מאוד" הודה לו רבי אלחנן בשמחה. נפרד מג'יקוב ויצא חזרה לאכסנייתו.

אך חזר לאכסניה והטלפון מצלצל, על הקו מר ג'יקוב, "רבי אלחנן, עדיין לא אמרת לי את הסיבה לשמה הגעת לאמריקה".

"הלא אמרתי לך: היה לי כפתור רופף וזה הקשה עלי מאוד, וברוך ה' שהענין הסתדר על הצד הטוב ביותר, באמת תודה רבה לך",  השיב ראש הישיבה.

למחרת בבוקר מתקשר שוב מר ג'יקוב: "רבי אלחנן, אתם מסתירים ממני משהו, בבקשה בוא אלי למשרד. אני חייב לדבר איתך".

רבי אלחנן מגיע למשרד, וג'יקוב מקבל את פניו בשאלה: "רבי אלחנן, אנא ממך אל תסתיר ממני: מהי הסיבה האמיתית לשמה טרחת והגעת עד אמריקה?", ורבי אלחנן בשלו: "הגעתי לאמריקה בשביל לתפור את הכפתור"

"לא נכון, לא יכול להיות, אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים. יש כאן משהו נוסף, אתם מסתירים ממני".

ורבי אלחנן בשלו: "הלא אמרתי לך שהכפתור הזה גרם לי צער רב. בלתי אפשרי ללבוש מעיל כשמידי פעם נופל לו הכפתור ואני צריך ללכת איתו לחייט. זה יכול לקרוא בישיבה או תוך כדי הליכה. לכן החלטתי שצריך לתפור אותו חזק בצורה שיותר לא יפול". סיים וחזר למעונו.

למחרת בבוקר מצלצל שוב ג'יקוב, והוא נסער כולו: "רבי אלחנן, כל הלילה לא ישנתי, תאמר לי את האמת למה הגעת לאמריקה"?

"הגעתי לאמריקה בשביל לתפור את הכפתור"...

"רבי, זה לא יכול להיות, עשיתי חשבון, כדי ליסוע מארופה לאמריקה צריך ליסוע דרך ארוכה, ואחר כך ברכבת, ועוד רכבת, ואחר כך שבועיים באוניה. ובכל מקום צריך לשלם מיסים, כשרק בכספי המיסים יכולת לקנות יותר ממאה מעילים חדשים, ועדיין לא הזכרתי את הטרחה הרבה. אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים! אתה מסתיר ממני את האמת".

"רבי, זה לא יכול להיות. הרי בכסף של הנסיעה יכלת לקנות מאה מעילים חדשים"

ורבי אלחנן חוזר ומשיב בסבלנות: "הרי כבר הסברתי לך שהכפתור הזה כל הזמן עשה לי בעיות, לא היתה לי ברירה אלא לבוא לכאן שתתקן לי אותו בצורה טובה שיותר לא יפול לעולם".

אחרי הצהרים מתקשר שוב מר ג'יקוב, ומתחנן: "רבי, אתם מסתירים ממני משהו, בשביל מה הגעתם לאמריקה???"

"באתי לאמריקה כדי לתפור את הכפתור".

"אבל זה לא יכול להיות, אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים!", זועק ג'יקוב, ורבי אלחנן בשלו: "תאמין לי, בררתי חשבתי אולי השתגעת, אבל בכל מקום אמרו לי שאתה בכלל לא משוגע. ההיפך, אתה ראש ישיבה חשוב מאוד, יש לך את הישיבה הכי טובה בליטא, מאות בחורים, גם הוצאת ספרים, ולפתע עזבת את הכל ונסעת לאמריקה, יש לכך בוודאי סיבה חשובה"

ורבי אלחנן משיב שוב: "תבין, באירופה יש שלגים יש רוחות, הרבה יותר מאמריקה, שם מעיל טוב זה מצרך חיוני, בלתי אפשרי ללבוש מעיל עם כפתור רופף שנופל מידי כמה ימים".

למחרת בשעת בוקר מוקדמת דופק על דלת האכסניה מר ג'יקוב, פוגש את רבי אלחנן ומתחנן אליו: "תאמין לי, כבר יומיים שאני לא אוכל ולא ישן, אני כל הזמן חושב מה אתה מסתיר ממני, מה המטרה עבורה באת לאמריקה?"

"הרי כבר אמרתי לך, הגעתי לכאן מאירופה לאמריקה כדי שתתפור לי את הכפתור!"

"אבל זה לא יתכן, אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים!" זועק ג'ייקוב ופורץ בבכי, "זה לא יכול להיות, אתה מסתיר ממני משהו, אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים!"

"יענקל, בשביל מה הגיעה נשמתך מעולם האמת, עד לעולם השפל הזה?"

"טוב, אם אתה כל כך מבקש, אז אני אגיד לך למה הגעתי לאמריקה", מרצינות פניו של ראש הישיבה הדגול. "נכון, אתה צודק, אדם באמת לא עושה את כל הדרך מאירופה עד לכאן רק בשביל לתפור כפתורים. יענקל! ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! בשביל מה הגיעה נשמתך מעולם האמת, מתחת כסא הכבוד, עד לעולם השפל הזה, ואחר כך כל צער העיבור של אמך והלידה, וצער גידול בנים, כל הדרך הזאת, כל הטרחה הרבה, בשביל מה? בשביל לתפור כפתורים? בשביל להקים מפעלי בגדים?

"בעצמך אמרת, הרי זה לא יכול להיות שאדם יגיע לכאן מאירופה לאמריקה נסיעה של חודש בסך הכל, רק בשביל לתפור כפתורים, אז בשביל מה הנשמה שלך עברה תהליך כל כך ארוך מעולם האמת עד לעולם הזה, האם בשביל לתפור כפתורים?", קרא רבי אלחנן מדם לבו האוהב.

ג'יקוב יוצא מהאכסניה נסער עד עמקי נשמתו, במהלך הימים הבאים הזעקה מפעפעת בתוכו "אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים!" הזעקה שלו עצמו, בשביל מה הגעתי לכאן, מה התכלית שלי בעולם, מה המטרה בחיי?".

"ההחלטה גמלה בליבו, החיים שלו הולכים להשתנות מהקצה אל הקצה, הדולרים כבר היו נראים לו פחות ירוקים ונוצצים. כעת השאיפה שלו אחרת, לעשות את תפקידו בעולם.

מר ג'יקוב חזר להיות יענקל, שינה את כל אורחותיו והחל לחיות כמו יהודי, קבע עיתים לתורה והוזיל מהונו לכל דבר שבקדושה. שנים ספורות לאחר מכן זכה רבי אלחנן למות על קידוש ה' בשואה, את ספריו ושיחותיו לומדים עד היום בכל הישיבות הקדושות. תלמידיו של רבי אלחנן הקימו דור חדש של תלמידים אשר ממשיכים במורשתו, ביניהם גם צאצאיו של רבי יענקל בעל התשובה, השומרים תורה ומצוות.

סיפור אמיתי זה תובע מכל אחד ואחד מאיתנו, מחשבה כנה עם עצמו, למה הגיע לכאן? מה המטרה אותה הוא אמור להשיג במשך חייו הקצרים בעולם הזה? האם בשביל לרכוש בית יפה? רכב חדיש? מעמד חברתי? כבוד מדומה? האם את כל הדרך עשה כדי לתפור כפתורים???

באדיבות אתר 'דרשו'.