אמונה
האם הגויים נבראו כדי לשרת את היהודים?
על האופן בו הברואים מתקשרים זה בזה להשגת התכלית האלוקית
- דניאל בלס
- כ"ד תשרי התשע"ז
"שלום רב. שמי ארי. לפני מספר ימים חגגנו בעיר דיסלדורף בגרמניה הכנסת ספר תורה שני לבית הכנסת הבוכרי בעיר. בזמן שיצאנו לחצר מתחם בית הכנסת שמעתי שיחה בין שני אדונים מבוגרים ממני שנראו יותר מבינים ממני, השיחה היתה בקשר למי אנחנו לגויים, אחד מהם טען שה׳ שלח את הגויים לנו בכדי לשרת אותנו למען מטרותינו. אני לא התערבתי אבל נזכרתי בפסוק מספר יאשיהו ב׳ שלמדתי בבית הספר ושם היה כתוב שאנחנו עם ישראל צרכים להיות ״אור לגויים״, איך שאני מבין את הפסוק הזה, הגויים אינם בשבילנו אלא אנחנו כאן בשבילם, ללמד אותם את דרכו של ה׳, להוביל אותם לשלום ולהראות להם שלא במלחמות אלה בהסברה את דרך ה'. מה נכון? תודה מראש. "
* * *
שלום וברכה,
נראה שיש כאן אי הבנה. כולם נועדו לשרת אדון אחד, שהוא הקב"ה.
(פרקי אבות ו, יא): "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז), כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר (שמות טו, יח), ה' ימלך לעלם ועד. רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."
כולנו עבדי השם. עם ישראל נבחר להיות עם סגולה, ועם זאת אנו גם עבדיו של הקב"ה: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' א-לוהיכם" (ויקרא כה, נה).
התכלית היחידה היא עבודת ה', ותכלית זו מושגת על ידי עסק התורה וכל משמשיה. עבור תכלית זו יצר הבורא נבראים רבים בצורת ממלכה, כאשר עם ישראל הוא העיקר והלב. בני ישראל הם בבחינת בני המלך המשמשים בארמון, ואומות העולם הם כאזרחים של הממלכה. העיקר הוא כמובן המלך, והתכלית היא עבודתו - תכלית אשר מושגת בשיתוף כל הנבראים, כאשר עם ישראל הוא חוד החנית, הראש והעיקר המוליך את כל האיברים. כשם שאין מלך ללא נתינים, ואין גוף ללא איברים, כך גם אין עולם ללא נבראים בדרגות שונות.
עם ישראל נבחר לקיים את התורה, שבזכותה מתקיים העולם כולו: "אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי".
עם ישראל מוביל את העולם והוטל עליו התפקיד לקיים את העולם וכל האומות: "ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל להשיב, ונתתיך לאור גויים להיות ישועתי עד קצה הארץ" (ישעיהו מט, ו). ולסיבה זו שמו של ישראל התפרסם בכל העולם, כדי לתקן את העולם ולקרבו אל גאולתו השלמה: "...ועיקר סיבה זו שיהא רוב חיותנו בגלות, דהקב"ה גילה לאברהם אשר נוצרו בניו להיות לאור גויים, וזה אי אפשר רק כשהם מפוזרים בגלות" (הנצי"ב לבראשית מז כח).
וכפי שהתנבאו הנביאים: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים... כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב). אז כולם יעבדו את ה': "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט).
אפשר לתאר בדרך משל את העולם כאורגניזם אחד - בני ישראל הם הראש, והם מוליכים את האיברים שהם העמים. אך האיברים הם חלק מהמערכת. העם הנבחר נברא כדי להוליך, והעמים כדי להתהלך לאורו. הוא והם - משרתים את הבורא יתברך. בני ישראל הם בבחינת בני המלך הקרובים ביותר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו). כולנו עובדים את ה', כולנו נועדנו בשביל ה' ולא בשביל עצמנו.
וראיה מן המלאכים: המלאכים ללא ספק גדולים בדרגתם הרוחנית מבני האדם, עם כל זאת, ה' עשאם שליחים לנביאיו. כי עם כל מעלתם של המלאכים, יש באדם מידה שאין בהם, והיא יכולת הבחירה החופשית בין טוב לרע. בני האדם מתקנים בבריאה דבר שאף מלאכים אינם יכולים לתקנו ולעשותו: "לא ניתנה תורה למלאכי השרת" (קידושין נד, עמוד א). כולם שותפים במטרה אחת, שהיא כבוד ה' ועשיית רצונו. מסיבה זו יכול צדיק להגיע לדרגה גבוהה יותר ממלאך, ויכול תלמיד חכם להגיע לדרגה גבוהה יותר מכהן גדול: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו" (תנא דבי אליהו, פרק ט).
ורק הקב"ה לבדו חוקר כליות ולב: "ה' צבאות בוחן צדיק, רואה כליות ולב" (ירמיהו כ, יב), "אני ה' חוקר לב, בוחן כליות, ולתת לאיש כדרכיו, כפרי מעלליו" (ירמיהו יז, י).
הגויים תפקידם לעבוד את ה' בהתאם לדרגתם - ועל תפקיד זה יקבלו שכר בעולם הבא לפי דרגתם, אולם בני ישראל קיבלו את התפקיד החשוב ביותר בבריאה - שהוא עסק התורה, לכן שכרם גבוה מכל הנבראים בעולם הבא (כי כגודל המאמץ - כך גודל השכר והקרבה לאלוקים). התורה היא תכלית הכל. ובמצב הבריא ביותר של הבריאה, הגויים אמורים לזכות את ישראל כדי שיוכלו ללמוד תורה, ועם ישראל כידוע מזכה את העולם בכח תורתו - שממנה יורד שפע לעולם כולו.
רמח"ל (כללי פתחי חכמה ודעת, כלל ראשון):
"מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי הא-ל יתברך הוא תכלית הטוב בודאי, ומחוק הטוב הוא להיטיב, וזה מה שרצה ית"ש לברא נבראים שיוכל להיטיב להם, כי אם אין מקבל אין הטבה, ואמנם כדי שתהיה ההטבה שלמה ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיקבלו אותה המקבלים ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב, ולא ישאר להם בושת פנים כמקבל צדקה מאחר". (דעת תבונות יח)
"...מציאות האדם בנויה בחכמה עמוקה לאין תכלית, כי האדון ב"ה ברא נבראים רבים וגדולים, כולם צריכים למשמרתם, שאין שום דבר לבטלה, והכל עומד על הפנה היסודית, שהאדון רוצה בעבודת האדם שיתקן כל החסרונות ויעלה האדם עצמו עילוי אחר עילוי עד שידבק בקדושתו יתברך..."
"המעמיק בחכמה ימצא היות כל הנבראים מתקשרים קשר גמור זה בזה, שכולם צריכים להשלים הענין שאליו כיוונה המחשבה העליונה בבריאה, וכולם מתקבצים לתכלית אחת שתנאיו רבים וסדרם עמוק מאדם. רז"ל אמרו "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו". וצריך להבין ענין הכבוד הזה, וכשנבין התואר הזה, נבין פקודת כל הנבראים בהשלמת הכבוד הזה. ועתה די לנו לדעת שודאי כל עניני הבריאה מתקשרים ומתקבצים לתכלית אחת, ונדע על כן, כי אין שלמות ענינים במה שנמצאים איש לדרכו, אלא במה שהם מתקשרים זה בזה, ומתאחדים לתכלית האחת. ובאמת תראי שגם במעשים אין רע נמצא בעולם, אלא בחלקי הדברים טרם התחברם להשלמת הדבר, אך אין דבר מושלם שיהיה רע..." (שם קכח)
התכלית האמיתית היא עבודת ה', כאשר יש דרגות בהשגת התכלית הזו, אותה גם הגויים משיגים לפי דרגתם (כמובן שכל גוי שרוצה בכך יכול להתגייר, ואז ישיג את התכלית הגבוהה מכל בקיום התורה והמצוות). עם ישראל קיבל את התכלית הגבוהה ביותר. אך עלינו לזכור שכולם נועדו לשרת את המלך האחד והיחיד, שהוא תכלית חיי כל הברואים בעולם.
נא לראות גם: