ספרים
10 עובדות על ספר הכוזרי
למה נקרא ספר הכוזרי בשם זה? איזו הוכחה מפורסמת למעמד הר סיני כולל הספר? ומה פירוש: 'ישראל באומות כלב באיברים'?
- הידברות
- י' סיון התשע"ו
- ספר הכוזרי הוא חיבור פילוסופי של רבי יהודה הלוי, שכתבו לפני כ-900 שנים. הוא נכתב במקור בערבית ותורגם לעברית על ידי יהודה אבן תיבון. שמו המקורי של הספר היה 'הספר להגנת הדת המושפלת והבזויה' – כלומר, ספר שנועד להגנת היהדות. אחד העותקים המקוריים של הספר, אגב, השתמר דווקא בספרית הוותיקן.
- הספר מורכב מחמישה חלקים שמתארים את עיקרי היהדות ומגנים עליהם. הדת היהודית נמצאה אז בהתקפה כפולה: מצד הנצרות ומצד האיסלם. הטיעונים בעד היהדות מוצגים דרך סיפור מסגרת: מלך הכוזרים שמחפש לו דת חדשה בעקבות חלום שבו נאמר לו 'כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים'. תשובותיו של 'החבר', החכם היהודי, מתקבלות על דעתו יותר מהתשובות שהוא שומע מהפילוסוף, מהמוסלמי ומהנוצרי.
- ספר הכוזרי נחשב לאחד מספרי היסוד בפילוסופיה יהודית ומחשבת ישראל. מבין כל הטיעונים המובאים בו, המפורסם ביותר הוא כנראה הטיעון להוכחת מעמד הר סיני. החכם היהודי מסביר כי מאחר שבמעמד הר סיני נכחו, כדברי הכתוב, שישים ריבוא איש, מוכרח שהאמונה במעמד הר סיני לאורך הדורות נתמכה בעדויות משפחתיות שעברו מאב לבן. בניגוד לשאר הדתות המתבססות על התגלות ליחידים, היהדות מדברת על התגלות לעם שלם – דבר שלגביו אי אפשר לשקר.
- את האדם השלם, הרי הוא החסיד, מתאר החכם היהודי כך: "החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו. הנותן לכל יושביה את לחם חוקם, ומספק להם כל צורכם במידה נכונה, והוא נוהג בכולם בצדק. לא יעשוק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו. כי על כן, הוא מוצא את כולם בשעה שהוא צריך להם, נשמעים לו, ממהרים להענות לקריאתו, עושים ככל אשר יצוום ונזהרים מכל אשר יאסור עליהם". על כך תוהה המלך: "לחסיד שאלתיך ולא למושל". עונה החכם:" החסיד הוא הוא המושל. שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו, והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש, כמו שנאמר "ומושל ברוחו מלוכד עיר".
- מלך כוזר מקשה על קדושת ארץ ישראל. אם הארץ קדושה, למה הוא לא שמע גדולות ונצורות על תושביה? על כך אומר החכם היהודי שאין די בקרקע פוריה כדי להוציא יבול משובח: "כן הכרם זה, שאתם אומרים שמצליח בו הכרם, אילו לא היו נוטעים בו הגפנים ועובדים העבודה הראויה להם, לא היה עושה ענבים. והמעלה המיוחדת הראשונה, היא לעם שהוא סגולה ולב כאשר זכרתי. ויש לארץ עזר בזה עם המעשים והתורות התלויות בה, אשר הם כעבודה לכרם".
- את ההבדל בין ישראל ואומות העולם מגדיר הכוזרי כך: "ישראל באומות כלב באברים, הוא רב חולאים מכולם ורב בריאות מכלם". הלב, בשל רגישותו, "ופוגעים אותו בכל עת, מדאגות ויגונות ופחד ונטירה ושנאה ואהבה וסכנות, ומזגו עם העתים בהיפוך ובשינוי מתוספת ומגרעת הנשימה, מבלעדי המאכלים הרעים והמשתה הרע והתנועות והטרחים והשינה והקיצה, כולם פועלים בו". מצד שני, הוא גם עמיד וחסון מאד, ולא מתפתחות בו ליחות ופצעים כמו באיברים אחרים. כך גם עם ישראל, סובלים מכאובים רבים – אבל שורדים.
- החכם דן עם מלך כוזר בשאלה על בחירה חופשית וידיעת האלוקים את העתיד. זו שאלה נפוצה שחוזרת שוב שוב בספרי מחשבת ישראל רבים: אם אלוקים יודע את העתיד, איך ייתכן שיש בחירה חופשית? על כך מבהיר החכם שאין ידיעת דבר – סיבה להיותו. "ואילו הייתה הידיעה סיבה להוויה, היה בדין שיהיו אלו עתידים בגן עדן לידיעת האלוקים, אלו שהם צדיקים, מבלי שיעבדו, ואחרים בגיהנם, לדעתו שהם עתידים לחטא, מבלי שיחטאו, והיה בדין שישבע האדם מאין אכילה, לידיעת אלוקים שהוא ישבע בעת פלוני, ובטלו הסיבות האמצעיות".
- ספר הכוזרי מדגיש את חשיבות התפילה, ומשווה אותה לארוחות שהאדם אוכל. מה ארוחותיו של אדם מספקות מזון לגוף, כך תפילותיו מספקות מזון לנפש. "והסדר הזה מהנפש כסדר המזון מהגוף, מתפלל לנפשו וניזון לגופו, ומתמדת עליו ברכת התפלה עד עת תפלה אחרת, כהתמדת כוח סעודת היום עד שיסעד בלילה, וכל אשר תרחק עת התפלה מהנפש, היא הולכת וקודרת במה שפוגע אותה מעסקי העולם, כל שכן אם יביאהו הצורך לחברת נערים ונשים ורעים, וישמע מה שיעכיר זַכּות נפשו, מדברים כעורים וניגונים שתטה הנפש אליהם ולא יוכל למשול בה. ובעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד".
- כמו שהתפילה מרכז היום, כך השבת מרכז השבוע. "וכבר נקבצו מותרים מקדירים עם אורך השבוע לא יתכן לטהרם ולנקותם, אלא בהעמדת עבודת יום עם מנוחת הגוף, ואז ירצה הגוף בשבת את אשר חסר לו מששת הימים, ויהיה נכון לעתיד. וכן הנפש תזכור מה שחסרה עם טרדת הגוף, וכאלו היא ביום ההוא מתרפאה מחולי שקדם ומתעתדת למה שידחה ממנה החולי בעתיד".
- אחרי שהחכם היהודי מסביר על חשיבות השבתות והחגים, המלך הכוזרי תורם תובנה משלו על חשיבות החגים לחוסן הלאומי של עם ישראל. השבתות והחגים, הוא אומר, שמרו עם על ישראל גם בגלות. "השבתות והמועדים מהגדול שבסיבות בהשאיר תוארכם והדרכם, כי האומות היו מחלקות אתכם ולוקחות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזוך דעתכם, והיו משימים אתכם עוד אנשי המלחמה, לולא אלה העתים שאתם שומרים אותם השמירה הזאת המעולה...
ולולא הם לא היה אחד מכם לובש בגד נקי, ולא היה לכם קבוץ לזיכרון תורתכם, מפני שפלות נפשכם בהתמדת הגלות עליכם. ולולא הם לא הייתם מתנעמים יום אחד באורך ימיכם, וכבר היה לכם בזה שישית ימיכם מנוחת הגוף ומנוחת הנפש, אין המלכים יכולים עליה".