למה יש אנשים שאוכלים ואוכלים, ואינם שבעים?

א. אֵיזֶה אֹשֶׁר שֶׁאֶפְשָׁר לִקְרֹא מָה בוֹרֵא עוֹלָם אוֹמֵר לָנוּ: הַגְּמָרָא בְמַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא (דַּף סא) מְגַלָּה: "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִלְמָלֵא הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִשְׁבִיל דָּבָר זֶה, שֶׁאֵין מִטַמְּאִים בִּשְׁרָצִים - דַּיַּי". כְּלוֹמַר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: שֶׁאֲפִילוּ רַק בִשְׁבִיל דָּבָר זֶה שֶׁאָנוּ נִזְהָרִים לֹא לְטַמֵּא אֶת עַצְמֵנוּ בַאֲכִילַת חֲרָקִים לְמִינֵיהֶם הָיָה כְדַאי לוֹ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלָתֵת לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. כִּי בֶאֱמֶת זֶהוּ הַדָּבָר שֶׁמַּבְדִּיל בֵּינֵינוּ לְבֵין מִצְרַיִם וּשְׁאַר הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם לֹא נִזְהָרִים מִלֶּאֱכֹל שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְאִילּוּ אֲנַחְנוּ עֲמֵלִים וְטוֹרְחִים וְנִזְהָרִים לֹא לְטַמֵּא אֶת נַפְשֵׁנוּ בְכָל אֵלּוּ. מִכָּאן שֶׁאֲפִילוּ אִם בְּדִיקַת הַמַּאֲכָלִים מַצְרִיכָה הַשְׁקָעָה שֶׁל זְמַן וּמָמוֹן – נִתְחַזֵּק! וְלֹא נֵחָלֵשׁ!

ב. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה מַמָּשׁ חוֹבָה בְּט"וּ בִשְׁבָט לֶאֱכוֹל תְּאֵנִים יְבֵשׁוֹת, תְּמָרִים, מִשְׁמֵשִׁים, צִמּוּקִים וְכוּ' - וְצָרִיךְ לְלַמֵּד אוֹתָם כַּמָּה דְבָרִים חֲשׁוּבִים: 1. זֶה לֹא חוֹבָה בִכְלָל אֶלָּא מִנְהָג טוֹב. 2. צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ בְּעָיָה גְדוֹלָה מְאֹד עִם תְאֵנִים יְבֵשׁוֹת וְעִם תְּמָרִים וְכוּ' שֶׁמְּצוּיִים בָּהֶם תּוֹלָעִים!!

ג. יֵשׁ שֶׁנִּמְנָעִים מִלֶּאֱכֹל תְּאֵנִים יְבֵשׁוֹת וּמִי שֶׁיָּכוֹל לִנְהֹג כָּךְ - תָּבוֹא עָלָיו בְרָכָה. אוּלָם, מִי שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק - יִבְדֹּק כָּךְ: שָׁלָב א': בְּדִיקָה חִיצוֹנִית, מִתְבּוֹנְנִים אִם מְצוּיִים חֲרָקִים קְטַנִּים הַנִּרְאִים כְּגַרְגְּרֵי חוֹל. בְּמִדָּה וְנִמְצְאוּ אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּפְּרִי. שָׁלָב ב': שׁוֹטְפִים הֵיטֵב מִבַּחוּץ. שָׁלָב ג': מְסִירִים אֶת הָאֵזוֹר מִסָּבִיב לַחוֹר שֶׁבְּתַחְתִּית הַתְּאֵנָה. שָׁלָב ד': חוֹצִים אֶת הַתְּאֵנָה לִשְׁתַּיִם וּמְקַפְּלִים אֶת פְּנִים הַפְּרִי הַחוּצָה וּבוֹדְקִים הֵיטֵב כְּנֶגֶד הָאוֹר. שָׁלָב ה': מְחַיְּכִים, מְבָרְכִים וְאוֹכְלִים.

ד. אָדָם שֶׁמָּצָא תוֹלַעַת בְּתוֹךְ הָאֹכֶל - יָכוֹל לְהוֹצִיא אוֹתָהּ וּלְהַמְשִׁיךְ לֶאֱכוֹל, וְכָךְ הַדִּין אִם מָצָא אַחַר כָּךְ עוֹד תּוֹלַעַת שְׁנִיָּה, אַךְ אִם מָצָא תוֹלַעַת שְׁלִישִׁית - אָסוּר לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לֶאֱכוֹל עַד שֶׁיִּבְדֹּק אֶת כָּל הָאֹכֶל.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יג', כה') "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (ד')

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה! תַּלְמִיד חָכָם הִתְאָרֵחַ אֵצֶל מִשְׁפָּחָה מְסֻיֶּמֶת. בִּתְחִלַּת הַסְּעוּדָה הִגִּישׁוּ מָלֵא סָלָטִים, אַחַר כָּךְ הֵם הִגִּישׁוּ מָנָה רִאשׁוֹנָה דָּגִים טְעִימִים, וְנָתְנוּ לָאוֹרֵחַ מִכָּל סוּג שֶׁל דָּג: סָלוֹמוֹן, טוּנָה וְכוּ'. אַחַר כָּךְ הִגִּישׁוּ בְּשַׂר טָלֶה, כֶּבֶשׂ, עוֹפוֹת, אֹרֶז וְכוּסְכּוּס וְהֵם מַפְצִירִים בָּאוֹרֵחַ שֶׁיֹּאכַל מִכָּל דָּבָר. אַחֲרֵי הַסְּעוּדָה הֵם הִגִּישׁוּ עוּגָה טְעִימָה, וּגְלִידָה (פַּרְוֶה), וּפֵרוֹת הָעוֹנָה, וּלְבַסּוֹף פִּצּוּחִים.. וְאָז רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁמַע "בּוּם!" וּבִטְנוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הִתְפּוֹצְצָה, הוּא שָׁאַל אוֹתָם: "תַּגִּידוּ לִי, אֵיךְ אֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה?" וְהֵם עָנוּ בְּפַשְׁטוּת: "תִּרְאֶה, אִם תִּקַּח שַׂק וּתְמַלֵּא אוֹתוֹ עַד סוֹפוֹ בַּאֲבַטִּחִים הַאִם תּוּכַל לְהַכְנִיס בּוֹ מִשְׁמֵשִׁים?" וְהָאוֹרֵחַ עָנָה: "כֵּן, בֵּין הָאֲבַטִּחִים יֵשׁ מָקוֹם לְמִשְׁמֵשִׁים" וְהֵם הִמְשִׁיכוּ לִשְׁאוֹל: "וְאַחֲרֵי שֶׁמִּלֵּאתָּ אֶת כָּל הֶחָלָל בְּמִשְׁמֵשִׁים, הַאִם יִהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס פִיסְטוּקִים?" "מְמְמְ.. כֵּן, בָּרְוָחִים שֶׁבֵּין הַמִּשְׁמֵשִׁים יִהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס פִיסְטוּקִים" "וְאַחֲרֵי שֶׁמִּלֵּאתָּ אֶת כָּל הָרְוָחִים פִיסְטוּקִים, הַאִם יִהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס לַשַּׂק קֶמַח?" "כֵּן, בְּוַדַּאי, הַקֶּמַח הוּא דַּק וְיִכָּנֵס בְּכָל הָרְוָחִים.." עָנוּ הַמְאָרְחִים וְאָמְרוּ: "זוֹ הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתְךָ! לְכָל דָּבָר יֵשׁ אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ בַּבֶּטֶן.."

וּבֶאֱמֶת, יֵשׁ לְהָבִין מֵהֵיכָן בָּאָה תְּחוּשַׁת הַשֹּׂבַע לָאָדָם, וּמַדּוּעַ בְּדוֹרֵנוּ אֲנָשִׁים אוֹכְלִים וְאוֹכְלִים וְלֹא שְׂבֵעִים?! הֶסְבֵּר לְכָךְ מוֹפִיעַ בַּסֵּפֶר לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת וְכָךְ הוּא אוֹמֵר: בְּכָל אֹכֶל יֵשׁ שְׁנֵי דְּבָרִים: א. הַחֵלֶק הַגַּשְׁמִי שֶׁבּוֹ (וִיטָמִינִים, מִינֶרָלִים וְכוּ') וּמֵהֶם נִזּוֹן הַגּוּף. ב. הַחֵלֶק הָרוּחָנִי (נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה) וּמֵהֶם נִזּוֹנֵת הַנְּשָׁמָה. כַּאֲשֶׁר אָדָם מְבָרֵךְ עַל הָאֹכֶל בְּכַוָּנָה אָז הוּא מְעוֹרֵר וּמְחַזֵּק אֶת הַחֵלֶק הָרוּחָנִי שֶׁבָּאֹכֶל וְכָךְ יֵשׁ לוֹ אֶת תְּחוּשַׁת הַשֹּׂבַע, וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר אוֹכֵל לְלֹא בְּרָכָה, אוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ בְּלֹא כַּוָּנָה הֲרֵי שֶׁרַק גּוּפוֹ נִזּוֹן וְאִלּוּ תְּחוּשַׁת רָעָב רוּחָנִית מַמְשִׁיכָה לְלַווֹת אוֹתוֹ. לָכֵן נֶאֱמַר: צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ - כִּי הוּא מְבָרֵךְ בְּכַוָּנָה לִפְנֵי אֲכִילָתוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר - כִּי אֵינָם מְבָרְכִים וּמִמֵּילָא מַרְגִּישִׁים רְעֵבִים כָּל הַזְּמַן.