חסיד שלבש בגד של גבר ועבר בלבישתו על איסור "לא ילבש" - היתכן?!

סיפור נפלא הביא רבינו הגדול, מרן הבן איש חי זצ"ל, בספרו 'בן יהוידע' (חולין פ"ד ע"ב).

מעשה בחסיד אחד שיצא לשוק לקנות שני בדי משי - האחד בשביל בגד שבת לעצמו, והשני עבור בגד לאשתו. אצל המוכר נמצאו שני אריגים בגוון זהה, אלא שהאחד היה מעולה בזיוו והדרו כפליים על חבירו. רכש האיש את שניהם ומשם ניגש לתופר ובקשו: "מהבד המשובח תתפור בגד עבורי, לכבוד שבת, ומהגרוע תתפור בגד לרעייתי..."

בערב שבת סיים התופר את מלאכתו, ומסר את שני הבגדים לידי החסיד. טרם יצא את בית הכנסת, לבש החסיד את בגדו החדש ובירך עליו בשמחה "שהחיינו", ובאותה עת גם רעייתו, שלא הבחינה בצאתו, לבשה את מלבושה החדש וקבלה בהדלקת הנרות את השבת.

בבוא הבעל מבית הכנסת, ראתה האשה את בגדו ההדור. לא היה קשה כלל להבחין כי איכותי הוא בכפליים על שלה, וחרה לה מאד על אשר לקח החשוב לעצמו והביא לה את הגרוע. "הקישוט נאה לאיש או לאשה?", שאלה. השיב הבעל: "פשוט שיפה לאשה". -"אם כן, מדוע לקחת אתה את הבגד המפואר להתקשט בו, ואילו לי הבאת את הפשוט!". ויען ויאמר לה: "וכי את עצמי קישטתי! את השבת הקדושה נתכוונתי לכבד!..." ותאמר: "אף על פי כן, הקישוט ראוי לי ולא לך". ונעשה ויכוח ביניהם בדבר זה עד השינה.

ויהי בחלום הלילה, רואה החסיד נייר גדול ובו כתוב: "יגל אש". ויקץ ותפעם רוחו. האיש תמה מאד לפשר הכתוב - הלא תיבת 'יגל' היא סימן טוב, לשמחה וגילה, ולעומת זאת תיבת 'אש' מסמלת דין. נצטער האיש עד למאד, ויקם וילך אצל רבו ויספר לו את חלומו לפתור אותו. "האם היה לך איזה ריב עם אנשי ביתך", שאל החכם. "לאו", השיב, "אלא רק ויכוח קטן היה לי עם אשתי..." וסיפר את כל דבר המחלוקת.

ויען הרב ויאמר לו: "דע לך, כי מן השמים הראו לך שהאמת עם אשתך. היית צריך לתפור עבורה בגד מהאריג המשובח, ולעצמך לקחת את הגרוע. וכך הוא פתרון החלום: תיבת יג"ל היא ראשי תיבות: 'לא ילבש גבר', ותיבת א"ש היא ראשי תיבות: 'שמלת אשה'. והנה אתה, הגבר, לבשת את השמלה הראויה לאשה..." "אם כן", שאל האיש, "מדוע הראו לי זאת בראשי תיבות למפרע?" השיב החכם: "יען כי באו להורות לך, כי הלכת בדרך הפוכה - את עצמך קישטת במלבוש החשוב, ולאשתך הבאת את הגרוע!"

וסיים רבינו הבן איש חי: נמצינו למידים, שאם קונה אדם בגד לאשתו וגם לעצמו, ולא נזדמן לו לקנות את שניהם מן החשוב, אלא נזדמן לו אחד יקר וחשוב, והשני גרוע - עליו לכבד את אשתו בבגד החשוב, ולעצמו יקח את הגרוע, שהרי "מכבדה יותר מגופו".

ובזה פירש הבן איש חי את מאמר רבותינו במסכת חולין (שם): "ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו", שלכאורה יש להבין, מהיכן יביא יותר ממה שיש לו, וכי יגזול ויביא להם?! ואם תאמר ילווה מאחרים, הנה הלווה מאחרים ויודע שאין לאל ידו לפרוע להם, עליו נאמר "לווה רשע ולא ישלם"!

אולם, על פי האמור, אומר הבן איש חי, אין הכוונה למעות, אלא הכוונה על חשיבות המנה שמביא לאשתו ובניו, שתהיה חשובה ומפוארת יותר מן המנה שמביא לעצמו, כי להם הקדימה בדבר החשוב, כפי שלמדנו מהמעשה דלעיל. 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.