הרשמה לאתר
ערוץ הידברות - שידור חי, סרטים, הרצאות ביהדות, זוגיות, תורה, חינוך, קבלה ועוד
          המלץ לחבר הוסף למועדפים הפוך לדף הבית צור קשר
הידברות שופס שאל את הרב הרב זמיר כהן אירועים ונופשים עולם הילדים המגזין ערוץ הידברות דף ראשי
אפליקציות דרושים מתנדבים בית הידברות שותפות בהידברות תנ"ך פרשת השבוע הידברות נשית הרב יצחק פנגר הידברות סופשבוע מוזיקה יהודית שידוכים
ראשי האקדמיה ליהדות תורה שבעל פה 2 - ההיסטוריה מתעדת את תושבע"פ
המסורת בישראל
כשבאים לברר את דרכי המסורות שהגיעו אלינו מפי חכמינו, ישנו עוד ענף שלם בו אפשר לראות ולהיווכח במהימנות המסורת – האגדה.
הרב יהשוע ענבל
אם נשים לבנו למסורות האגדה שאנו מוצאים בפי חכמינו, נראה כיצד הללו מוכיחות את עתיקות וקדמות המסורת שהיו בידם. מאמרים הנראים כרעיון דרושי של אמורא במאה ה3, נמצאים כצורתם בספרים קדומים שנתחברו מאות שנים קודם לכן. מה שמלמד כי היתה מסורת רבת שנים שהעבירה את האגדות האלו בחרדת קודש, הספרים האלו בלי ספק לא היו לנגד עיני חז"ל. ועוד יותר מפליא מכך: אנו מוצאים בכתובות עתיקות בנות אלפי שנים אגדות המקבילות לאגדות חז"ל, אין להסביר עובדה זו אלא בכך שהדברים נמסרו מדור לדור כבר באותם ימים, ובדורם של חז"ל הועלו על הכתב.
·         "מתוך כתבי המקרא יוצא ברור שמלבד המסופר בספר בראשית עוד היתה המסורת הקדומה מגידה על אברהם ועל משפחתו כמה דברים אחרים.. אפשר הדבר שבאגדה המאוחרת על אברהם הידועה לנו מתוך הספרים החיצונים ומדרשי חז"ל.. נשתמרו יסודות אחרים מהמסורת הקדומה", (אנצ"מ ערך אברהם).
·         "הדרשות הנוטות מן הפשט לא כולן חסרות ערך מדעי. לדעת חוקרים חשובים נשארו כנראה בידי חז"ל דברי מסורת היסטוריים, אגדיים, גיאוגרפיים, וביחוד הלכיים, שגרמו להם לפרש את הכתובים שלא כמשמעם. מכאן יש להבין כי כמה מתודות ודרשות הנראות נועזות ביותר זכו להצדקה בזמן אחרון, ולא רק מצד חוקרי ההלכה המתאמצים ליישב את התורה שבכתב עם התורה שבעל פה אלא גם מצד אנשי המדע הטהור, ונכרים בכלל", (יצחק היינמן, דרכי האגדה פ"א).
על הספרים החיצונים קבעו חז"ל כי הקורא בהם אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צ.), אין ספק כי חז"ל לא הגו בהם, וככל הנראה בזמנם רוב הספרים החיצונים לא היו אלא ביוונית. חז"ל מתעלמים לגמרי מרוב רובם של הספרים (חוץ מבן סירא) ולא נראה כי ידעו מהם ומשמותיהם. בהערה ליקטתי כמה עשרות מקבילות, שנעשו תוך עיון מהיר בחלק מס"ח, אך ישנן עוד רבות, וכולן מלמדות על מסורת אגדה שעברה מדור לדור במשך מאות רבות של שנים[1]. מחקרים מפורסמים בנושא: לוי גינצבורג בחיבורו אגדות היהודים (הוצאה חדשה, מ´ הכהן, ת"א תשכו´). היינמן ´דרכי האגדה´ עמ´ 174.
הקבלות רבות ישנן גם לשאר ענפי הספרות ההלניסטית, בתרגום השבעים שנתחבר זמן רב לפני ראשוני התנאים ישנן אגדות הנמצאות גם בדברי חז"ל. כך למשל בספור דוד וגלית, מוסיפים השבעים כי האבן חדרה דרך כובע גלית מספרים וכן חז"ל (מדרש תהלים קמד א). כך ישנן הקבלות רבות בין דברי חז"ל לדברי פילון, (עליהן עמד לראשונה ´מאור עיניים´ לעזריה מן האדומים ח"ג פ"ג והביא כעשרים דוגמאות), שזה האחרון בודאי לא ידע מדברי חכמים, (ולפי קלויזנר הוא לא הבין את השפה העברית, כפי שמוכח למשל מפירושו לפסוק "והאדם ידע את חוה", וכן מאריך להראות עזריה האדומי שם ב´מאור עינים´).
לדוגמא: פילון מסביר את טעם הרציעה באוזן לעבד שאינו רוצה להשתחרר בהסבר של אוזן ששמעה לא תגנוב בהר סיני וכו´ (מובא אצל השל, תורה מן השמים באספקלרית הדורות, עמ´ 85, י-ם תשכה´), בהתאם למסורת חז"ל (תוספתא ב"ק ז ה).
כך גם בנוגע למקבילות בין דברי חכמים לבין ספוריו של יוספוס פלביוס (עליהן עמד באריכות ב´מבא התלמוד´ למהרי"ץ חיות פרק יז´, ראה גם בהערותיו של אלכסנדר שור ל"קדמוניות היהודים" בהוצ´ רביבים ת"א 1939 דף על דף לפי סדר הספר הקבלות רבות מאד למדרשי חז"ל). ספוריו של יוסף שלא היה מיושבי בית המדרש נבעו ללא ספק ממקורות כתובים שונים, ואלו מקבילים לאגדות חז"ל שמהם נכתבו מאתיים ושלש מאות שנה לאחריו. וכן ראה בתחלת ספר שלישי שמביא יוסף מספר קדמון שהיה במקדש שהכיל אגדות על המקרא.
·         "סופר יהודי הלניסטי מן המאה ה2 לפסה"נ בשם ארטפנוס חיבר ספר "על היהודים" על קדמות התרבות היהודית והנחלת היהודים את התרבות לעולם, כשההיסטוריה התנכי"ת עומדת במרכז, התנ"ך הוא רק הבסיס כשהוא מספר אגדות רבות ונוספות כגון מלחמות משה בכושים, אגדות הנזכרות בעוד ספרים מתקופה זו, וכן בקדמוניות היהודים", (אנצ"ע ערך ארטפנוס).
חז"ל גילו בקיאות בהיסטוריה ובמיתולוגיה של מצרים, לא מתוך חפירות ארכיאולוגיות כמובן, אלא רק מתוך ידע שעבר בעם מדור לדור מזמן המאורעות. כאשר אומר פרעה לישראל "ראו כי רעה נגד פניכם", אומרים חז"ל, בניגוד לפשוטו של מקרא, כי "רעה" הוא שמו של בעל צפון שיילחם למצרים (שכל טוב שמות י, ילקוט תשא שצז). ואכן ´רע´ הוא אל השמש המצרי, ראש הפנתיאון של אלי מצרים. כך ספרו חז"ל "אין עבד יכול לברוח ממצרים" (מכילתא דרשב"י יתרו א), ואכן נמצא פפירוס המתאר מרדף של חיילי פרעה אחרי 2 עבדים בורחים, וכן מתוארת בו השמירה החזקה על קו הגבול המצרי למנוע בריחות (תולדות א"י עמ´ 142 אנצ"מ ערך מגדל עמ´ 636). כך אמרו כי פרעה עשה את עצמו אלוה (מכילתא דרשב"י טו´ יא´), ואכן מצרים היא הממלכה היחידה בה נחשב המלך כאלוה ממש (אנצ"מ ערך מקדש עמ´ 304).
במדרש אמרו (ראה רמב"ן במדבר ג יד) כי שבט לוי לא נשתעבד במצרים, ואכן ברשימות רעמסס הב´ והג´ נזכר נפת לוי שכנראה היה מקום חניית שבט לוי הבלתי משועבד. (אנצ"מ ערך לוי עמ´ 458). כך ספרו חז"ל כי יוסף ציוה את המצרים למול (ילקוט מקץ רמז קמח), ואכן הארכיאולוגיה לימדה אותנו כי זכר למנהג המילה נמצא במצרים, והיו כהנים מצרים מהולים. על עבודת בני ישראל בפרך (בבניית פיתום ורעמסס) ספרו חז"ל כי היו המצרים מעבידים אותם בבניית ערים השוקעות בחול, ואכן על העיר רעמסס נודע לנו כי היא שקעה בחול במאה היב´ לפנה"ס (תולדות א"י עמ´ 141).
את הדרך לגילויו של ארון יוסף ספרו חז"ל באריכות (בשמות רבה) והנה הסיפור הזה מקביל לסיפור על מציאת ארון אוסירוס במיתולוגיה המצרית (אורבך, חז"ל אמונות ודעות, עמ´ 104. על ההקבלה בין יוסף לאוסיריס ראה ד.מ. לוי ´מקרא וארכיאולוגיה´, י-ם תשסח´ עמ´ 190). מה שסיפרו חכמים כי ארון יוסף יצא מאליו לקראת משה (שמו"ר כ יט), מקביל לתיאורו של פפירוס איפובר על מכות מצרים: "אלו שהיו בבית החניטה מונחים על הקרקע". כך מה שספרו חז"ל שהמעוברות הפילו בשעת מכת בכורות (שמו"ר יז ה) מקביל למסופר בפפירוס זה.
חז"ל סיפרו כי בשעת יציאת מצרים נבקעו כל מימות שבעולם (פסיק"ז שמות יד כא), ואכן הוכיח ד"ר וליקובסקי בספרו ´ארץ רעשה´ על זעזוע כלל עולמי הכרוך בשינוי מפלס המים בעולם כולו באותו הזמן. וליקובסקי מתבסס על מאות עדויות עתיקות ועל מאות הוכחות גיאולוגיות, (ראה בספרו תקופות בתהו ח"א עמ´ 48 על עדויות לענני הכבוד שספרה עליהם האגדה).
עוד מקביל וליקובסקי את הידיעות שביד חז"ל על עמלק, כך סיפרו חז"ל שהיה דרכם לקצוץ איברים משבויים (תנחומא תצא ט), ואכן במבצרים המיוחסים להם נמצאו בין ערמות שלדים גם איברים כרותים (תקופות בתהו ח"א עמ´ 54). עוד ספרו חז"ל (מכילתא בשלח פרק א´) שעמלק נטל מארכיון של מצרים רשימת בני ישראל, מה שמקביל למסופר בפפירוס שהפולשים הוציאו מסמכים מהארכיון. (את "הכנעני מלך ערד" פירשו חכמים באופן מפתיע כמלך עמלק[2], ואכן ממחקרו של נלסון גליק (1970) עולה שמלך ערד היה ראש שבטי נוודים).
לעתים ידיעה ארכיאולוגית שופכת אור על אגדה הנראית תמוהה. חז"ל (מו"ק יח.) תיארו את פרעה מלך מצרים כגבוה אמה, זקנו אמה, ואבר מינו אמה, רבים נבוכו במשמעותו של מאמר זה, אך הנה מסופר כי "אחת מן הרוחות האליליות השניות במעלה במצרים תוארה תמיד כננס.. זקנו מגודל פרא.. יש לו אבר מין מופרז.. מופיע רק בשרידים ובכתובות שמהמאה ה14 לפנה"ס.. הוא מתואר בקמיעות מימי אל עמרנה" (אנצ"ע ערך בֶּס) אין ספק שאגדת חז"ל משמרת דמות זו מן התקופה עליה הם מדברים, ואפשר כי הרעיון הטמון בה הוא שפרעה השים עצמו לאל, ואולי גם לאל זה.
גריניץ מציין כי אדם שמי בשם איוב מוזכר בפפירוס מצרי (גריניץ, יחודו וקדמותו של ס´ בראשית, עמ´ 101), ומעניין כי חז"ל הזכירו שאיוב היה מיועצי פרעה במצרים.
אין ספק כי כל הידיעות האלו שהיו בידי אגדת חז"ל עברו דור אחר דור מרב לתלמיד במשך מאות רבות של שנים.
גם האגדות על ימי קדם שהיו ביד חז"ל קרובות לידיעות שהיו ביד עמים קדמונים מאד לפני אלפי שנים, אלו עברו בלי ספק מדור לדור. כך מאמר חז"ל כי אדם הראשון נולד אנדרוגינוס (ערובין יח.) היה ידוע גם לעמים הקדומים במיסופטומיה, (קאסוטו בראשית עמ´ 35. אורבך, חז"ל אמונות ודעות עמ´ 201). עוד ספרו חז"ל כי אדם הראשון ובניו לא היו אוכלים בשר (פסיקתא זוטרתא בראשית א), וגם זה מקביל לידיעות שהיו ביד העמים הקדמונים, (קאסוטו בראשית עמ´ 36. וכן לדעת הארכיאולוגים כי האדם הקדמון היה לַקָט).
על הנחש הקדמון ספרו חז"ל כי היה דומה לאדם בצורתו ובקומתו, וזה מתאים לציורים שבחותמות מיסופוטמיות אחדות (קאסוטו בראשית עמ´ 107). דוגמאות רבות נוספות ישנן, ורשימה נוספת בהערה[3].
אגדות חז"ל משתמשות בנתונים וידיעות מסורתיות, כך למשל ספרו כי בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים וכך נוצרה רומי, ואכן לפי המסורת הרומית[4] נוסדה רומי במאה השמינית לפנה"ס, שזהו זמנו המשוער של שלמה. את העובדה שאיטליה הולכה וסופחת לעצמה שטח מן הים גילו החוקרים, וכיום מקובל כי ע"י הסחף זוכה איטליה בקמ"ר נוסף לכל שנה! (אנצ"ע ערך איטליה). לפי וליקובסקי קדמו להיווסדות רומי במאה השמינית שינויים פיזיים גדולים מאד בכל איזור האגן הצפוני מזרחי של הים התיכון (תקופות בתהו).
אישים שחז"ל ספרו עליהם, לא היו ידועים לשום היסטוריון בזמנם, ורק לאחר אלפי שנה גילתה אותם הארכיאולוגיה מחדש. כך נבוכדנצאר הגדול לא נזכר כלל בהרודוטוס, ולולי הארכיאולוגיה שהראתה אלפי לבנים שעליהם חקוק שמו לא היה המחקר יודע עליו דבר. וכך גם שמירמית אשתו עליה ספרו חז"ל (ויק"ר יט: מה היתה שם אשתו של נבוכדנצאר? שמירמית) נתגלה שמה גם הוא רשום בין הכתובות האלו, (ד"ר ח. חפץ מגדים יד). עוד מדברי ד"ר חפץ שם (הערה 124): כתובת פרסית עתיקה מספרת על שמשי בן המן סופר המלך, כפי מסורת חז"ל (ילקוט אסתר תתרמה).
הקבלה מעניינת למסורת חז"ל היא הכתובת הכנענית מצפון אפריקה, במלחמות כיבוש הארץ נעדר זכרו של העם הגרגשי שנזכר לפני הכיבוש. חז"ל אמרו "הגרגשי ברח לאפריקי" (ירושלמי שביעית). והנה שתי מקורות בלתי תלויים מעידים על כתובת בשפה הפיניקית על שני עמודי אבן בצפון אפריקה, בה כתוב: "אנו הכנענים שרדף אחריהם יהושע הלסטים", ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס מעיד שראה אותה, וכך גם ההיסטוריון יוחנן מאנטיוכיה, (דברי שניהם מובאים ע"י סוידאס במילונו), יוחנן לוי קובע כי המקורות בלתי תלויים (עולמות נפגשים הוצ´ ביאליק תשכט´ עמ´ 60). במקום נוסף הזכירו חכמים מסורת על שבט כנעני באפריקה בימי אלכסנדר הגדול (סנהדרין צא.)
ואגב שעסקנו בדוגמא הזו של הכנענים בני אפריקה, נביא דוגמא מרשימה ביותר של דיוק קבלת חכמים, ידועה אגדת חכמים על מפגשו של אלכסנדר מוקדון עם שמעון הצדיק, ההיסטוריונים רגילים להתייחס אליה בזלזול: 1) הפגישה אינה מוזכרת בין קורות אלכסנדר, 2) ישנם סתירות במסורת, לפי יוספוס נכנס אלכסנדר לבית המקדש, ובתלמוד מוזכרת פגישה באיזור אנטיפטרוס, אלא שירושלים לא היתה כלל בדרכו של אלכסנדר (בין צור לעזה), ואנטיפטרוס לא היתה קיימת. אלו כמובן טיעונים בלתי מכריעים, (כותבי קורות אלכסנדר התייחסו בעיקר ליחסיו עם האימפריות הגדולות, והיהודים אינם מוזכרים כלל בין אלו) ואחרים כותבים:
·         "בסיפורי התלמוד ויוסף בן מתתיהו יש כנראה גרעין היסטורי, מסתבר שבאמת נפגשו אלכסנדר והיהודים בקרבת המקום שיסד שם הורדוס את אנטיפטריס, שהרי שם עברה הדרך הצבאית.. ואף זו עובדה הסטורית שהשומרונים וגם היהודים בירושלים יראו מפני חמתו של אלכסנדר והם השתדלו לפייסו.. נראה שהיהודים הצליחו במעשיהם", (אנצ"מ ערך הלניזם כרך ב´ עמ´ 817).
·         "אחרי כיבוש צור התקדם אלכסנדר דרומה למצרים, נראים הדברים שנפגש אלכסנדר בדרכו במשלחת של יהודים ליד המקום שבו הוקמה העיר אנטיפטריס ע"י הורדוס המלך.. מתקבל על הדעת שהתלמוד שמר בענין זה מסורת עם נכונה", (אנצ"ע ערך אלכסנדר מוקדון).
באופן כללי, ברור שההגיון מחייב שאלכסנדר בעברו בפחווה הפרסית יהודה, היה צריך ליצור איזה קשר עם מנהיגיה, בכדי לקבוע את בעלותו עליה. אך התבוננות בפרטים שבסיפורי חכמינו מראה כי בידינו גם להצליב מידע המוכיח כי חכמים שמרו את המאורעות במסורת על תאריכיהם ופרטיהם.
בתלמוד (יומא סט.) מסופר כי שמעון הצדיק יצא בראש משלחת לקבל את פני אלכסנדר, בפגישה שהתקיימה ע"י אנטיפטרוס חנן אלכסנדר את פניו, הכותים שרצו גם לשחר את פני אלכסנדר נכשלו בדבריהם,  ואלכסנדר ציוה לרדפם ולהכניעם. אירוע זה התרחש בכא´ כסליו.
התלמוד בסנהדרין צא. מספר על שלשה ויכוחים שנערכו מול אלכסנדר: גביהא בן פסיסא התוכח עם הכנענים בני אפריקה, המצרים, והערבים, ובעקבות נצחונו בויכוח (שעסק בבעלות על א"י) ברחו הללו מן הארץ והשאירו את שדותיהם זרועות, ואילו היהודים זכו מן ההפקר בדיוק בשנת השמיטה (בה יש מחסור בתבואות), הדברים אירעו בכה´ בניסן. ב´מגילת תענית´ נוסף כי אלכסנדר ביקש להיכנס לבית המקדש וגביהא בן פסיסא כיבדו בנעלי זהב בהם יוכל להיכנס מבלי לבזות את המקום בנעילת הסנדל.
  הפרטים האלו נראים מבלבלים, אך הסדר ההיסטורי מוכיח את כולם עד האחרון, על מציאותם של כנענים אפריקנים כבר הראינו לעיל בסמוך. שני התאריכים (כא´ כסליו וכה´ ניסן) מעידים על שני אירועים נפרדים, ואכן ידוע כי אלכסנדר עבר בא"י פעמיים, בראשונה בין מלחמת צור לכיבוש מצרים, ובשניה בין שהותו במצרים לקרב ארבאלה שבין סוריה לבבל, קרב איסוס התרחש לפי דברי כל ההיסטוריונים ("אלכסנדר מוקדון", הוצ´ הדר, ת"א תשלח´) בשלהי הסתיו של שנת 333 לפנה"ס, ואילו היציאה ממצרים לכיוון הפרת היתה בין 5-7 של שנת 331 לפני הספירה. שלהי הסתיו הם החדש ה10 לערך, המצור על צור ארך שבעה חדשים, יש להוסיף עליו לפחות חודש של המלחמה לאחר ההבקעה, השלל והצבת נציבים לסיום הכיבוש, וכן הכנעת שאר ערי הפיניקים הסמוכות, על כך יש להוסיף את המסע מאיסוס למצרים שאם נלמד מן המסע חזרה ארך כשלשה חדשים, מלבד זמן ההתארגנות וקבלת ההחלטות. לפיכך אלכסנדר ירד מצור לכיוון מצרים לפחות שנה לאחר קרב איסוס, אך לא הרבה יותר מכך, שהרי שנה לאחר קרב איסוס אנו נמצאים כבר בסוף 332 לפנה"ס, ואילו בחמישי של 331 כבר עלה ממצרים, לאחר חדשיים של מצור על עזה, גם כאן יש להוציא את כל הזמן שמסביב למצור זה, ואת השהות הארוכה יחסית במצרים כולל הנסיעה לשיווא וכו´.
לפיכך ברור שאלכסנדר ירד לכיוון עזה ומצרים דרך מישור החוף בתחילת החורף של 332 לפנה"ס, ועלה לכיוון סוריה בחדש מאי 331 לפנה"ס, ברור ששתי התיאורים שבאגדות חז"ל מתאימים בדיוק לזה, הפגישה הראשונה היתה כמובן בירידתו, הזמן המתאים לשגר אליו משלחת, (המישור הגדול בו הוקמה לאחר מכן) אנטיפטרוס (על חורבות העיר הקדומה אפק) על דרך החוף הוא המקום המתאים להיפגש, והתאריך מתאים. בחזרתו פנה אלכסנדר מזרחה, לאחר האירועים הרוחניים אותם עבר במצרים בהם נכנס לכל מקדש והתרפס לפני כל בעלת אוב מזרחית, אין ספק כי חפץ לבקר גם בבית המקדש של היהודים, ושם מתאים היה שישבו לדון לפניו בכל הויכוחים על הארץ, גביהה בן פסיסא שומר בית המקדש התערב וניצח בויכוח. מתאימה לכך העובדה כי הכותים לא היו בויכוח הזה, למרות שהם היו ראשי הטוענים לבעלות על חלקי הארץ, מכיון שהם הוכנעו במרד הקודם. (על המרד של הכותים בזמן הזה מספר גם קורטוס רופוס, היסטוריה של אלכסנדר, ספר ד´ ח´). והפרט המדהים מכל: חז"ל ספרו כי אותה שנה היתה שנת שמיטה, ואכן 331+2007 שהם 2338 זהה בדיוק לסכום של 334 שמיטות, בהתאם לשנת השמיטה האחרונה שהחלה בתשסז´ (השמיטה החלה אמנם בשלהי 331 מקביל לשלהי 2007, ואנו עומדים בחודש החמישי, אלא שלספירה הנוצרית לא היתה שנת 0, ולכן יש לנכות שנה מן החשבון). חכמים לא יכלו לדעת משום מקום על דרכו של אלכסנדר בהלוך ובחזור, תאריכי שני הנסיעות האלו וכיוונם, ותאריך שנת השמיטה באותם ימים.
עתה, ברור שלא ייתכן שכל הפרטים והתאריכים האלו נולדו במקרה מתוך יצירת הדמיון של האגדה, אלא הועברו במסורת על פה כצורתם במשך כחמש מאות שנה עד כתיבת התלמוד!
מחקרים רבים נכתבו על האגדות וקדמותם, ולענינינו מספיקים כאן הדברים האלו להראות כיצד העבירו בישראל מסורות עתיקות מדור לדור, באגדה כמו בהלכה. עוד על האגדה ומשמעותה – להלן פרק ה´.
 


[1]ספר אדם וחוה: חוה היתה קוראת לאדם מתחלה "אדון" (אדר"נ א). צואות בני יעקב: לוי מת בן קלז´ (מדרש תדשא). אדם שכן ממזרח לג"ע (ב"ר כט א). אדם וחוה היו ערומים מן המצוה (ב"ר יט ו). את יוסף מכרו בעבור נעליים (צואת זבולון. תרגום יונתן). כליות יועצות טחול שוחק וכו´ (צואת נפתלי. ברכות סא.). יצר טוב ויצר הרע. החזיר והשפן מראים עצמם טהורים (צואת אשר). עשרה נסיונות של אברהם (צואת יוסף. מסכת אבות). יוסף היה יפה מאד ודומה בזה ליעקב (ב"ב נז). צוואת משה: משה מכונה סרסור (כרגיל בחז"ל). חזיונות עזרא: בהמות ולויתן נשמרו לעת"ל (וכן חזון ברוך כט. וחז"ל ב"ב עח ובהרבה מקומות). בעקבות המשיח תהיה האמת נעדרת והצדק ייעלם והשכל יהיה בודד בחדרו (שם ד. מקביל למשנה סוף סוטה). הריק לריקים והמלא למלאים (שם ה. מקביל לברכות ו. ועוד כלי מלא הקב"ה ממלאהו). שם גם נקבע  מנין שנים קבוע למשך ימות המשיח, ושביתת העולם בחלקו השביעי (סנהדרין צח). וכן: ג"ע וגהינום נבראו בימי בראשית (מסכת אבות). שבעה מדורים של יסורים. חזון ברוך: מספר על גניזת הארון (משנה יומא). ושם פ"ז: מלאכים אוחזים בלפידים שרפו את ביהמ"ק (פסק"ר כו). בפ"י: זריקת מפתחות ההיכל לשמים (תענית כט.). פנ"ז: אברהם קיים את התורה (יומא כח). פס"ג: חיילי סנחריב נשרפה נשמתם וגופם קיים (תנחומא פ´ נח) ומספרם היה גדול בהרבה מהנזכר במקרא (סנהדרין צה:). ספר ברוך: פס"ד מנשה עשה צלם בעל כמה פרצופים (סנהדרין צה:). וכן: מנשה הושם בבבל בתוך מתכת לוהטת (סנהדרין קא: ועוד רבות). ובפע"ז: שלמה מלך על העופות (בכמה מקומות ובקה"ר ב כז). ברוך השני: פ"ד עץ הדעת היה גפן (ברכות פ"ו). קדמוניות המקרא: פ"ו כל פרטי מעשה אברהם וכבשן האש. פ"ח: איוב נשא את דינה (ב"ב טו.). פ"ט: החייאת הנקבות במצרים לזנות (שמו"ר א כב). פ"ט: חשבון ארבע מאות שנה מתחיל מברית בין הבתרים. פ"ט: משה נולד מהול (סוטה יב.). פי"ג: בסוכות נדונים על המים (ר"ה טז.). פי"ד: 210 שנות שעבוד. פט"ו: הענן הצל על בנ"י במדבר (ענני הכבוד). פט"ז: קורח התרעם על מצות ציצית. פי"ח: המלאך שנאבק עם יעקב היה צריך ללכת לשיר בשמים (בראשית רבה). פי"ח: פעור היה עצת בלעם (סנהדרין קו). פי"ט: המן לחם מלאכים (יומא עה.). פי"ט: שבירת הלוחות ביז´ בתמוז (משנה תענית ד ו). פט"ז: ה´ קבר את משה (מכילתא). פ"כ: אלדד ומידד נבאו משה מת ויהושע מכניס (במדב"ר טו יט). פס"ד: שאול בעלותו באוב התרעם כי סבר שמגיע יום הדין. תפלת מנשה: התהום חתום ע"י שם ה´ (גטין נח). ה´ מעניש לאחר המות בתחתיות הארץ. תוספת לאסתר: אסתר לא אכלה מאכלות אסורות אצל אחשורוש (מגלה יג.). אסתא כינתה את אחשורוש אריה (מגלה טו:). תוספת ג´ לדניאל: מוזכר המעשה כולו בב"ר ס"פ סח. חכמת שלמה י: הים פלט את גופות המצרים (יונתן שמות טו ב). פט"ז: המן הוא מזון מלאכים (יומא עה:). שם: מכת ברד היתה נס בתוך נס (שמו"ר יב כד). פי"ח: שרו את ההלל בזמן יצי"מ (פסחים קיז.). חנוך: ירושלים היא אמצע העולם, כך גם ביובלות. חזיונות הסיבילות: נח התריע שנים רבות בפני דור המבול שישובו בתשובה (בראשית רבה). צוואת אברהם: המלאכים לא אכלו את הכיבוד שהגיש להם (ב"מ פו:).
ראה אורבך (חז"ל אמונות ודעות, עמ´ 608) על המקבילה בין הבריתא הארוכה המתארת את "שבוע שבן דוד בא", לבין ספר חזון ברוך פרקים כו´ כט´.
[2]עד שכתב החזקוני "יש מפרשים שפסוק זה מן הפסוקים חסרי תיבה, וכן הפירוש: וישמע הכנעני מלך ערד ועמלק יושב בארץ הנגב", (במדבר כא´ א´).
[3]השוואה בין אגדת חז"ל לאגדות עמי קדם אנו מוצאים לראשונה אצל הרמב"ם והרמב"ן:
"הענין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת, ואני מבאר אותו. אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים, כי אבותיו בני שם היו, וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם.. באמת ארץ מולדתם ארץ ארם היא בעבר הנהר.. ומצינו בתלמוד (ב"ב צא א) כי אברהם נחבש בכותא.. חקרנו וידענו על פי תלמידים רבים שהיו יושבי הארץ ההיא, כי כותא עיר גדולה בין חרן ובין אשור רחוקה ממדינת בבל.. והענין המקובל הזה נמצא גם כן בספר קדמוני הגוים כמו שכתב הרב במורה הנבוכים (ג כט), כי הזכירו בספר "עבודת האכרים המצרים" כי אברם אשר נולד בכותא", (רמב"ן בראשית יא כח).
  • חטא דור המבול הוא לפי חז"ל: גזל אלימות ופריצות, בתורה לא נזכר הדבר, אך בטקסט המיסופטומי שפורסם לאחרונה (עולם התנ"ך עמ´ 57) אנו מוצאים את תיאור דור המבול: "איש מתקומם על רעהו בכל מקום ניאוף".
  • השאלות ששאלו אנשי דור המבול את נח לפי חז"ל מקבילים לקטעים מעלילת גלגמש (קאסוטו מאדם עד נח עמ´ 17) וכן האגדה כי האריות שמרו על התיבה שלא יהפכוה דור המבול מקבילה לאגדות הבבליות.
  • פילון מגבל מספר על מסורת פיניקית כי כרונוס ארב לאורנוס אביו וסירסו כדי שלא יוליד בן נוסף שישתלט עליהם (עולם התנ"ך בראשית עמ´ 68) כן מספרת המיתולוגיה החיתית על כומרבי ואביו אנו והיונית על זאוס ואביו כרונוס. וזה מקביל לאגדת חז"ל (סנהדרין ע.) על מעשה כנען לנח, שסירסו כדי שלא יוליד בן רביעי.
  • במגלה חיצונית לבראשית מקומראן אנו מוצאים כי אבימלך נשבע לאברהם שלא נגע בשרה, כפי החוק באשור התיכונה (עולם התנ"ך עמ´ 134).
  • חז"ל דרשו את השם "דמשק" שדולה ומשקה.. (יומא כח. בשם רבי אליעזר). והנה הארמים כבר דרשו את השם דמשק מלשון השקאה (עולם התנ"ך עמ´ 109).
  • כן המסורת על חלונות הרקיע שאינה נזכרת בתנ"ך, "אפשר שמקרה הוא בלבד שהשם חלון המקביל לשם ארובה בכתבי אוגרית לא באה בהוראה זו במקרא, אבל הוא נשתמר כנראה מן התקופה הקדומה במסורת הלשונית העברית ונמצא בספרות חז"ל, בב"ר לא יב´ שהיו הענקים נותנים ידיהם על החלונות וסותמים אותם.. עי´ למשל ירו´ ר"ה פ"ב ה"ה" (אנצ"מ ערך ארובות השמים).
  • הכרובים לפי חז"ל בעלי פני נערים (סוכה ה:) וכך העלו מן החוקרים החדשים על פי תמונות מצריות של כרובים בצורת נערים בעלי כנפיים (אנצ"מ ערך כרוב).
  • מרדכי בלשן (עזרא ב ב) דרשו חכמים כי הוא אדם אחד (מנחות סה.) וכן נתגלה שם כזה המורכב משתי מלים אלו בכתבים הבבליים (אנצ"מ ערך מרדכי בלשן).
  • על הפסוק "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר ציותה", אמרו חכמים "להיכן עבר? ערקומא דמיא עבר", (מגלה טו.). ערקומא דמיא - חפיר מלא מים, ואכן חפירות שושן הראו כי ארמון המלך - הבירה - היה מוקף חפיר של מים.
  • פילון מגבל מספר על אבני בית אל שהיתה בהם נשמה (אנצ"מ ערך פילון מגבל) מה שמזכיר את מסורת חז"ל על אבני בית אל שהתאחדו לאבן אחת מתוך רצונן לשמש את יעקב הצדיק (חולין צא:).
  • וליקובסקי (תקופות בתהו עמ´ 96) משוה בין אגדת חז"ל כי מלכת שבא יצאה לא"י מחמת דבר אלהים שנשלח אליה לבין כתובתה של חתשפסות אותה הוא מזהה כמלכת שבא, וכן המאמר התמוה של חז"ל כי מלכת שבא גבר היתה, מובן היטב ע"פ התיאור שלה בכתובת הנ"ל כלובשת בגדי גברים ונוהגת כגבר (מקור נוסף לאגדה זו אפשר להביא מתהלים עב´ י´). כן מספרת האגדה ויוספוס כי מלכת שבא באה לירושים בעקבות אורקל, מה שמוזכר גם בתחריט שלה שבמצרים.
  • "ארכיאולוג אנגלי בשם Wooley Leonard קבע, שהמבול אירע בשנת 2,800 לפנה"ס. לאחרונה הוכיח Faulstich Gene מהמכון למחקר במדינת  awoi, שהתאריך המדויק הוא 2,345 לפנה"ס, ובעזרת שיטות אסטרונומיות קבע את זמנו לחודש מאי באותה השנה. כבר חז"ל נגעו בשאלת העיתוי של המבול, ור´ יהושע קבע שזמנו היה בחודש אייר (ר"ה יא, ע"ב). נמצא שממצאיו של Faulstich מתיישבים יפה עם דעתו של ר´ יהושע" (מתוך מאמרו של פרופ´ מ. קוה דף שבועי של אוניב´ בר אילן 415 תשסב´).  
  • מכל עמי העולם כולו, רק במיתוס הכנעני אין זכר למבול (יחודו וקדמותו של ס´ בראשית, פרופ´ י.מ. גריניץ, ירושלים תשמג´ עמ´ 5), וזה תואם לאגדת חכמינו שבא"י לא ירד מבול (זבחים קיג).
  • הנביא (ישעיה לז) מספר בלשון סתומה כי בא מלאך והכה את חיל סנחריב, ואילו חכמים הזכירו בכמה מקומות כי חיל סנחריב מתו "במבול של אש" (אגדת בראשית א´, שוחר טוב, ילקוט ישעיהו ד´ תטו´, ויק"ר ז´. ראה תדא"ר יז´). והנה הוכיח וליקובסקי בספרו ´עולמות מתנגשים´ (ולאחר מכן ב´ארץ רעשה´) כי באותו זמן אירעה קטסטרופה אסטרונומית שגרמה להתפרצות אש (וגם חז"ל קישרו את תזוזת מעלות השמש לאות רפואת חזקיה עם אותו היום שניגף סנחריב, סדר עולם כג´). ראה ביתר פירוט בחיבור ´נבואות´, נביאים אחרונים, על ישעיהו לא´. ו´יהדות וחיים מודרניים´ פרק ה´ ´נס וטבע´. מעניין כי ציינו חכמים (ב"ר לה´ ב´) שבדורו של חזקיהו לא נראתה הקשת, וזה יכול להיות בהחלט תוצאה של זעזוע קוסמי והשלכותיו.
  • "באגדת חז"ל נשתמרו סיפורים על כורש שיש בהן מן המשותף לסיפורים עליו שהיו להם מהלכים בעולם העתיק", (אנצ"ע ערך כורש).
[4]הרבה פרטים הנראים אגדתיים מעוגנים בידיעות שישנן בידינו. כך מה שסיפרו על לשונו של חוצפית המתורגמן - ראה בכתב העת בד"ד 8 עמ´ 62 על מקורות רומיים לגבי אדם שהומת באצטדיון ולשונו נחתכה, מה שספרו (ע"ז יא:) על האמירה הרומאית בחגם "דחמי חמי ודלא חמי לא חמי", זו באמת מימרא שהיתה נאמרת בחג רומי שנחוג אחת להרבה שנים ראה בד"ד שם עמ´ 71.
"הסיפור שנמסר בצורת אגדה על ר´ בנאה (ב"ב נח´) ושלפיו הורה בפני השלטונות הרומיים שיש לפסול כדיין כל אדם שיצא חייב במשפ בדיני ממונות, מוצא את אישורו בביוגראפיה של הקיסר אלכסנדר סוורוס המספרת שהלכה מעין זו הנהיג הקיסר בהשפעת מה שהיה מקובל בין היהודים", (אנצ"ע ערך א"י עמ´ 421).
פרסומת
חז"ל פסחים סח. זיהו את אלישע כבן משפחה מבשן (דה"א ה יב), ובספר המיוחס לאפיפניוס ישנה מסורת שהוא מעיר אבל מחולה שהיא באותו האיזור, והנה בכתבי אל עמרנא נזכרת עיר באיזור הבשן שאולברייט מזהה אותה עם תל אבל, (אנצ"ע ערך אבל מחלה).
במדרש אמרו שהמן לקח את עץ התליה מתיבת נח, והנה התברר כי מסורת עתיקה ביד אומות באיזור אררט החזיקה מבנה עץ מסויים לתיבת נח, והיו רגילים ליטול ממנה חתיכות עץ (בירוסוס הכשדי, המצוטט אצל יוסף בן מתתיהו). הרי נשתמרה הידיעה ההיסטורית על מנהג זה באגדת חז"ל.
חז"ל ספרו בהרבה מקומות על בית מדרשו של שם, מה שהיה נראה בעיני חוקרים רבים, וקויפמן בכללם כאנכרוניזם. אך המחקר הארכיאולוגי גילה כי תכונת הדת של בני שם מיסודה שונה משאר האומות והיה להם אל עליון אחד משותף מעל לכל, (פרופ´ י.מ. גריניץ, יחודו וקדמות של ס´ בראשית עמ´ 77). הרי שבאמת היה בית מדרש מונותואיסטי שהחזיק באמונה זו בימי קדם, לפני אברהם אבינו.
בהלכה "גוי ששבת חייב מיתה" אפשר שיש רמז לחג ה"שפט" השומרי הקדום.
דוגמא לזלזול שטחי באגדה: "החכמים שטיפחו את החזון המשיחי ברוח האפוקליפטיקה, היו אלה חכמים אשר בדרך של השלכת ההווה על העבר אמרו על בני ישראל במצרים: ´מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן´", (אורבך, חז"ל אמונות ודעות עמ´ 614). אך אגדה זו היא פנינה יקרה בפרשנות התורה, שכבר הוכיחו אותה החוקרים באותות ובמופתים כי יש בתורה דברים שנכתבו ונמסרו בצורה מדוקדקת מלה במלה מתקופת האבות, ובפרט: קאסוטו קויפמן וגריניץ, ראה באריכות בחיבור ´בקורת המקרא´ (ראה למשל באנצ"ע ערך בראשית: "יש להניח שהחומר הגלמי המונח ביסודם של ספורי הספר ניטל מתוך מסורת שהיתה חיה בישראל קודם כיבוש כנען.. יש לשער שתחלת המסורת של ס´ בראשית.. הועברה דרומה ע"י אברהם").
ש"א ליונשטם כותב ע"פ מחקרי גרסמן כי "צורה מקורית יותר (מאשר בתורה) של סיפור הריגת הבנים נשתמרה אצל יוסף בן מתתיהו המספר שפרעה גזר על הזכרים כאשר בישרו לו אצטגניניו שעתיד להיוולד בבני ישראל בן שישפיל את מצרים", (ש"א ליונשטם, מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, עמ´ 6 הערה 2). לוינשטם אינו טורח לציין שאגדת חז"ל גם מספרת את הטעם הזה, ושכמובן ישנה אפשרות שאין דברי התורה סותרים טעם זה, למרות שמוזכר בה "פן ירבה", כמו שיכול להבין כל מי שמכיר קצת את דרכיה של החשיבה האורגנית לעומת הסכמטית האירופית. אך גם אם לא נאמר שהאגדה הזו "מקורית יותר", מראה המחקר כי היא מקורית ותואמת לפרטי המאורעות ההיסטוריים.
בהקשר למכת ערוב ברור לליונשטם (שם עמ´ 37 הערה 38) כי הכוונה לחרק מטריד, כדעת רבי נחמיה במדרש רבה שמות יא ג. אך עובדה היא שכל האגדות והספרים החיצוניים כולל המקורות ההלניסטיים ויוסף בן מתתיהו מדברים על המון חיות מכל הסוגים שמלאו את מצרים. (וכן הפפירוס המצרי מספר כי חיות המדבר שותות מן היאור במצרים, ראה: ד.מ. לוי, מקרא וארכיאולוגיה, י-ם תשסח´). על המדרש המספר כי נענשו המצרים בחיות טרף משום שהם הכריחו את בני ישראל לצוד להם חיות טרף, יודע ליונשטם לומר "שמא יש לשער שמשתקף במדרש זה ציד חיות טרף של הרומאים, אגב שמוש בשבויי מלחמה יהודיים". כנראה שזהו המקסימום שיכול להיות טמון באגדה לפי ליונשטם. אך גם רבי נחמיה עצמו אומר (מדרש תהלים עח´) "ערוב מלמטה, דובים אריות וזאבים ונמרים היו", ואף שפסוק אחד בתהלים אומר "אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם", (קה לא). הרי חברו אומר: "ישלח בהם ערב ויאכלם" (עח´ מה´). ההסבר הוא כי המכות היו קטסטרופות שיש להן השפעה עצומה בהכרח על עולם החי שמסביב, היעדר מקורות שתיה גורם לעדרים שלמים לנוע ולצאת ממקומותיהן, ריבוי עצום של חרקים מטרידים מקפיץ ממקומם גם את החיות, וכן ריבוי פגרים. למן הרגע שהופר האיזון האקולוגי הדבר הראשון לו אנו מצפים הוא נדידה עצומה של בעלי החיים מן המדברות והג´ונגלים לעבר מקומות ישוב, האגדה שימרה זאת בלי ספק. וגם מכת ערוב עצמה יכולה להיות תוצאה של הפרת איזון, כאשר חרק מסויים מתרבה בצורה בלתי נתפסת, מתכלים צמחים, מתרבים טורפיו, נשמדים המינים שהוא ניזון מהם, וכך הלאה. וכנראה שהיה קשר בין השלב של הופעת הערוב, לבין הופעת תערובת בעלי החיים.
אהבת את הכתבה?
רוצה לקרוא עוד?
הזן את כתובת המייל שלך כאן משמאל,
ומדי שבוע תקבל כתבות נוספות ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני שלך.
עלון השבת הפופולרי של הידברות מגדיל את תפוצתו.
מעוניינים להפיץ אותו באזור מגוריכם?
הקליקו כאן.
חזור לרשימה  |  שלח לחבר  |  הדפס  |  שליחת תגובה
נתקבלו 0 תגובות
מדורים
המגזין
אקטואליה
חרדים
פורים
תורה ומדע
סיפורים אישיים
שבת
מוזיקה יהודית
אמונה וביטחון
חינוך | משפחה
בריאות ותזונה
פיתוח האישיות
נשים
קבלה | רוחניות
הצופן התנכי
פרשת השבוע
מתכונים
חגים ומועדים
עם סגולה
Judaism | Torah

 
ניו לוג'יק הקמת אתרים חברה לבניית אתרים
Video Streaming | שידורי וידאו באינטרנט