בעקבות השבוע הכואב והאבל הצורב: סגולה להימנע ממוות עריסה מהחיד"א הקדוש

ארבע טרגדיות זהות אירעו השבוע בעם ישראל. ארבע משפחות מאושרות איבדו את היקר להן מכל בפתע פתאום ונותרו בידיים ריקות, בעריסות מיותמות ובצעצועים אבלים. כבני העם הרחמן, הערב זה לזה, איננו יכולים להישאר אדישים למקרא הידיעות המצמררות הללו. הערב נפטר תינוק בן 6 חודשים מבני ברק, בעוד שבתחילת השבוע נקטפו שלושה תינוקות רכים נוספים מטירת הכרמל, מפרדס חנה ותל אביב, בשנתם, בתמימותם, ועלו לעולם שכולו טוב.

תינוקות קטנים שלא טעמו טעם חטא - הם הערבים עבור עם ישראל שיקיים את התורה, כפי שמובא במדרש תנחומא: "בשעה שבקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל, אמר להן: 'תקבלו תורתי?' א"ל הן. א"ל: 'תנו לי ערב, שתקיימו אותה'... אמרו לו: 'בנינו יהיו ערבים שלנו', מיד קבלן הקדוש ברוך הוא ונתן את התורה לישראל, שנאמר: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח), לפיכך, כשישראל מבטלין את התורה הקב"ה פורע מן הערבין, שנאמר: ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני". 

החיד"א זצ"ל בספרו 'מדבר קדמות' (מערכת א' אות ל"ג) מציע סגולה זמינה ויומיומית להינצל ממוות עריסה: אם התינוק תענה 90 פעמים ביום אמן. ה'בן איש' חי' (פרשת וישב אות טו) כותב כי מי שאינה מצליחה לענות 90 פעם ביות אמן, תאמר 45 פעם ביום את הפסוק: 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן', כיוון שפסוק זה מכיל פעמיים את המילה הסגולית 'אמן'.

כה דברי החיד"א: "כל האומר אמן צ' פעמים בכל יום אין המכשפות יכולות להזיק לו, כך שמעה אשה אחת ... ששלחוה חברותיה ... ליקח הילוד החי ואמו הייתה ישנה, והשיבה ... שאינה יכולה להזיק לו כיוון שאמו ענתה אמן צ' פעמים היום, ונתעוררה אמו ושמעה זה". 

להלן מספר הלכות בעניית 'אמן':

1. השומע אדם מישראל מברך – חייב לענות אחריו 'אמן'. (שו"ע רטו, א)

2. מי שעונה 'אמן' בכוונה, מעלתו גדולה. ואמרו חכמים (שבת קיט, ב): "כל העונה 'אמן' בכל כוחו – פותחים לו שערי גן עדן, שנאמר (ישעיהו כו, ב): "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים". בגמרא מבואר שהכוונה במילת 'אמן' – 'אל מלך נאמן', היינו שבעניית 'אמן' יש ביטוי של אמונה בה'. ומי שלמרות החושך וההסתר שבעולם הזה, שומר אמונים לה' ועונה 'אמן' בכל כוחו, הרי שהוא דבק בה' באמת, ופותחים לו שערי גן עדן.

3. עיקר משמעות עניית 'אמן' 'בכל כוחו' – בכל כוח כוונתו. אולם יש חשיבות גם לענות בקול רם, שעל ידי כך כל כוחותיו שותפים בעניית ה'אמן'. ועוד, שהענייה בקול מעוררת את הכוונה, ומרבה קידוש השם בעולם. אבל לא יגביה העונה את קולו יותר מקולו של המברך. אך אם רוצה להגביה את קולו יותר, כדי לעורר את השומעים שיענו גם הם, מותר (מ"ב מז).

4. אמרו חכמים (ברכות נג, ב): "גדול העונה 'אמן' יותר מן המברך". ואמנם זה שאמר את הברכה זוכה לקבל שכר תחילה, שבזכותו היה אפשר לענות 'אמן'. אבל מעלת העונה 'אמן' גבוהה ממעלת המברך, ולכן לבסוף שכרו גדול יותר. והטעם לכך, שהמברך אומר ברכה בדבר מסוים, ואילו העונה 'אמן' בכוונה, מתרומם מתוך כך אל כלל האמונה.

5. המילה 'אמן' הינה בגימטריה שני שמות קדושים, והאומר אותה בכוונה מתרומם אל תכלית האמונה.

6. בנוסף לאמונה הכללית שבאה לידי ביטוי בעניית 'אמן', יש בה משמעות מפורטת, שאמת הוא מה שאמר המברך. שאם שמע, למשל, "המוציא לחם מן הארץ", יכוון בענייתו: אמת היא שה' מוציא את הלחם מן הארץ. וכשיש בברכה גם בקשה, כמו בברכת 'חונן הדעת' שבעמידה, יכוון: אמת שה' חונן הדעת, וגם: הלוואי שיחון אותנו בדעה (שו"ע קכד, ו, מ"ב כה).

7. עניית 'אמן' מבטאת את היחס של האדם לאמונה בה' יתברך, וכשהאמונה פגומה, היכולת שלנו לקלוט את החיים שה' משפיע לנו נפגמת. וזהו שאמר בן עזאי: "כל העונה אמן יתומה – יהיו בניו יתומים, חטופה – יתחטפו ימיו, קטופה – יתקטפו ימיו. וכל המאריך ב'אמן' – מאריכין לו ימיו ושנותיו" (ברכות מז, א).

8. לפיכך, לא יחטוף את ה'אמן', לאומרה לפני שהמברך סיים את הברכה. ולא יקטוף את ה'אמן', להבליע אותיותיה או להפטירה בשפה רפה וקול חלש. ולא ירחיק את עניית ה'אמן' מסיום הברכה, שאז היא נקראת 'אמן-יתומה' (שו"ע קכד, ח).

9. צריך לענות 'אמן' בקול נאה, ולא יאריך באמירתה וגם לא יקצר, אלא יענה כשיעור שאפשר לומר בו 'א-ל מלך נאמן' (שו"ע קכד, ח). ואף המברך צריך לכוון דעתו ל'אמן' שעונים אחריו (רמ"א קסז, ב).

10. סיפור הממחיש את גודל מעלת עניית אמן: לפני מספר שנים נפטרה אם צעירה לבנות קטנות. הבת הבכורה בת ה-8 נפגשה עם אדמו"ר גדול, ואמרה לו שהיא רוצה לסייע לאמה המנוחה. השיב האדמו"ר: "אמנם את הקדיש אינך יכולה לומר, אך יש דבר עצום שאת יכולה לעשות, על מנת שיאמרו "אמנים" לעילוי נשמת אמך". בכל פעם שאת אוכלת או שותה , דאגי שתמיד יענו "אמן" לאחר הברכה. וזה יחשב להמוני "אמנים" בשביל אמא ז"ל.

אכן כך עשתה הילדה, בבית הספר, בארוחות, תמיד ברכה הילדה בקול רם, והקפידה שיענו לה 'אמן'. באחת הפעמים הייתה לבדה בבית, ולמרות שהייתה צמאה החליטה לא לאכול ולשתות מבלי שיענו אמן על ברכתה. רק לאחר מספר שעות, כאשר נכנסו אחיותיה לבית, ברכה בקול רם ואחיותיה ענו אמן.

בלילה, חלמה הילדה הבכורה על אמה, שסיפרה לה שבזכות ה"אמנים" שהיא גורמת לאנשים לענות, ובזכות ה"אמנים" של אותו יום, כשהבת עמדה במסירות נפש בקבלתה בשביל אמא שלה, וחיכתה עד שיגיע מישהו הביתה. בזכות זה, העלו אותה (את האמא) לדרגות גבוהות מאוד בשמיים. כן הוסיפה האם, שבזכות הקפדתה של הילדה היקרה על עניית האמן, נוצרו מלאכים טובים מליצי יושר, אשר בזכותם תתרפא אישה נוספת, אם לילדים קטנים, והאם המנוחה הזכירה את שם החולה. אכן, אותה חולה הבריאה לחלוטין, בניגוד לדעת הרופאים.  

הבה נתחזק בעניית המילה הסגולית 'אמן', ונזכה שיבולע בעז"ה המוות לנצח, וימחה ה' דמעה מעל כל פנים.

עוד באותו נושא: הרבנית שרה מייזליש שכלה את בתה שבועיים לפני חתונת בנה, אך הצליחה לצאת מן המשבר, באמצעות קבלה שקיבלה לעילוי נשמתה – חיזוק בענית אמן.